בשירותי הצבאי הייתי בעזה. כולם שמעו, כולם ידעו, אף אחד לא שם זין.
אבל היינו שם, אני והחברה. אני והרעים, שאז התחילו להיות טובים, עד שהם הרסו
את זה שוב.
אתם רואים אותי עכשיו בעמדה שלי. במשך 4 חודשים, הייתי עומד באותה תנוחה, 4
שעות כן ואז 4 שעות לא. אין אבן אחת קטנה שאני לא זוכר מהמקום הזה. הילדים
שהיו באים לבקש ממתקים, הזקנים שהיו סוחבים סחורות, שהיו עוצרים לנוח בצל מתחת
לעמדה שלי, השוטרים שהיו מסתכלים פעמיים כשהיו רואים אותי. הדקלים שבבית ממול.
לא רוצה ולא צריך לחזור לשם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.