למה תמיד מודים בסוף?
דנה - תודה, תודה.
נערך
-
בדיעבד, כל יום כשהייתי קטנה, נראה אותו דבר. בזמנו, כל יום נראה שונה ומשונה,
מי ידע בכלל שיש עולם מעבר לקצה של הרחוב. מי ידע שאפשר ללכת מחוץ לגבולות
המדרכה. מי ידע שלא הכל יודעים ולא לכל דבר יש אמא שתמצא איזה הסבר שנשמע הכי
משכנע בעולם, כי אין לך בכלל מושג מה זה אומר, עולם.
באחד מאותם ימיי בנאל החלטתי לטפס על אדן החלון כשאף אחד לא משגיח. בשלב כלשהו
אמא שלי נכנסה לחדר, נבהלה, כלאה את הצעקה עמוק בגרון כדי לא להפחיד אותי
ושאפול למטה בטעות. אני לא זוכרת איך זה נגמר אבל אני יכולה לכתוב על זה, אז
כנראה שלא רע.
מאותו יום היא לא יכולה לראות אותי מתכופפת לכיוון קרקע לא מוצקה, ואני חושבת
שזה נחמד שיש מישהו ששומר לך על החיים מהגב, שלא תיפול סתם ככה, כשהעולם עושה
"בו".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.