יום שבת אחד הלכתי למסעדה. היה לי משעמם והחלטתי ללכת להסתכל בחלון, ומה ראיתי
משם? את החתול הבודד  והמסכן הזה! כל הארוחה הלכתי לחלון להסתכל ולראות מה
איתו, בסוף החלטתי לחלוק איתכם את המראה שלו. ירדתי למטה (אה, כן, אכלתי בקומה
העליונה של המסעדה...), לקחתי את המצלמה שלי (של אבא שלי) וירדתי לצלם אותו
מקרוב. ככל שהתקרבתי רק ריחמתי עליו יותר. הוא הסתכל עליי במבט כזה מסכן, בטוח
הוא חולה..אז צילמתי וחזרתי למעלה בדיעה שאני הולכת לתת לו קצת אוכל. אחר כך,
לאחר הרבה שיכנועים עצמיים, החלטתי לא לעשות את זה, כי ידעתי שאם אני אעשה את
זה החתול כל הזמן יחזור למסעדה ויצפה לקבל אוכל. אחרי כמה דקות נכנעתי (יש לי
אופי חלש) ולקחתי חתיכת לחם (זה הדבר היחיד שמצאתי באותו רגע בשולחן) הסתכלתי
מהחלון לוודא שהוא עדיין שם (למרות שהייתי בטוחה שהוא שם כי ארוחה שלמה שנמשכה
בערך שעתיים הוא היה שם ולא זז) וגיליתי להפתעתי הרבה שהוא הלך! אז לקחתי את
החתיכת לחם הזאת, ריחמתי על החתול, ולבסוף אכלתי אותה בעצמי...
טוב, מה אתם רוצים? מה הייתי עושה בחתיכה הזאת? הוא כבר לא היה שם! טוב, נו,
אני רעה, אני יודעת...