מוזה - בת שיר, רוח השירה, ההשראה ליצור יצירה אמנותית. (מילון אבן
שושן)
המוזה מבחינתי נובעת משני מקורות מנוגדים - המלנכוליה והאושר. בפרוייקט שלי
ניסיתי לתאר את שני המצבים הקיצוניים הללו של המוזה.
בחרתי לצלם את חברתי טלי בדמות המוזה שלי, משום שבמהלך השנה האחרונה הרגשתי
שרוב העבודות שהייתי שלמה איתן כללו את טלי בתור מצולמת, או בתור עוזרת מהצד.
דרך טלי רציתי להעביר את דמותה החמקמקה של המוזה.

בראשית הפרוייקט רציתי לתאר את טלי בשני אופנים: האחד - תיאור של טלי עם
"אטריבוטים" של עצמה - מרכיבים המזוהים עימה במציאות. והשני - להציג דרך טלי
את הדמות הבדיונית שבניתי למוזה שלי. אולם, עם החלת הפרוייקט והדפסתו, בחרתי
להתמקד יותר באופן בו אני מדמה את דמותה של המוזה, ולעשות זאת על ידי צילומים
של טלי, שנבחרה לייצג המוזה שלי.

מלנכוליה
כאשר אני יוצרת דבר מה, בדרך כלל אני עושה זאת במצבי רוח רעים. מצד אחד אני
שואבת השראה ליצירה מההרגשה הזו, ומצד אחר אני מנסה לסלקה על ידי תהליך
היצירה. ועל כן, בחרתי להציג בחמש תמונות את המלנכוליה, את העצב, את הבדידות.
טלי, הדמות, נמצאת באמצע "שום מקום". היא מוצגת בצורה קונטרסטית, היא אינה
קשורה או משתלבת בסביבתה. הדמות בודדה, שבורה, מאיימת ונפרדת. היא אינה יודעת
מהו מקומה, היא נשברת, ומנסה להגן על עצמה, בצעידה לעבר "הלא נודע" מחד גיסא,
והפגנת אלימות כלפי הסובב אותה מאידך גיסא.

פנטזיה
טלי מתוארת בשלוש תמונות על רקע ספריה. בחרתי בתיאור על רקע זה, משום שספריה
משדרת שלווה ורוגע, ומשמשת אף כמקום מפלט מהמציאות, וכניסה אל עולמות בדויים
ופנטסטים. לדעתי, גם שלווה, "שקט נפשי", יכולה לשמש כמוזה - השראה ליצירה.
אולם, הדמות עודנה בודדה. סביבת הספרייה קודרת מאוד, ועל אף המאמץ להשתלב בו,
ישנו עדיין ניגוד בינה לבין הסביבה.
גם במקום המסמל שלווה ושקט, אינה מוצאת המוזה שלי שקט נפשי ורוגע, ובכך "נותנת
לי סיבה" להמשיך וליצור.

אושר
אף על פי שהשראתי שאובה לרוב מהמלנכוליה, מהעצב והצער, גם אושר יכול, לעיתים,
לשמש לי כמוזה, כהשראה. אושר נתפש במוחי כמצב של חופש מוחלט, שובבות, שבירת
חוקים - מצב בו האדם מרגיש שאין דבר שיכול לכבול אותו.
בחרתי להציג את טלי בשני מקומות - גן שעשועים ושדה פרחים.
גן שעשועים הוא מקום ששייך לילדים - מקום של השתובבות ילדותית. כיאה למקום
כזה, גם הדמות שלי, המוזה שלי, חשה לראשונה חופשייה. היא נמצאת בין שמים לארץ,
על כן היא אינה נראית מנוגדת לסביבתה, להיפך - היא לוקחת בה חלק ופועלת עליה.
התמונות בשדה הפרחים מתארות חופש בוגר יותר. שדה פרחים נחשב למקום חושני, עתיר
צבעים וריחות ומשכר. זהו מקום בו אפשר להיות חופשי לחלוטין. על כן, בתמונות
האלה, המתארות חופש ושובבות בחרתי לשלב את טלי כמה שיותר בסביבה - לקחת חלק
באושר, להיות מאושרת, ולהשרות אווירה של אושר - לגרום לי ליצור.

מערבולת
הצילום האחרון עוסק בשילוב שתי המוזות שלי. מצד אחד, אני שואבת השראה מהשמחה,
מהאושר, שמתבטא במחול, באקסטזת הריקוד ובהתפשטות בחלל. אולם, מצד אחר - המוזה
שאובה מהמלנכוליה, שמתבטאת בחלל החדר הסגור, בלבוש הקודר ובהתכנסות פנימה.
אמנם המוזה חופשייה, כביכול, ויכולה לרקוד כאוות נפשה, אולם היא כלואה בחדר
מסוגר, ללא פתח למציאות בחוץ. היא אינה חלק מהכלל, אינה חלק מהסביבה. היא
בודדה.

כל דיקט הוא באורך של 120 ס"מ, רוחב 30 ס"מ.
המצלמה הדיגיטלית ביצעה פה ושם רצח עם לתצלומים, עמכם הסליחה.
כל מיני שאלות כמו "מה לעזאזל עבר לך בראש תמר ולמה את חושבת שזה מעניין אותנו
בובה?" אתם מוזמנים להפנות ולקוות, שאם יש אלוהים ומשיח, אני גם אענה.