היית מרחף
על פרשת דרכים
והגוף על האדמה

והנפש רוחפת  
בשדות הקמה
מלוא העין נודדת
לוכדת שיבולת זהובה
והומה
קראנו לך בכיתה;
ידיד הפרחים
איש מדבר עם צמחים

מילדותך ועד תום
הנעורים היית בוחן;
כיצד עפים האבקנים
מתבונן היכן הם
נופלים

תולש עלים ירוקים
שוזר שרשרת
כמו הדם בצוואר העורקים
מסביונים וחמנית

באמצע הייתה מונחת כלנית

היכן מצאת אותה
איש לא הבין

היית נשבע ואומר:
"בעלי הכותרות שומעים
את הרוחות
הבאות אוושות לחישות

ומי שאינו שומע
משולל תחושות"

לא היית מחסיר
מסביר, פרטים:
"בסתיו המרבדים
הופכים בדים מתכוננים לעטוף
בשמיכות  פרחים הנרדמים
לחלימות
מפלגים על מרבדי פריחות
הפרחים מתערסלים עכשיו בפקעות
סתיו והם הולכים לישון
יקיצו באביב הראשון"

היינו צוחקים
היורם של הכיתה

היית מתרגז גוער,

בפנים בלב ידענו בשיכבה,
אתה המבין
את שפת  הצמחים והפרחים

כיצד צומחים גם אנשים
מגבעולים יבשים
או נותרים עלים כמושים

לא היה ספק אתה תצמח
למדען בבוטניקה
תשמח לגדל מזון
לרעבים של אסיה, אפריקה
היה לך את את העבים
והקשת בעננים באישונים
והניצוץ הזה שבעיניים
זה המבדיל בין האנשים
למי יש את החמישה בלבד
ולמי שישה חושים

היה זה אות
כי תרחיק לראות
לדאות

מעל מעבר
למשחקי הכדורים והרגליים
של שיעור ספורט

היית השוער הכי שלומיאל
כשכדור הרגל נבעט
היית  ממוקם
והכדור עגול
תמיד
נכנס
גול,
אבל אנחנו ידענו זה לא אומר הכל.

היה מוזר שסמוך לסיום התיכון
לפתע העסיק אותך האוויר
מוטות כנפיים של הציפור
וגחון אדום החזה
עם המקור

השחקים

המרחקים

קרן האור

בשנה האחרונה לתיכון
בקורס האחרון
בנית דאון
עם גחון
וחוד גוף בדמות מקור

וכנפיים

ידענו הינך
כישרון גאון
לך השמיים והשחקים
והארץ והמרחקים

איש מאתנו לא הניח
שתניח לצמחים, לפרחים
ותתמקד בחוקים פיזקליים
המגדירים תנודת  רוחות

היינו צוחקים:
"יואב, יואב
הפרחים בוכים חשים יתומים
מבקשים שתשוב אליהם לנחומים"
אז היית מתגלגל מצחוקים

בטיול השנתי מצדה
הייתה הר
לאחדים

ושבועה נשאת עד קץ הימים
לאחרים

לנוספים שביל
נחש יורד בפתולים

אתה ראית בה פרפרים
עפים הפוקדים אבנים

ונחים צבעוניים
בסלעים אפורים

והמורה צעקה
באמצע ההרצאה
מבקשת תשומת ליבך

ענית לעברה:
בעינייך מצדה עם האבנים
עטויה בגוונים של אבקנים
צבועה במעוף פרפרים

ההסבר הגביר זעם חמתה

על כך אהבנו אותך
ברגעים שהוצאת מדעתם מורים
בפשטות בכלילות
בשיעורים, בטיולים

היית ידיד יחיד
נאמן לדעתך
לחבורתך;
תפרחת הצבעים
המונחת על אבנים

מבטך ליווה פרפרים
עד למעוף הדברים
והמורה בשנית צרחה:
"אתה עוף מוזר
ורצוי שתעיף את ההסברים
לכל הרוחות"

לימים הפכת הסבר
מעופף רוחף
ביסודות המעשים

כשנפל המטוס
הוא התרסק
בשדות הפרחים
על רקע עורף הצמחים
האחרונים

חורף
מדבר יהודה
היה מרבדים ירוקים

כשקראו את שמך
בין המתים
זה הסביר הכל
עשרים וארבע שנים
של חיים הספיקו
ללמוד לעוף כמו פרפרים
בין כרים

ליפול להתפזר
כמו אבקנים

להיות ידיד יחיד
לפרחים

בכלות הימים
גם זוכר ליפול
מכוון במרווחים
בחללים
בסדקים
שבין עלי הכותרת
ומרבדי תפרחת
אבקני הפרחים