נכנסתי למכונית שלי, והנעתי אותה. הייתי מוכן נפשית.

הפסיכולוגית שלי אמרה לי שזה מנהג לא בריא ומסוכן, שנובע ממבנה אישיות ילדותי,
טמפרמנטי ופזיז, ואני בתגובה אמרתי לה שאני אעבוד על זה, כשעשיתי לה זיין עם
היד מאחורי הגב. כשיצאתי מהמשרד שלה, ירקתי גם על הידית של הדלת, ליתר ביטחון.
ילדותי, היא אומרת לי- שתלמד.

נכנסתי לנתיבי איילון. נסעתי לאורך כל הדרך, עד הרצליה, ושום דבר חריג לא קרה.
כשעליתי על איילון לכיוון דרום, החלטתי להשתמש בתותחים הכבדים. האטתי למהירות
50 קמ"ש, ושברתי עם ההגה למרכז הכביש, כשאני משחק פק-מן עם נתיב ההפרדה.
התגובה לא איחרה לבוא.

המצובישי חתכה אותי בפראות, תוך כדי צפירה. הרגשתי את הדופק בצידיי הראש, ואת
האחיזה מתהדקת על ההגה בצורה אינסטקטיבית. רדפתי אחריה עד מחלף קיבוץ גלויות.
כשחתכתי אותה חזרה, שאגתי למראה "יא בן זונה! מי לימד אותך לנהוג?! סטיווי
וואנדר?!".

עצרתי בצד, והדלקתי סיגרייה. אח, זה היה טוב. פעם הבאה אני אנסה את חוצה
ישראל.




הציור עובד קלות בפוטושופ, בשביל האפקט של הפוקוס.