כל כך הרבה פעמים בחיי חשבתי כמה היה מועיל אם היה טייפ שהיה מקליט את כל
המחשבות שלי, כמו לפני השינה כשאני כותבת שירים בראש אבל חסרת כוח לכתוב אותם
על דף, ואז כשארצה לשבת לכתוב אותם, אני אוכל לשמוע שוב את אותם מחשבות,
שנוסחו אז בכזה דיוק. אז הייתי מספרת את כל החודשים האחרונים. והייתי צריכה.
כי כאב מעמעם את הזכרון, ואז אתה נשאר כמו צמח כזה.

כל כך הרבה קרה, דברים שלא ידעתי שאני יכולה להרגיש ולראות ולחוות.

There are places i'll remember all my life, though some have changed. some
forever not for better, some have gone and some remain.... but of all these
friends and lovers, there is no one compares with you, and these memories
lose their meaning when i think of love as something new.

אהבתי המון בחיי, ואף חשבתי שהייתי מאוהבת, אבל לפעמים קורים דברים גדולים
שגורמים לכל מה שהיה להרגיש הרבה יותר קטן. האהבה שלי נמצאת אלפי קילומטרים
ממני. אני יכולה להגיד בכנות שמעולם לא הרגשתי ככה. וזה כאב לאהוב כל כך הרבה,
מעולם לא תיארתי לעצמי שככל שהאהבה גדולה יותר, כך גם הכאב שבה. או אולי זה כך
רק כשהיא כל כך רחוקה ממך.

עדיין מרגיש שהכל נשמט לי מהידיים, שכל המאמצים שלי מוציאים אפס תוצאות.

היצירה הזו היא מתנת גיוס לעצמי. בחרתי בה כי היא באמת משקפת את ההרגשה
בטירונות. זו תמונה שאני גאה בה- כי היא באמת אני. באופן פואטי/אירוני משהו
מספר התמונה על המחשב היה 1987. השארתי את השם הזה, על האמיתיות שבו.