בהשראת שיר או שירה  - רשימה חפשית

- שעורי בית  בקורס כתיבה יוצרת
נסיתי לחשוב בהשראת איזה שיר אכתוב.
שלב ראשון: איזה שיר?
  כאן יש הרבה מקום לבחירה. המון. אני אוהבת שירה וקוראת כל שיר שנופל
לידי-בעתון, אפילו באוטובוס, בכל  מקום. וגם למדתי שירה, בין במסגרת למודי
ספרות (שירת ימי הביניים, ו'נשים בשירת ימי הביניים' עם שרה אור, ועם יצחק בן
מרדכי כמאזינה;  הוא אוהב שירה ומרגישים את זה כשהוא מלמד.   ויש לי בבית
כמובן את דליה רביקוביץ- ולאה גולדברג, וחלפי, ואלתרמן, ושירים של אגי משעול
ושל רחל-עליה ממש גדלתי,-דוד אבידן, ומכירה עוד הרבה משוררים . אוהבת מאד חלק
ואחרים פחות. (בעיקר את החרזנים לעת מצוא שבטוחים שהם כתבו שירה נשגבת, כמו
שאמרת בשיעור)
  ואז נזכרתי במשוררים די שכוחים שאהבתי מאד (למשל: אוחזת ענף שקד-השיר
המקסים הזה מהספר באותו שם, של יצחק שלו, שלא מזכירים את שמו אלא רק את בנו
המוכשר מאד)
  ו-בעצם למה לא להכניס לרשימה שירים ישנים, אבל כאלה שמאד 'התחברתי' אליהם,
ו'לגאול' אותם במקצת: עובדה, יש מי שלא שוכח להם חסד נעורים. אני.
   נזכרתי בטשרניחובסקי שיש המון שירים שלו שאהבתי , וב'בת יפתח' שלו, וגם
בחיה ורד, שספק אם אתה מכיר, שהבליחה בספר השירים: 'שירים על חרב ומיתר' בו יש
כמה שירים ממש נהדרים. וגם בשימבורסקה - המאד מוכרת לאחרונה. ובחרתי  שירים,
שלהפתעתי גיליתי שיש בהם משהו משותף. אני מצרפת כקובץ את השיר בת יפתח, את
'מלחמה' של חיה ורד, ואת השיר של שימבורסקה על היטלר הקטן.
  שירים פוליטיים רבים נכתבו תמיד, בארץ ובחו''ל. גם היום. ולאחר שבחרתי
בשירים, התברר לי שלכולם יש נטיה פוליטית.
  שלושת המשוררים כתבו בהפרשי שנים רבות. טשרניחובסקי-בתחילת המאה העשרים.
חיה ורד-באמצעה ואילו שימבורסקה מאד מצוטטת דווקא היום. אבל  גיליתי, כשהתחלתי
לחשוב על כך, ששלושת המשוררים עוסקים במלחמה וקרבן. השיר של טשרניחובסקי עסק
בכך עוד לפני שעסקו ב''מיתוס הקרבן'' עם כל הקונוטציות-ליצחק והעקדה, לאורי
מ'הוא הלך בשדות' ו'פרקי אליק', להמון המון שירים, ספורים וסרטים שעוסקים בזאת
ואף שלא נודה בכך, צריך לכלול גם ה'פייאטה' הנוצרית-הרי גם שם עוסקים בקרבן
(של ישו למען כל בני האדם-או לפחות כל מאמיניו).
  השיר בת יפתח נכתב אולי בשנות הארבעים. לא היתה עוד מדינה, ואף שרבים הם
הקרבנות שמוקרבים ('הבו לי ידיים'-כפי שנאמר בזמנו. בואו לארץ ישראל- ותנו את
כל כולכם עבורה. רבים האמינו בכך, כולל כל הדור של הורי, וזה שבא אחריו. הם
הקריבו הרבה למענה. לא פעם את חייהם.)
כנערה התחברתי לשיר בת יפתח, א' כי היא אשה, כמוני. וגם בגלל בגלל המוזיקליות
שלו:  הוא כל כך קל לקריאה, על אף הסיפור הקשה שלו. המשורר נכנס -מעבר לכמעט
שלושת אלפי השנים שעברו מאז-לנפשה של הנערה ההיא, שהובטחה לאלוהי ישראל כקרבן
עבור נצחון על הפלשתים. היא לא נשאלה אם מסכימה. יש סיכוי שאביה אהבה כנפשו,
ודווקא לכן בחר בה; הקרבן האולטימטיבי!  כמו הגויים שהקריבו למולך את עולליהם,
מנהג עכו''ם- כדי להבטיח את נצחונותיהם. קרבן כזה אלוהים לא יכול לדחות!
ואילו היא, הבת, מה עובר בנפשה? מבקשת מאביה רק חודש לבכות את נעוריה וחייה.
טשרניחובסקי מתאר את העניין דווקא מנקודת מבטה היא. לא יכולתי שלא להתחבר
לנערה הטראגית ההיא, שמסתובבת, אולי עם חברה או שתיים, על הרי יהודה,
(ובדמיוני היא נראתה כמו ברישומים של דורה, שאיירו חלק מספרי התנ''ך, עם
צעיפים גדולים שעוטפים אותה, בוכה, מקוננת קינות, מעיפה עין אל הנערים החסונים
בני ה19 ויודעת שלעולם לא תדע אהבה, לא תלוטף על ידי אחד מהם, לא תאהב בסערה,
לא תשמע את כל הלחישות הענוגות שלוחשים לאהובה בשעות אינטימיות, לא תלד ילדים
או תגדל אותם. מה היא הרגישה? טשרניחובסקי מחזיר אותה לחיים, ומדבר אותה. חזק,
כואב אך בלי לזעוק. ודוקא השקט הזה זועק מדפי הספר, אחרי כל אותן השנים!
   אי אפשר היה לי, נערה צעירה שמגלה את השיר הזה, לא להזדהות עם הנערה ההיא,
דרך הסיפור הנורא ההוא, שנכנס לתנ''ך בגלל עצמתו.  
  עלעלתי בעוד שירים שנמצאים בביתי, שלפתי את חיה ורד, ודווקא מכיוון שאינה
מוכרת בכלל-בזמנו, אולי-ובגלל העצמה של כמה משיריה, ובחרתי דווקא בשיר הזה
ששמתי כאן. פה כנראה מדובר על מלחמת העולם הראשונה. זו שכל כך הרבה צעירים
נהרגו בה-לפי הנאמר-דור שלם של צעירים אירופים שחשבו עד אז שמלחמה היא דבר
רומנטי, והתגייסו בהמוניהם, וגם נטבחו בהמוניהם, בגלל שיטות הלוחמה המיושנות
שמדינותיהם נקטו אז -לא יודעת למה היא בחרה דווקא במלחמה ההיא-אולי כמשל, אולי
בגלל דעותיה השמאליות מאד-אמרו לי שהיתה מהשוה''צ וקבוצניקית. האם בשיר הזה
מתאכזרת, בשם האידיאולוגיה, לזכר בנה המת, ומקללת אותו שלא יהיו עוד כמוהו,
שמוכנים ליהרג על רעיונות שאינם מבינים, למען משהו שאין לו שם. היא מקללת בעל
כרחה ונגד כל נטית לב טבעית של אם, את הבן שהופך למכונת הרג משומנת מצד אחד,
ומצד שני לקרבן של כוחות שאין לו בכלל שליטה עליהם. של אינטרסים של אחרים,
חזקים ומושחתים, שהופכים אותו, הכל כך אנושי ל'עיני רוצח'.
השיר היפה של שימבורסקה מדבר בעד עצמו. למה לי להאריך-הרי השיר (שאתה בטח
מכיר) מצורף כאן.
גם היטלר היה פעם  תינוק חמוד. מי יכול היה לדעת...
  זהו. לא כתבתי שיר אבל בכל זאת משהו אישי.
מצרפת את השירים הנ''ל