במקום ההוא, ראיתי ורד אדום על פסי הרכבת.
אם תשאלו אותי,
אני לא באמת אוכל לענות
איך במקום הכי מת בעולם
צומחים הדברים הכי חיים והכי יפים בעולם.
העצים הכי יפים, צומחים ביערות הכי מוזנחים,
והילדים הכי טובים גדלים במשפחות הכי בעיתיות.

במקום ההוא, ראיתי גם סנאי קטן.
אם תשאלו אותי, אני לא באמת אוכל לענות
איך במקום הכי מת בעולם, חיים הדברים הכי חיים והכי יפים בעולם.
והאוצרות הכי נדירים, נמצאים בפחים הכי עלובים,
והפנינים הכי יקרות , גדלות בצדפות הכי חולות.

וממש בקצה היער, מתחת לעץ אגוז ,  ראיתי עוד סנאי.
דומה ממש לקודמו.
הוא שכב שם, על רצפת דשא , ללא רוח חיים.
ומימין לו שכב עוד אחד.
ומשמאלו אחד נוסף.
ואני הבנתי, שרק הדברים הכי יפים והכי יקרים בעולם
מתים בצורה הכי פשוטה בעולם, במקומות הכי נוראיים בעולם.
הדברים הכי יקרים, מתים רק בקצה היער, איפה שהחיים הופכים למוות, והחמצן מתחיל
להפוך לאבק.  




התמונה הראשונה צולמה על ידי במחנה אשוויץ-ביקרנאו  בפולין, במהלך "המסע
לפולין".
הורד הזה, היה אטרקציה לא קטנה, והמיקום שלו היה אירוני משו...
את התמונה השניה  צילם מישהו אחר שיצא איתי למסע, אוהד ישראלי
הוא צילם תמונה משל עצמו ערך אותה . . . והתאהבתי בה..אז הוספתי גם אותה.
אגב, היא מופיעה כאן בהסכמתו. לא גנבתי זכויות יוצרים.
(והמון תודה לאוהד)


את הסנאי החי, והסנאים המתים, גם ראיתי.
אבל תחושות בטן לא איפשרו לי לצלם אותם.
תשתמשו בדמיון.