אני ממשיך לכתוב-לחלום ולדרוש
גם כשאנשים קרובים אומרים שהחרא ש'לי נדוש
לא לנטוש ("רק תשאר") מתמרן את מוחי
חיזוקים עצמיים מחזיקים אותי
כבר נמאס לי ("רציני?") כן! אפחד לא מעריך
גם שכואב לי לא יהיה קהל שיעודד ת'י להמשיך
כבר נשארתי כאן לבד חסר רגשות
אנלא יודע מי חבר-מי אויב ואיך לשפוט-
אותם, תם ונגמר-טקס שנות הכשרון
הגיע זמן לפרוש לדוקים-וללכת לישון
לעד-אז אפחד, לא יעיר על טעויות
כי במקום שאני הולך אליו לא קיימות שגיאות
או בני זונות-שיגידו לי איך או מה לעשות
כי במקום שאלך אליו אני מחוקק את הזכויות
פיזמון:
עכשיו אני עוזב-לחופשה ארוכה
נותן לכם מנוחה-ואוויר לנשימה
בלי רעש, בלי בעיה-הכל יהיה מושלם
ואם ייסתדר לכם אנלא אחזור עוד לעולם
אנלא נוטש-רק נופש כדי לאפשר'כם להשתחרר
את המוח שרותח לצנן ולקרר
אנלא מפגר-רק חותר להגיע גבוהה
כמו כולם ("אני לא התכוונתי כלל לפגוע")
זה לא מרוע-זה מעצב ואני לא מצפה לטקס
שיכריז לכל הומה שאני עשוי מלטקס
אבל זו טעות! חירטוט בהתגלמות!!!
אני עשוי בשר ודם! אני נורמאלי בדיוק כמו כולם!!
למה קיבינימט? תמיד מקבל ת'נזיפות?!
למה מואשם בכל הטעויות?!
לא משנה הסיטואציה, אני שעיר לאזעזל ממש כמו איזו מוטציה
אמנספציה?! ("כן בטח...!") שווין זכויות כבר לא באופנה
זה עולם של אנשים, שיידפקו לך מכה-לרקה, כל דקה!
אז אתם יודעים מה?! ("מה?!?!") אני עוזב עכשיו!
תאכלו ת'חרא שלכם, ותחפשו לכם ת'גב!
חפשו קורבן אחר, כי אני גמרתי את הסצינה!
תמצאו איזה פרייאר, שעל כבודו ייוותר
("זין..")
פזמון.... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.