השיר הזה הוא הראשון מבין שיריי שטרחתי להקליט. ניגנתי עם שתי
גיטרות ואורגן שהקלטתי בנפרד בעזרת נגן ה-mp3 שלי (ולכן האיכות
נמוכה, אך לדעתי השיר מספיק טוב בכדי לכפר על כך). בכל מקרה,
השיר נכתב על קו שנסעתי בו (כמעט) באופן קבוע לביה"ס השנה
(בעיקר בגלל שאיחרתי להסעה D:), אך השיר מתייחס לכל האוטובוסים
בת"א ובטח גם לכל האוטובוסים בארץ. אני יודע שאין לי קול,
תתגברו :).

היה היתה ילדה קטנה;
ילדות טובה, הפכה לנערה.
הזדקנה ועשתה לה ילדים,
שכעבור 20 שנה הביאו צאצאים.

ומאז גיל 70 כשמבקרת ת'נכדים
עולה לקו עשרים (שלא שייך ל"קוים").
אוחזת בסלסלה עם ריח של נבלה,
נעמדת ליד הנהג ולא מפסיקה לדבר!

קו עשרים -
כ"כ הרבה זקנים שמריחים
כמו דגים רקובים, כמו הצפתית של "גד",
לו רק היו יודעים על נפלאות דאודורנט.
קו עשרים -
לא תמצא מקום פנוי גם אם תביא זרנוקים.
אלכוהוליסטים, נרקומנים וגם כן סוטים..
כולם באים ויחדיו עושים חיים.

היה היה בחור צעיר;
עלה לישראל ישר מקהיר.
תוך שהוא גודל גילה שהוא סובל
מהפרעה עצבית - לא מפסיק לקלל.

הדרדר לסמים, לא מצא מגורים,
תוכלו לראותו ב"סנטר", בשירותים
מקבץ נדבות לעוד כמה מנות.
כשהוא על האוטובוס כולם נשבעים שיפסיקו לשתות!

קו עשרים -
כ"כ הרבה זקנים שמריחים
כמו דגים רקובים, כמו הצפתית של "גד",
לו רק היו יודעים על נפלאות דאודורנט.
קו עשרים -
לא תמצא מקום פנוי גם אם תביא זרנוקים.
אלכוהוליסטים, נרקומנים וגם כן סוטים..
כולם באים ויחדיו עושים חיים.

קו עשרים
כ"כ הרבה זקנים שמריחים (איזה קו מסריח אל תסעו בו בחיים)
כמו דגים רקובים, כמו הצפתית של "גד",
לו רק היו יודעים על נפלאות דאודורנט.

(לא, רציני, אל תסעו בקו הזה.)

(אני רציני.)