"החיים זו הצגה אחת גדולה", יהודה עמיחי נהג להגיד.
מה שמעניין הוא, ששתי התמונות צולמו בתקופות שונות בחיים.
כל תקופה והמקרה הטוברע שלה.
שתי התקופות, בהצגה אחת.
הצגה, הנקראת חיים.


ההיא, שמחה, אופטימית.
קורנת, מחייכת.
חושבת לטוב.
לא מודאגת מהעבר וגם לא מהעתיד.
חיה את העכשיו.

השנייה, עצובה, פאסימית.
זועפת פנים, מאוכזבת.
חושבת שרק רע לה כל הזמן.
חיה ברצון למות.

אז יש תקופה טובה, בה הנערה הראשונה מגלמת את התפקיד הראשי.
וככה היא גם נראית באותו הרגע.
התקופה הזו היא לא סוג של קומדיה, אלא חיים.
החיים בדרך שאני אוהבת לראות.
ואילו, לתקופה הרעה בה הנערה השנייה מגלמת את התפקיד המשני, התקופה הזו באמת
רק פרק קצר של זמן, בהצגה הנ"ל.
מי שמשחק תפקיד ראשי, גדול מהמשני, ומשפיע יותר על מרבית ההצגה. בגלל זה זה
חשוב שהיא זו שתשחק אותו.
הדמות המשנית נכנסת מדי פעם להצגה, עושה את שלה, וחוזרת למאחורי הקלעים. היא
נשארת שם, עד לתקופה הבאה.
למרות שבד"כ לא מגלים את הסוף, פה הוא ידוע.
שתיהן עולות ומשתחוות לקהל בידיעה שהן,
עשו את שלהן בהצגה הזו.
מחיאת כף אחת, מאיש אחד.
משם, הוא רק לוקח אותן להצגה הבאה בה הוא רוצה שישחקו.

-מסך-


בכל אחד מאיתנו יש את שתי הדמויות האלו.
בכל אחת מההצגה של כל אחד הן משחקות.
אנחנו פה בוחרים מתי,
ואיזה מהן תשחק את התפקיד הראשי...