אקריליק על נייר (שימוש בארבעה צבעים - לבן, אדום, כחול וצהוב),190x170 ס"מ
(חלק ממיני פרוייקט במגמת אמנות פלסטית)
את הציור מצאתי באינטרנט (כרישום בעט שחור) וזו העתקה שלו...

איך אפשר להעביר תחושות ורגשות שיוצרת האווירה המיוחדת הזו של הקפוארה לחומרים
דוממים?
כשהראש נקי ממחשבות ודאגות, והגוף מתמכר לרגש... כשהמוזיקה מתנגנת, ריח קל של
זיעה באוויר, מילים בפורטוגזית, שחלקן נקלטות וחלקן ממשיכות עם גלי הקול נורות
אל החלל.
שתי דמויות אדם במעגל - באוויר, קרוב לרצפה, על הידיים, על הראש - מהפנטות את
הסובבים.
אין ברירה. צריך להקפיא את התנועה הזו, לשמר רגע אחד מכל הרגעים הללו. לעצור,
ולהעביר אל הנייר, אל לוח העץ, אולי גם אל חומרים אחרים בסדנה.
המכחול כבר ביד, מערבב את צבעי היסוד על הפלטה. מנסה לנקות את הראש ממחשבות,
להשתמש ברגש - כמו במשחק הקפוארה...
על הפלטה ארבעה צבעים - אדום, כחול, צהוב ולבן - צבעי היסוד.
מכאן הכל התחיל - זהו הבסיס שיצר עולם ומלואו. כפי ששלושת צבעי היסוד הללו
יוצרים קשת רחבה של צבעים המבטאים תחושות, רגשות ומילים, יוצרת הקפוארה עולם
ומלואו - ערבוביה שכזו - כמיהה של הגוף והנפש לזרימה האינסופית, להתחדשות
התמידית, ללמידה של התנועות, המקצבים, השירים... הקפוארה.
השימוש במספר מוגבל של צבעים - צבעי היסוד, מראה בעיני עד כמה מגבלות בסיסיות
יוצרות משהו אחר. עד כמה המגבלות הללו דורשות חשיבה שונה, והתפתחות עד קצה
גבול היכולת, מבלי לפרוץ את גבולות המסגרת שהצבתי לעצמי.
בקפוארה, בדומה לצבעים, הכל נבנה על הבסיס. לא פעם נוטים אנשים להתפעל מהיופי
של קצה הפירמידה, מגולת הכותרת, מהדובדבן שבקצפת. לא פעם כרוכה התפעלות זו
בחוסר הערכה לבסיס - למה שיצר את הכל, למה שאפשר את ההתפתחות האדירה הזו.
בחרתי בבסיס, ביסוד, במה שיצר את הכל - ניסיתי להתפתח מהבסיס - והתוצאות
לפניכם...