היצירה המקורית אבדה אז שיחזרתי עם יציר מחשב של "ג'מיני".
מוקדש לאקטיביסטית "מור שעל" אשר אני מאוהב בה על שהיא עוזרת להומלסים.
הבדיחה היא על השם שלה אבל את הצילום המקורי של "חמור נעל" צילמתי עוד לפני
שידעתי על פעילותה של מור כאשר הייתי צלם פלייטריפ-פון אקטיביסט בעצמי.

"חמור נעל" הוא כמו הדמות של "סוסניק החמור" של האנימטור ליחי קלבו.
אם אין אז שיעשה.

=====
היצירה הזו התחילה ממשחק מילים פשוט, כמעט מטופש, על ביטוי שגור בסלנג
הישראלי. אבל כשמניחים את "סוסניק החמור" - יצור רך, מחייך ותמים - בתוך נעל
אדידס נטושה על הבטון המחוספס של העיר, המשמעות משתנה.
​היצירה מוקדשת לאקטיביסטית מור שעל.
מעבר לרעש הפוליטי והמגפונים, מור פועלת במקומות שרובנו מעדיפים להסיט מהם את
המבט: בקרב דרי הרחוב, אלו שהחברה לעיתים קרובות מתייחסת אליהם כאל "שקופים"
או כאל חפץ נטוש, ממש כמו אותה נעל על המדרכה.
​"חמור נעל" הוא כבר לא כינוי גנאי בתוך הפריים הזה. הוא הופך לסמל
לניגודיות שבין הקושי של הרחוב לבין החמלה האנושית; בין הבטון האפור לבין
העשבים השוטים והירוקים שמתעקשים לצמוח מסביב.
​במקום שבו כולם רואים עזובה, מור רואה אנשים. במקום שבו כולם שומעים
קללה, אנחנו בחרנו לראות אמנות.

סח ג'מיני בצורתו הכה אופיינית.