בקצה המדבר, ממש ממש בסוף
על גבול המותר, לאורכו של החוף
בנו שם שתי ערים, קטנות ושקטות
בגן הגיא שבין ההרים, שמרחיקים את כל הסכנות
הקטנות
ויש שם הרבה אוויר נקי, אבל נושמים הרבה בכל מקרה
כך נמשך השקט המכושף, הקסם ממלא
את הרחובות הצרים, שם רודף היופי מוצא
ונגני גיטרות צעירים, מנגנים לאור של ירח
מלא
וזכיתי להיות שם קצת, אולי כמה שבועות
עד אשר התעצבתי, להתעורר, תמה שנתי ונגמר
החלום
בקצה המדבר, שם אין סובלים מחום
כתבתי לפחות מיליון שירים, ומנגנים אותם שם עד היום
שם לא רודפים האושר, לכן האושר לא קיים
אך יש תחושת סיפוק בלתי נגמרת, עד שעוברים מן העולם
זה סתם
ויש שם מספיק אוויר לכולם, אז לא רבים על האוויר
גם בלי לריב מעבירים את הזמן, כן ככה זה בעיר
ויש גם כמה דברים שלא המציאו עוד, וגם כמה מילים
כמו מלחמה וקנאה ודברים אחרים אך הפירות עוד לא בשלים
להכיר
וזכיתי להיות שם קצת, אולי כמה שבועות
עד אשר התעצבתי, להתעורר, תמה שנתי ונגמר
החלום
בקצה המדבר, בקיצו של הרחוב
יש תחנת משטרה קטנה וצנועה, ובה איש קטן וטוב
הוא מנהל התחנה, וגם פקיד וגם הגנן
הוא כל כוחות הביטחון שיש, כל הצבא המזויין
ובספרייה גדולה ומפוארת, בצדו השני של העיר
יש מדף של ספרים שנושאם דאגה, תחושה שאיש שם מעולם לא הכיר
ולפעמים אני גם מבקרת שם, שוכחת מן המחר
וברגע בו שוב אני נזכרת, אני שוב במיטתי ומאוחר
וזכיתי להיות שם קצת, אולי כמה שבועות
עד אשר התעצבתי, להתעורר, תמה שנתי ונגמר
החלום
אינדיאנה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.