אני רץ בחלומות חד-סטריים,
האורות דולקים אחריי;

ורכבות שוב מתרסקות אל האופק,
מטוסים גולשים אל תוך הים.
ההמונים נמלטים מהתופת,
ארובות קורסות אל תוך עצמן.

והעיר שרועה פסוקת רגליים,
ערוותה המאובקת טובלת במים.
ובערבוב של יללת סירנות ושירי פופ קליטים,
שרה שירי ערש למחנות הפליטים.

שוכחת מצבות זכרון,
זוכרת משכחי כאבים.
הבכי מהדהד דרך מסדרון,
מרעיד קירות חדרים.

ועל הגגות נערמים בגושים
עורבים שחורי-נוצות,
מנקרים עיניהם של קדושים
צלובים על שלטי חוצות.

ורוחות רפאים רדופות אשמה,
מטיילות מעל עיי החורבות.
לעתים נוברות באשפה,
מחטטות בשיירי אהבות.


ואי שם בקוטב הקרחונים כבר נמסים
ואנחנו, לעומתם, עדין מנסים.














רישומי עיפרון על גזירי מגזינים ישנים מאוד.
ראו גם חלק ב'-http://stage.co.il/Stories/537268220