בגיל 13 היו לי תחביבים מוזרים. אהבתי לשבת בשיעור פיזיקה ולשמוע את המורה
שולח תלמידים לקדמת הבמה להציג בפני הקהל הקשה את התוצאה. כל אחד עומד כשמגיע
תורו, מצייר נוסחאות על הלוח ומסביר למה הוא יותר טוב ממני. אני אהבתי לשבת
בשורה האחרונה שמא יראו ויראו ולכתוב מכתבים שישארו גם אחרי מותי, בראש של
אחותי הקטנה. האגו שלי נשמט מידיי ועף עם הרוח כמו דף מבחן שקיבלתי בו מתחת
לכל הציפיות.
2-
אני בכיתה בירושלים בוהה בתמונות מתחלפות אחרי שעישנתי יותר מידי לפני השיעור.
אני מנסה לפענח את המלל כי המספר במשקפיים עלה, בהגשות סופיות כל אחד בא בתורו
ומציג את התצלום כאילו היה ילד קטן שמראה לאמא שלו- ״תראי! תטפחי לי את האגו
ותתלי אותי על המקרר!״. בחדר חושך צפיתי בדף רגיש לאור מתפתח בחושך לכדי דימוי
ש/ל. הרי צריך לעבד את העבר כדי לזכות להבין מה קורה בתמונה. אחרי שהתצלום
התייבש זרקתי אותו לפח. מחר יהיה יום חדש והשמש תזרח כמו תמיד