כולם להתחיל
לשקשק ולרעוד
כי הנה הוא בא
אפרוח ורוד!
קטן כזה, חמוד,
תשתדלו לא לדרוך
עליו ביציאה. | לפני כמה ימים
הבטחתי שאם
הסלוגן הזה
יפורסם אני יעשה
לעורך איזו טובה
שהוא רוצה...
ואומרים שאני לא
מצליחה בזכות
עצמי | אף פעם לא הבנתי
מה החלק הקשה
בביצה קשה.
-טבח מומחה. | זה הרבה יותר
מצחיק מנקודת
מבט של צופה אי
רציונלי.
מחתרת הפיסיקה. |
אז איך שאני
יושב שם, בחדר
שלי, פתאום אני
שומע קול. אני
מסתכל מהחלון,
לא רואה כלום.
פתאום עוד פעם
הקול הזה. אני
פותח את הדלת
וצועק "מישהו
בבית?" אף אחד
לא עונה. אני
חוזר לחדר. שוב
הקול הזה. אני
מנסה לשמוע
מאיפה הקולות
מגיעים. בסוף
אני מגלה שהם
מהבטן שלי.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) | יש לי דפיוצר
בבמה, משמע אני
קיים.
אחת מנסה את
מזלה בכתיבת
הסלוגן הראשון
שלה | "לערוף ראשים
בימים קשים
לערוף ראשים
את הבנות זה
מרשים"
ץ סופית מזמר אל
מותו ב"כוכב
נולד 3".
| מי שגר בבית
מזכוכית-
הוא אדיוט.
זוזו לסטריוס,
פילוסוף חצי
סיני, רבע יווני
ורקורטוב מלח,
בנסיון נואש
לעבור את בחינות
הקבלה למכללת
הסלוגנים שבצפון
לבנון |
אני, אני מה-זה
חושב על הסביבה
שלי. תמיד,
כשאני עומד
להפליץ, אז אני
צועק בתקיפות
"תיזהרו! יש לי
פלוץ!" ואם אני
רואה שלא
מתייחסים, אז
אני מיד צועק
שוב. אם גם זה
לא עוזר, אני
משחרר קצת
מהפלוץ כדי
להביע איום,
ואז, אם זה לא
עוזר, אז אני
עוצר את הפלוץ
והבטן שלי
מתפוצצת ואני
מת.
זה עם הפלוצים. | האמן בעצמך. | צביקה הלולן
מזכיר לי את
עצמי בנעוריי.
לבן, עגלגל,
נטול שיערות ואם
מסתכלים מקרוב
רואים מלא סדקים
קטנים.
אפרוח ורוד,
בוקע מהביצה. | לדעתי, כל הענין
הזה עם סרטן
העור הוא פרסומת
סמויה של יצרני
קרם הגנה
חרגול, AKA
"הצלוי" |
האתר שלנו גדול
וכתום
האתר שלנו
מתעדכן כל יום
בבוקר עוד שיר
ובערב סיפור
ואין לי משהו
שיתחרז בסוף | "בלכתך אל
האישה, קח עימך
את השוט"
פרדריך ניטשה
בעצה מועילה
לדייט ראשון
ולחיים בכלל. | ולך, אדון נכבד,
יש כרטיס חבר
מועדון ? | לי אישית הרבה
יותר קל לחפור
חורים עמוקים
עמוקים באדמה
קשה ויבשה מאשר
סתם לשבת לדוג.
תולעת |
מה זה שותה חלב,
עושה מיאו,
וכשהוא מת קונים
חתול חדש?
המתלבטת | אנשים לא יוצרים
יצירות.
יצירות יוצרות
אנשים. | בואו נעשה מסיבת
פיג'מות!
הידידותית
מתחברת לזברות
באפריקה. | מה עם חתמתי בשם
שכבר קיים?
אפשר להחליף
חתימה?
באבא בן, אח של
באבא ציון
פליט 48, כותב
ספרים ושרת בית
ספר, ברמז דק
למאשר הסלוגנים
העליון! |
"אומנות או
נמות"-
אמר ולא הוסיף! | כמה נגני גיטרה
באס צריך כדי
להחליף נורה?
עשרה...
אחד שיחליף את
הנורה ועוד תשעה
שיגידו שג'קו
פסטוריוס יכל
לעשות את זה טוב
יותר... | -למה פיטרו את
שושי מהעבודה
בסופר?
-כי היא כל הזמן
הדביקה מחירים
על היד.
החבר של החבר של
שושי
לשעבר
| זהירות!
אוטובוסים
חוצים! |
אנה מוסרת שקשה
לה לגדול כי
קורה לה משהו
קטן וטוב. היא
גם מוסרת שאין
מקום אחר מלבד
עם רני בפריז
ושהיא בכלל לא
כמו כולם. היא
מחכה לכולנו
בשדות עם
המכונית
(האדומה).
המשינאיות. | טרילילי טרללה
הנה נוער
החיזבאללה | לא הבנתי...
בלונדינית | היו לנו שלושה
נתיבי מלחמה.
אחד קשה, אחד
קשה מאוד, ואחד
בלתי אפשרי.
שלמנאסר מסביר
למה הוא נטש את
הקרב וברח
לאיסטנבול. |
בועז תאשר אותי! | אין כזה דבר
קונספירציות.
יש רק
קונספירציה
אחת...
אחד מוציא לחץ
אחרי מספר ימי
שתיקה | 355. הנטייה
לדרג דברים.
("977 מנהגים
מגונים" בהוצאת
בוליביה ושות') | מחר נקנה עוד
סלוגנים!
הגרופית של עמוס
בר ברגע של
השראה. |
עוד פעם כתבו לי
סלוגן על
הקטטר.
זקן הבמה החדשה | שרון חבר
אנתרופולוג
קליני שמלאני
שפרש | אני אם אני
מוצאת
מישהו שיעשה
הכל במקומי
על המקום אני לא
עושה כלום
ההיפראקטיבית
פסיבית | ג'י איי ג'יין
חסרת הפואנטה |
אולי תסבירו לי
למה התחילו כולם
לרשום דברים
במחובר ?
ועוד דברים שלא
מתחברים !
זה פשוט
הורגאותי. | מהרגע שהרומן
בין מיס פיגי
לקרמיט נפסק,
הרייטינג ירד
פלאים, אבל
אנחנו פשוט לא
יכולנו יותר
להסתיר את האמת,
שאהבנו אחד את
השני!!
נואשות!!
גונזו, על
קרמיט. | למה אף אחד
לא מדבר איתי
זה שמשתלט על כל
שיחה | יש לי כור אטומי
מול הבית...
חיחיחי...
ערבי מוצא
תעסוקה |
72 בתולות?
זה לא גן עדן זה
טקס נערת השנה. | אם אין לחם...
תמותו!
מרי אנטואנט,
לפני הצנזור. | כשאתה מעתיק
במבחן מחבר שלך
- סביר להניח
שהוא העתיק מחבר
שלו שהעתיק
מחברה של החבר
שלו שהעתיקה
מהחברה שלה
שהעתיקה מהחבר
שלה.
ואחד מהם יכול
להיות אהבל. | כשאתה רואה
מישהו נועל את
המגפיים הגדולים
שלו, אתה יכול
להיות לגמרי
בטוח,שאיזו
הרפתקה עומדת
להתרחש.
ואני, כשאני
מריח דבש
והרפתקאות, אני
מתחיל לרעוד,
ותמיד מבקש
עוד.
-פו הדב |
"אל תדאגו, יהיה
טוב"
איוב. | כמה סוטרא?
צאן מרעיתו. | " "
הלן קלר מנסה
לכתוב סלוגן. | אין הרבה מה
להגיד. זה גם לא
משנה. כי מה
שאנחנו רואים
בסוף. תמיד היה
הפוך למה שאמרנו
שיהיה. |
