ממהר לאבו_טור
אני מתעכבת לצלם
יום אהבה שמח
הצווחה הראשונה שלי... אבל סגור אין אף אחד בבית
מטפסת על הגדר
מסביב
לאורך החומה. פעם קרה שסבתי ואחי עברו את הגבול. הירדנים החזירו אותם....
מבט מימין משה
בית המריבה
איייי מה יהיה?
אי אפשר להתעלם מאוירת הקודש ואיך אפשר שלא?
ועל מה הירושלמים חולמים?
ולשנה החדשה... ותודה לגיתית רופא
הסניף שעבדתי בו נסגר... סופר סל חטפו אותו מבין האצבעות אז 'זכיתי' לעבור
לסניף הקטן האכזרי שממולו וזכיתי כעבור חודש לחופשה בת ארבעה ימים כולל שבת
וכולל התמוטטות מעומס עבודה בשנה האחרונה... ומהחיים בכלל.
אחי הציע לי לשלוח אותי לאיזה "כולל הכול" היכן שאבחר אבל כמובן שסרבתי מהסיבה
הלא פשוטה שיש לי פחד גבהים ולא אטוס אלא אם חרב היתה מונחת על צווארי... חחח
אז עלה הרעיון שלו לקחת אותי לראות את בית הולדתי וסוכם והוחלט
כי כן ויהי כן.
עלינו על הרכבת יום שני 8.30 בבוקר
מתרגשים
אל העיר בה נולדתי וחייתי בשלוש השנים הראשונות לחיי
ונפרדנו ממנה לשלום.
חזרתי אליה בשנית בשנת 1972 לתקופה של בערך שנתיים...
ונפרדתי ממנה לתמיד.
הביקור היחידי בה היה לשעה קלה לטקס השבעה
של בני כאשר סיים טירונות... היה מרגש מאוד וחשוך.
אז כעבור 36 שנה... מאז הפעם האחרונה
השמש קופחת על ראשינו ללא רחמים, חום אימים
מצאנו את הבית והוא עומד על תילו...
כאן נולדתי, בדיוק כאן, באותו הרחוב באותו הבית עם המיילדת מרים.
אחי זוכר את הצווחה הראשונה שלי.
עכשיו אינני מתפלאה יותר על אהבתו ועל דאגתו הגדולה אלי
ואני אוהבת אותו כל כך. ומודה לו על כך.
אז מה ביקשתי מאלוהים ברגע של חרדת קודש כשלא
הייתי בטוחה אם להודות לו באותן דקות על עצם קיומי
אז מה ביקשתי
כשעמדתי בפני מלך מלכי המלכים מול הכותל המערבי???
שנה טובה לכולם.
ועכשיו האלבום "שושנים אדומות" להורדה ברשתות הסלולר... שנה טובה לכולם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.