על שפת הנחל, עלה ניתק.
נפל אט אט לתוך תודעתי, בצלילתו
הפך לפרפר, והנה אני,
ילד רץ אחריו, מנסה לתופסו,
אומר : " אימא תיראי ! פרפר !"
והיא קוראת אחרי : "בסדר חמוד, רק אל תתרחק!"

ואני רץ בין עצים, בשדות פתוחים, בחופים,
מגיע לערים בנויות, פוגש אנשים ורעיונות.

ויום אחד מגיע לגדתו של נחל, ויורד לזרמו,
מתהלך במים, כפות רגליי יחפות
הזמן חולף עליהן בקרירות.
הנה על גדת הנחל בן אדם שמתבונן בעלה,
אני קרב אליו ושואל לשלומו,
אני שואל את הילד : "איפה אימא ? איפה פרפר ?"

(מבוסס על קטע מספרו של הרמן הסה - נדודים)