עיר אפורה נמוגה אל החורף
אל כרמי ניאון מתות ילדות,
סדינים נקיים עוטפים,

עוטפים רחובות מטונפים
קורגן בדמעות בטון

עיר אפורה מפהקת את עצמה עליי
תינוקות נמים בתוך מאפרות

the city feeds on fog, her stench is so beautiful
ובמקום בו העיר לוחשת את השחר,
דרך עונות מעבר חצייה
בעפר מדרכות
בשדה דמים עירוני,
אני כל כך לא כאן
אני בערך לא כאן.







נ.ב
רישומיפרון.
אני מודע לבעייתיות בפרופורציות בגוף שלה. בכל זאת אני אוהב את זה לא אכפת לי,
אז אני מרשה לכם להמנע מלהזכיר את זה כל הזמן.