מה-מה/ מעיין אלעזר
מתהלך לי בארץ שוממת, אין חיה ואין צמח ואין אדם.
דממה סוחפת מקיפה אותי ומושכת אותי אל תוך השקט, הנעלם.
הרים נישאים אל הגובה וגבעות קטנות קורצות לעברי - מזמינות כל כך.
העולם נצבע בגווני חום וצהוב. מתעתע בי, ואני מוכרח-
לקלוט באוזני כל פיסה של שקט,
לעלות מדרונות תלולים וגבעות,
לראות בעיניי כל גוון וצבע
והרבה אנשים רצים בחולות.
חוות ממשית אפריל 2004.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.