"רשת ביטחון שרועה על כתפי,
מתנוססת ברוח.
חור גדול בתוכה -
ואת, המדהימה, שהכרת לי את נבכי נפשי,
נפלת קורבן למילותיי המכאיבות,
לליבי הסדוק.
אך כעת הוא שלם,
והיוצא מפי אינו אלא מילות אהבה ופיוס.
אני מודה כי בדרכי הנה
הזכוכיות התנפצו,
גלים נשברו על ליבך,
ואימרות שווא צרבו את עורך.
אינני מכחישה דבר.
אך אבקש ממך לפתוח שערייך
ולהכניסני שוב.
הפעם, אני מבטיחה,
אכנס ללא סוס טרויאני משלי.
האם אזכה בליבך מחדש?"
כל כך הרבה רגשות מעורבים ביצירה הזאת.... כל כך הרבה.
והם גרמו לכך שקרעתי אותה מול עיניה המופתעות.
מדוע עשיתי זאת?
אני בעצמי לא יודעת. כנראה שגם לא אדע.
מה שיכול היה לגרום לכל השברים להיאחות, יצר יותר הרס, חורבן וכאב מכל דבר אחר
שעשיתי עד אז.
מדוע עשיתי זאת?
אינני יודעת.
אך סביר להניח שאעשה זאת שוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.