אי אפשר היה לגעת בה. היא נראתה..
טובה מדי. טהורה, תמימה מדי.
כאילו כל החכמה והיופי הזה בעיניים שלה ניסו לפגוע בה.
כאילו היא ניסתה לפגוע בעצמה.
היא מנסה להרוס את התמימות הזאתי שלה.
אבל היא יושבת שם, עם החזייה הזאתי מתחרה לבנה, עוטפת את עצמה בשמיכת הסאטן
הלבנה מהקור, יפה כל כך, טהורה וקלילה כמעט כמו פסל.
איך אפשר לשבור משהו יפה כל כך?..
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.