כולם קראו לו משוגע כשרצה להפוך את המקום השומם הזה למקום הכי חי באיזור.
אינסוף חול, הרבה אבק, פיסות על פיסות של שמיים, עננים שמצלים על כל העסק,
והמון המון זבל.
לא הרבה האמינו, היו מעט שכן, והרוב הטילו ספק. אבל הוא לא ויתר.

שנה אחרי שנה, כנגד כל הסיכויים ועבודה בלתי פוסקת. ה"משוגע" הפך את הטירוף
שלו למציאות. המקום הכי שומם, והכי מת הפך למקום הכי חי וירוק.
בריכת ברבורים, שחורים ולבנים כאחד, חיים בהרמוניה מושלמת יחד עם ברווזים
וכלבלב לבן חסר בית.  חיות קטנות רצות על הדשא, טווסים, ציפורים  ועצי פרי
בכל מקום.

אתר הזבל "גני הדס" בדרום הפך לגן עדן של ממש. משפחת הגן עוזרת לטפל בברבור
הפצוע, למצוא בית לכלבלב הלבן, ובכל מקום שם- אפשר לראות מישהו מחייך. כשאני
רואה אותו מביט ביצירה שלו , קמטים של אושר מתמלאים לו בצידי העיניים, ומיד
שתי גומות מתגלות לצידי חיוך הפרוש על הפנים שלי.
לפעמים, הוא יכול רק לעמוד שם ולבהות, מבלי לעשות דבר של ממש . השמיים עדין
פרוסים בחתיכות חתיכות, העננים עדין מצלים והזבל עדין שם, אבל בכלל לא
מרגישים.
זה גן העדן של אבא שלי.

הגן מכיל עוד הרבה סוגים של חיות, אבל לא רציתי להלאות עליכם :)
אני מעלה את התמונות האלו לכבודו של אבא שלי, שעשה את הבלתי אפשרי , ועדין
ממשיך לעשות כן.  מעריצה את  האמונה והכוח שלו לעמוד על הרגליים, ולהרים
חלומות, להרים אחרים, וגם אותי, בכל פעם מחדש.