הרקע
עולי צפון אפריקה (מרוקו, טוניס, לוב ואלג'יריה) מנו בסוף שנות ה50 כ170 אלף
איש. מצבם הכלכלי של רובם היה ירוד. וברובם הגדול הם הפנו לעיירות פיתוח
מעברות ושכונות (בדרך כלל לבתי ערבים שברחו במלחמת השחרור).

אותם עולים חיו בתחושות של קיפוח בשל אפליה מצד הממסד ומצד חלקים בחברה
הישראלית שלא השכילו לקלוט אותם כראוי.

אחד הפעילים הבולטים מתוך עולים אלה  היה דוד בן הרוש. בן הרוש עלה לארץ ב1948
(לפני גל העלייה הגדול מצפון אפריקה) נלחם ונפצע במלחמת העצמאות ובסוף שנות
החמישים היה בעליו של בית קפה בשכונת ואדי סאליב בחיפה שתושביה היו עולים
כמותו.

ב9 ביולי 1959 הגיעה המשטרה לבית הקפה בעקבות קטטה. השוטרים נהגו באלימות
מופרזת ואחד מיושבי בית הקפה נורה ע"י שוטר ובשכונה נפוצה שמועה שהוא נהרג
מפצעיו (שמועה כוזבת).
השמועה הזו שימשה כזרז שגרם להתפרצות של כל הזעם והתסכול של תושבי השכונה. על
הקושי הכלכלי, על יחס השלטון, על יחס החברה, על האפליה והקיפוח.

בשכונה פרצו מהומות שגלשו לחיפה ה"אשכנזית" , מכוניות הוצתו, חלונות ראווה
נופצו, חנויות נבזזו ועימותים אלימים מול המשטרה הביאו לפצועים בשני הצדדים.
הידיעה אודות המהומות בחיפה הגיעה לעיירות פיתוח ולמעברות וברחבי הארץ התעוררו
מהומות והתקיימו הפגנות של עולים.

תוצאות האירוע
מונתה ועדה מטעם הממשלה לבדיקת הגורם למהומות ולבדיקת מצבם של עולי צפון
אפריקה בארץ.
הממשלה הגדילה את ההקצבות למשפחות מרובות ילדים.
הוקצו תקציבים לשיקום שכונות
מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל- מפלגת העבודה בשמה הקודם) מפלגת השלטון שילבה
פעילים מזרחים בשורותיה.
(כל הצעדים הללו ננקטו בתקופה של ערב בחירות לכנסת)

דוד בן הרוש נשפט ונאסר (עם אחרים) על חלקו במהומות.

משמעויות-השלכות

1.סמל למאבק- ואדי סאליב נהפך לסמל למאבק של המזרחים כנגד הקיפוח והאפליה.

2.סדר היום הציבורי- הנושא של העולים וקשייהם הפך לנושא שנדון מעל דפי
העיתונות ובפורומים פוליטיים.  וזכה למקום במודעות הציבורית.

3.צעד ראשון- במאבק כנגד האפליה העדתית.