נכנסתי עם הראש, יותר מדיי באדמה
מהבושה-מהשפלה, אבל אנלא בת ייענה
שאלתי שאלות אבל אנשים תשובות לא ענו
במקום זה פתרונות, על שאלות שלא נשאלו
דברים שלא נעשו, שטויות שהונצחו לעד
אולי אלו הגורמים שעושים אותי לבד
שעושים אותי קטן, או לפחות שעשו
כי היום הדברים כ"כ השתנו
אני השתניתי, או שאולי זו הסביבה
אני התבגרתי, או שהצוויליזציה התאפסה?
תפיסת הנתונים, שנכנסים למוח בסטיה
דבר נכנס אל האוזן, ויוצא מהשניה
בשניה אני יכול להרוס, בניינים לעיר שלמה
אבל שנה אני אשבור ת'ראש איך לבנות אותה


שברתי את הקרח, פרצתי קדימה
כן בטח, זו רק המציאות שעליי שוב הערימה
הדמעות שזלגו, מהעיינים נהרות זרמו
הדברים הקטנים, שת'ילדות שלי מירמרו!
הלכו, אבל סימן שאלה-האם ייחזרו
אני מפחד לדעת כן או לא, אז אל תענו


תפיסת הדרך שלי, היא מעוננת חלקית
יום בהיר אופטימי, ובערב כבר מעדיף לפרוש!
רוצה לפרוס כנפיים, אבל אנלא מלאך
עושה מעשי גבורה, שאפחד לא צריך
שאפחד לא רואה, אולי כולם עיוורים?
כדאי לך להיות מוגן, במדינה של פיגועים
רק שבי הם לא פוגעים, מזה לא מפחד
אני מפחד מהדברים שאנשים עליי חושבים
שאנשים כל יום רואים
המבטים שהם תוקעים
זה לא ממש נעים, לפעמים זה גם מביך
אבל על כל הירידות אני אומר  סביח
מעביר הכל הלאה, ושום דבר לא מעניין
רק תנו לשבת במחשב ות'חדר שלי לבלגן
אנלא יודע לפרגן-כי התרגלתי רק להתגונן
תגידו לי אם בעולם של שקרנים, משתלם להיות הוגן?

שברתי את הקרח, פרצתי קדימה
כן בטח, זו רק המציאות שעליי שוב הערימה
הדמעות שזלגו, מהעיינים נהרות זרמו
הדברים הקטנים, שת'ילדות שלי מירמרו!
הלכו, אבל סימן שאלה-האם ייחזרו
אני מפחד לדעת כן או לא, אז אל תענו