| ||||||
|
 חוף אפולוניה, שעת הדימדומים. תמיד היה לו למרגוע לבוא אל הים עם החכה, הנשק שלו נגד המתחים המצטברים וכדרך אגב נגד הדגים. הכאב שבבית נשאר רחוק, ואילו הוא עוצם עיניים מחכה לבאות, שעה אחר שעה אחר שעה אחר שעה. השמש סוגרת, כמו הכאב שבפנים, שוקעת בים של תקוות אבודות וחלומות רחוקים. הוא זורק את החכה בניסיון אחרון לתפוס את השמש. ונגמר... עוד מאותו היום: http://stage.co.il/Stories/606521 |
 |
||||||||||||||||
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.