או בעברית של מאיר אריאל: "טוק טוק טוק על דלתות מרום"

ועכשיו מקטע אוטוביוגרפי קצרצר:

25.12.2003. 2003 שנה אחרי שההוא נולד ו-1400 שנה אחרי שההוא השני הגיע.
חבל שקולות אי אפשר להעביר בתמונה. קולות המואזין נשמעים מרמקולי המסגדים של
הכפר הסמוך. כמה דקות אחריהם מתחילים הפעמונים להפגין נוכחות. הנצרות והאסלאם
בקרב מוסיקלי על לבה של העיר. למרות שלפעמים הם מפריעים זה לזה, רוב הזמן הם
מפיקים הרמוניה באמת מרגשת. הקרב הופך לניגון משותף.
אני מחפש את היהודים. גם אני רוצה חלק בעיר הזו. אבל הם לא נשמעים. במקרה הטוב
מדליקים נרות זעירים שלוחשים. זה גם משהו.

אם אפשר לחיות פה ביחד, אני אומר לעצמי, אפשר בכל מקום.

מעודד, אני קם ונוסע הביתה.
לא לפני שהקלישאה הקודמת הופכת באחת לאחרת - פיגוע בפתח תקווה.
יאוש מפתח תקווה זה משהו שפשוט לא נשמע טוב.

לרגע הייתי בטוח שזה אפשרי.


טוק טוק טוק על דלתות מרום.
אין אף אחד בבית. או שיש וכבר נמאס לו ממני.