זהו פרוייקט הגמר שלי באמנות. ככה הוא נראה על הקיר.

לציור העליון בצד ימין: http://stage.co.il/Stories/463750.
לציור התחתון בצד ימין: http://stage.co.il/Stories/463759.
לציור האמצעי: http://stage.co.il/Stories/467655
לציור האמצעי בצד שמאל: http://stage.co.il/Stories/467659
לציור האמצעי בצד ימין: http://stage.co.il/Stories/479046
לציור התחתון בצד שמאל: http://stage.co.il/Stories/479047
לציור האמצעי העליון: http://stage.co.il/s/485043
לציור האמצעי התחתון: http://stage.co.il/s/488667
לציור העליון בצד שמאל: http://stage.co.il/s/488681

ולהלן המניפסט:


מתוך יומן המסע שלי מפולין:
28/10/04, יום ה', 5:00, על המטוס, בדרך חזרה הביתה:
"אני יוצאת מהמסע הזה בוגרת יותר, מודעת יותר, עירנית יותר. אני כבר לא ממש
מתייחסת אליו כאל מסע, אלא יותר כאל משא. משא שאני אשא כל החיים. שאני לא אשכח
לעולם!
לדעתי, המסע הזה בכלל לא מסתיים עכשיו, אלא רק מתחיל. בקרוב, כשאסיים בית ספר,
אתחיל את החיים האמיתיים- צבא, עצמאות, עזיבת הבית, לימודים, משפחה וכו'. אני
מתקרבת לתקופה שבה חיי באמת יתחילו, והמסע אל החיים יתחיל גם הוא.
זה היה מסע חזק. עוצמתי מאין כמוהו. זה היה מסע לכל החיים. משא, לכל
החיים...!!"

נושא השואה מעסיק אותי מגיל צעיר. כנכדה לניצולי שואה תמיד התעניינתי בנושא,
אך בעיקר מתוך בחירה וסקרנות.
למסע לפולין יצאתי, כשאני יודעת שזו הולכת להיות נקודת השיא בחיי בכל הנוגע
לעיסוקי בנושא השואה. חזרתי משם בתחושה שזה היה הדבר המשמעותי ביותר שעשיתי
בחיי. הוא היה משמעותי בשבילי עוד יותר בשל געגועיי לסבתי ז"ל, ניצולת מחנה
אושוויץ, שהלכה לעולמה בתחילת תהליך ההכנה למסע, מבלי שהיא אי פעם סיפרה לנו
את סיפורה מאותה תקופה. חודשים רבים חייתי בתחושת אשמה על שלא עמדתי על כך
שתספר, שתוציא את זה סוף סוף החוצה. היום יש לי את הכוח להתמודד, אך אין לי את
מי לשאול. כל זכרונותיה קבורים יחד איתה.
בפרוייקט שלי בחרתי להביא את המקומות שהשפיעו עליי ביותר במהלך המסע. הציורים
לקוחים מתוך תמונות שצילמתי במהלכו ובחלקם (המקומות שהשפיעו עליי בצורה החזקה
ביותר) ישנה דמות מתווכת, מעין דיוקן עצמי של התחושה שקיבלתי בזמן שעמדתי
באותו מקום.
בחרתי לצייר בצבעי שמן על בד. האיכויות של השמן והתלת-ממדיות של הבד, מעצימים
את הציור, לדעתי, ומוציאים אותו החוצה, כפי שאני עושה עם הרגשותיי.
אני רואה את הפרוייקט הזה כהמשך ממשי למסע עצמו. הציורים הראשונים שציירתי היו
של המקומות שבהם הרגשתי שאני חווה את תוצאות השואה על בשרי. בהמשך ציירתי עוד
ציורים, שבהם עבדתי על ניגודיות, שהיוותה חלק גדול מהשואה ומהשלכותיה, ולקחה
חלק גם במסע האישי שלי.
היה לי קשה מאוד להבין איך החיים בערים שביקרנו בהן  ממשיכים, כשמתחת לאף
מתרחשים כאלו זוועות. איך מחזות טבע, כמו שקיעה, לבלוב ופריחה, שנראים כל כך
לגיטימיים ויפים במקומות אחרים, מקבלים משמעות כל כך אחרת ומזעזעת במקומות כמו
אושוויץ. עד היום היתה לי תחושה שמה שהעצים את המסע היו המראות הקשים, של
משרפות, תאי גזים וגדרות תיל. בעקבות הפרוייקט הבנתי שהמסע, מבחינתי, קיבל את
החוזק שלו גם ממראות הטבע, של ארץ יפהפייה, שנראים פשוט כחסרי שייכות למקומות
אפופי המוות שבהם ביקרנו.
אני רואה בפרוייקט הזה המשך של תהליך, המשך של מסע, שלא ייגמר לעולם...!