יש לי ויברטור מעל הכיור, כשאני רואה את אורי השווה, שמחלק עיתונים על הבוקר,
אז אני ישר מחדירה, מתחילה את הבוקר בפעילות פנימה והחוצה מהירה.
יש לי ויברטור על הטלוזיה, כשאני רואה את מגיש החדשות כל בוקר, אני ישר
מחדירה, מפמפמת כמה פעמים פנימה והחוצה ויאללה סלאמאת לעבודה.
יש לי מגוון עטים על השולחן במשרד, גדולים קטנים, אפילו טושים נורא עבים,
כשאני רואה את יובל החתיך במשרד לידי, אני ישר לוקחת איזה טוש עבה ומחדירה,
הלוך חזור כמה פעמים שמזכיר לי למה אני כל כך אוהבת את העבודה הזאת.
יש לי מגוון מלפפונים במטבח בעבודה, אפילו כמה בננות, כשאני רואה את המנקה
החמוד של המשרדים בזמן שאני מחממת לי את ארוחת הצהריים, אני ישר לוקחת איזה
גזר ודוחפת תיק תק איזה כמה פעמים בשביל לעשות לי את ארחות הצהריים הרבה יותר
טעימה ממה שהיא באמת.
יש לי מגוון אמברקסים באוטו, גדול, קטן, ארוך וקצר, כשאני רואה את הפועלים
שבכביש כל אחר צהריים שאני חוזרת מהעבודה, אז אני ישר קופצת על האמברקס,
מחליקה קדימה ואחורה כמה פעמים, ומזכירה לעצמי למה ב.מ.וו זה אחלה אוטו.
יש הרבה מאוד משקולות בחדר כושר, כשאני רואה את יוסי הכוסון כל ערב מנפח את
ידו הקדמית, אני ישר תופסת לי איזה שתיים וחצי קילו ומכניסה פנימה, מסובבת כמה
פעמים, מחזקת את שרירי האגן ומבינה למה חדר הכושר הזה הוא הכי דה-בסט בכל
העיר.
בחזרה הביתה אני שוב עוברת ליד הפועלים בכביש ונותנת שוב, קצת תשומת לב
לאמברקס.
יש לי הרבה סבונים במקלחת, אפילו כמה שמנים ארומטיים, כשאני מדמיינת כל מקלחת
את יגאל האקס שלי, אז אני תופסת איזה סבון, שמה על הליפה ומתחילה לשפשף, לוחשת
לעצמי למה אני הביצ'ית הכי שווה.
ת'אמת...בבאר שאני יושבת בו כמעט כל ערב, אין מגוון של חפצים פוטנציאלים
להחדרה בעת ניצני חרמנות במקום, אז אני נשארת חרמנית בלי עין הרע.
חוזרת הביתה, מצחצחת שיניים לפני השינה, שמה לב לויברטור שעל הכיור, פורקת קצת
לחצים מהלילה האחרון והולכת למיטה.

אני מוציאה את שיניי התותבות, שמה בכוס מים, שמה לי את מקל ההליכה ליד המיטה,
כדי שלא תהיה לי בעיה לקום בבוקר, ומזכירה לעצמי, למה...שישים וחמש שנה אני
כבר לבד, משפשפת, מחדירה ומסובבת.

אבל לפחות לא התחלתי עם אף גבר בחיי.

(הטקסט לא אמור להיות תוספת לציור, הציור אמור להיות תוספת לטקסט, משמע -
הטקסט נכתב קודם, אבל לא היה לי מספיק ת'תעוזה לצייר קשישה בת 65 ערומה)

"תבלו..."