|
עודד זמיר
נולד להוריו.
כבר בגיל צעיר-היה תינוק.
לא עבר זמן רב והגיע זמן חדש שהחליף את הזמן שעבר.
וראו זה פלא......ראיתם?
כך הוא גדל והגיע למצוות (הגיע בטרמפים כי לא היה
כסף לקנות מרצדס).
לא עברו שנים רבות, ואיש לא הבין מדוע לא עברו שנים
רבות-עד שהן עברו לצד השני של הכביש. ואז זה קרה!!!
כך, לאט לאט, ואחר כך עוד יותר לאט-הוא חדל למהר
והחל לפגר.
עד שיום אחד הוא החליט סוף סוף שזו התחלה.
היום, בתחום המדעים המדויקים. בוגר הטכניון בחיפה.
ללא מוסיקה, נגינה, רומנטיקה,הומור, כושר גופני,
הגות ופילוסופיה-חיי יהפכו למדבר שממה.
הרבה כשרונות ברוכים ביותר פעילים ויוצרים בבמה.
לכבוד ועונג לי להמנות בין החוסים בצילה.
בשכונה שקטה, בפרפרי העיר.
שנים התגורר לו חתול צעיר.
בלילות הקייץ, מעל הגגות.
היה מיילל בקולי קולות.
|
תושבי כפר נידח באחד האי שמים נודעו בסביבה כבעלי ראש משהו
משהו. יענו, ראש קשה קשה.
וכך היו אנשים אלו עושים שמוש של ממש בראשם. כל דבר שצריך היה
לשבור או לרסק לגרגרים חטף זפטה מאחד הראשים.
|
בצפון ת''א ברח' דיזינגוף
רץ לו דרומה, חתול של רחוב.
ליד נורדאו בתוך פחים
שלושה חתולים בשבת אחים.
קוראים אליו/הי, מה המאמץ?
לאן בחום הזה אתה רץ?
לא שמעתם? יש בכיכר
חתולה לבנה/אאלה וואכבאר.
לכן אני לא מהסס,
רץ לשם לעשות קצת סקס.
|
אחות!!! הוא קורא. יש לי בעיה עם הזיין.
שששששש... איך אתה מדבר, יש כאן הרבה אנשים בקליניקה.
|
לחברי היקר דויד
חברה כעורה להחריד
אוהב אותה מאד - כאדם.
אך כיעורה - משתק לו ת'דם.
מה לעשות-עוץ לי עיצה,
איך מזה אמצא מוצא?
|
מה הטירוף הזה ברדיו על אחיטוב?
כולם חושבים שזה הכי טוב ככה
אז אני כותב לכם גם מה אני חושב על אחי הכי טוב אחיטוב.
|
מביע אני, כמובן, את הערכתי המלאה להצלחת הנשים.
|
האב: ת'מצא לבן שלי אישה!!! אני כבר ז'דקנתי וגם הוא כבר נהיה
עייף.
השדכן: יש לי, מצאתי!!! אישה, יענו מושלמה חבל על הזמן, משו
משו מהסרטים.
האב: בחיאת ראבאק. סחטיין. איך היא? יפה?
השדכן: מהסרטים אמרתי לך, כלכלת השלמות בכללות. יפה יפה.
|
אצל אדון פריץ האוזרפון,
צלצל פתאום הטלפון.
בדיוק, כשהוא שכב לישון.
האוזרפון אדם חרוץ,
מצלצלים, צריך לרוץ.
אפילו, אם קריר בחוץ.
|
התורכים יתפסו מקום ראשון בעולם.
בריצה אה-חור-אההההה
|
עשיתי דיאטה מדהימה.
הורדתי חמישה קילו ביממה.
|
כבר שרו לנו
אין אהבות שמחות.
האמנם?
ניצוץ מביא להבה,
היום, הלילה-בשבוע הבא.
|
פעם, בארץ ללא דרך ארץ,
היה להם נשיא מה היה מזיין מהצד.
מאג'נון לגמרי.
למה מה?
כבר רע יזיין מאמצע?
|
יום יום-הולכים לעיבוד.
בעבודה-במעבדה.
בידיעה בלי דעת,
מתאבדים.
|
פעם,
בגרב ניילון,
רכבת סוטה
הובילה אותי בעליה לרגל,
|
''זכור את עשה לך העמלק''
כבר מזמן הפך אצלנו
למטאפורה שדופה
רכיכה חסרת חוליות ודופן.
|
אדם שהיו לו רק שלוש שערות,
נבעת בוקר אחד לגלות
שנותרו רק שתיים.
|
הבוס נכנס לחדר.
הוא
חותך את שלו,
זורק לרצפה,
ועומד עליו בכל תוקף
|
אחרי וינוגרד נפרוש.
ברק, היית ונשארת פשוש.
|
אאאאאך
לו הייתי ילד.
לא ממהר ולא מפגר.
ילד חמוד כמו שהייתי
כשהייתי ילד.
|
בסוף כולנו מתים,
זה מה שאמרתי
למוהל שלי.
והוא???
בכל אופן
חתך בבשר החי
|
עדיין מהמר!
למה שימגן?
לילד המסכן?
|
היעמוד מי מאיתנו ב''פרץ''?
התראה כאן ''דרך ארץ''?
|
העם אדיש,
מגיב בדשדוש.
אכול ייאוש.
ואתה?
|
בלילה זנבו של נחש ארסי
נלכד במקום העכבר.
הכיש בזעם את האיש
אשר שם עבר.
|
אתן שתי אחיותיי,
משפחות לכן.
המשפחה שלי.
היא, לא נמצאת יותר.
הדירה ריקה.
מי יאכל כאן בשבת?
|
עוברים עליה הימים,
עוברים עליה הלילות,
עוברים עליה אנשים,
איש לא נשאר.
|
אני אף לא מנסה למצוא אלוהים.
אם הוא יש - הוא ימצא אותי.
|
הזהרו, זה מסוכן.
מי שלא שם גומי,
הוא סתם חרפן.
אמיר אכל אותה-אכל בגדול.
אמיר החתיך, זה הכל-יכול.
חטף אותה, אין מה לדבר.
אמיר הוא עכשיו, בן-אדם אחר.
|
איכה הייתה לשרמוטה
בתולת בת זיון
בתל בטל
ברוך לא אשם בזה
|
זהו רגע של אמת
קחו ממני את המנגינה
ואני משול
למת
|
איך אברך האל?
אל הגודם חייך במחי הבל!
אנא יקרה,
אל נא תמותי.
|
הכל נוצץ. הכל זוהר.
אורות דולקים. כולם רוקדים.
אבל אני, כאן בפינה.
כמו אחד, בממתינה.
אני מזמין, היא לא רוצה.
אני שואל, היא לא עונה.
וכך אני, שוב בפינה.
כמו אחד, בממתינה.
|
יחי ההבדל הקטן
כך גם אומר המוהל הגדול
שבזכות הקטן, יש לו מה לאכול.
|
האר אותה!
הער אותי!
מהורהר,
מבוער,
|
את נפלאה
אני חלאה.
את בסדר גמור,
אני עם הפרי האסור.
|
את
לא צריכה כרטיס.
לך
הכניסה חפשית תמיד.
אין אצלי מקומות מסומנים.
את
רק צריכה להיות!!!
|
לעם היושב בציון.
העם יושב בזיון.
אפילו בלי דיון.
|
די, נמאס לי כמו סביבון להסתובב.
במועדונים דחוסים, בתוך עשן ובירה.
די נמאס לי כמו פרפר שמרחף,
בין פרחי האהבה המזויפת.
|
בא לי לנגן אותך
עד שלא נשאר לי כבר
אויר בגלגלים
|
מאולסמארק אהוד עד ברק האבוד,
עוד לא היה כזה אהוד לא אהוד AHOOD
|
כבר אחרי חצות
כיבו את הירח.
|
אני חוגגת היום יום גדול.
גם אני - הוא אומר - יוצא במחול.
יה אללה!!!
איזה צירוף מקרים???
|
אהבה אי אפשר לנגב,
כפירורי לחם משולחן
|
את הבלונדי, איש לא יסדר,
הנה לכם, סיפור אספר.
אביגדור, בלונדי עוד מלידה.
בכל דבר, מחשבתו מדודה.
|
בדיחרוז
אל פסיכיאטר דגול מר שטוק מגיע,
לרופא מספר, מה לו מפריע.
הבן שלי, יוסי, כך הוא אומר,
ילד נורמאלי, פחות או יותר.
הולך לבית הספר, כמו כולם.
הוא ילד רגיל, ממש לא מושלם.
לכן אומר ללא שהייה,
עם הילד הזה, יש בעיה.
|
באיבוד נמצאים.
משקפי השמש שלי,
|
בדיחרוז
צרפתי, אנגלי ואחד פולני,
צוות מקצועי, מאד עדכני.
פועלי פיגומים בבניין רב קומות,
כל יום במרומים, מעל לתהומות.
|
היא מופיעה
רק בבואה
בועית ערטילאית
מציאות ללא חלום
קטנה גדולה
יפה ועייפה
|
איך שהערב כבר שח,
מזרק הייאוש שוב נוכח.
היא גדלה בבית טוב
וחייה חיים של איוב.
|
אלוהים,
אנא אמור שוב
יהי אור.
אולי
ינוס החושך
מעל פני התהום
בג'ונגל החיים.
|
ילדים קטנים,
דבר לא מבינים,
במקום אהבה אבהית,
הם מותקפים מינית!!!
|
שני גברים בלונדינים שותים בבר,
מדברים ביניהם, על מה שאפשר.
|
אישה אחת, בגיל העמידה.
נאה מאד, לבושה בקפידה.
עצובה יושבת אל מול הרופא,
יש לה דבר-מה, ממש לא יפה.
החזה שלה בולט ומרשים,
כמו שצפוי אצל הנשים.
|
פריץ שטראוס הייקה, דייג מקצועי.
אצלו אין שום דבר עראי.
ציוד וחכה, לפי תקן עליון.
תולעים סוג א' לצרכי פתיון.
|
גם צל צולע בהמון
יחשב לרץ מר-אתון.
|
ודור אל דור
באין לו דרור
לא יביע אומר.
|
אם אין אהבות שמחות,
הן לבטח מעצמן נמחות.
אהבות מפילות חללים,
חללים שוב ושוב מתמלאים.
|
יש אומרים האהבה מיותרת,
את הגוף והנשמה היא גומרת.
יש אומרים האהבה מיותרת,
ואת, מה את אומרת?
|
יהיה בסדר-מבטיחים בהנפקה.
שקר רגיל אצלנו בפוליטיקה.
|
היא מספרת לי כי הבטיחו.
נמלא ליבה באושר.
אחרי חדשים שהטיחו,
מילים שדופות ללא קשר.
|
איך אמרת?
''ואני גמרתי איתה.''
כלומר
את והיא גמרתן ביחד.
האם גם באותו מקום?
|
מודעה מוזרה פורסמה בעיתון,
תעמוד במשימה - תרוויח הון.
|
הייתה לך אכזבה,
אתה אומר לי.
אכזבה מאהבה,
אתה מספר לי.
נכנסת לבועה
ושם יש בבואה
שלך בתוך בועה
|
הכבאים באים
לראשונה מאז קום המדינה,
הכבאים מצורפים לממשלה.
|
הם שניים והיא אחת,
כל כך שונים זה מזה
הם שניים והיא אחת,
לא יודעים זה על זה.
|
קשה לראש מהנשמה
והאבר קשה - בלי נשמה
|
הירח והכוכבים בעיניך,
לוהטים כשאני בין ירכיך.
לי את אומרת,
שאת גומרת.
|
רוצה לצלול בבריכת הזיכרונות שלנו.
רוצה לטבע עצמי באגמי התשוקה המבערת.
|
את כה רחוקה,
והמועקה,
שהקשה שלי,
אינו ברך שלך.
|
אל בר ידוע שבלב העיר,
לשתות נככנס לו, בחור צעיר.
מייד התיישב ליד הדלפק,
עשרים בירות הוא שם דפק.
|
כך הלכת מבלי שוב,
בוהה בתמונתך בלב עצוב.
זה מה שנשאר לי,
כי כל השארת נשר לי.
|
דלית ותומר, זוג נשוי.
מנסים לשלב. רציו עם מצוי.
תומר במשרד, בקשר לוהט.
עם אישה מדהימה, באינטרנט.
קוראת לעצמה, ''פרפרית לבקרים'',
מחפשת גבר שאותה ירים.
|
מתאונת דרכים קשה וקטלנית,
בחור ובחורה-נזרקים מהמכונית.
הגבר על הכביש זועק נואשות,
האישה בשוליים בפנים שוחקות
|
רוצה לנצח,
להיות מנצח!
מנציח!
להגיש לך,
שלל צבעים
רקמה
|
לשנינו היה כלוב משותף,
בו שכנה ציפור האהבה.
|
מול ראי עירומה היא עומדת.
אל בעלה היקר היא אומרת.
ראה מה עשו לי השנים,
הפנים שלי-על הפנים.
|
בת שמונים ושש,
לרופא בקול חושש.
''אני יוצאת מדעת,
צרות בפי-הטבעת."
|
חיים שלמים מתבשלים
כדי להיות מזון לתולעים.
|
הנופל חלל בחלל?
חל לילה וחס סל?
|
בלילה ראשון כשהוא בארון,
עת עולם ומלואו שוכב לו לישון.
מהחריץ הוא רואה באפן ברור,
איך אשתו מזדיינת עם איזה בחור.
|
רגשות עזים חוצים יבשות וימים.
שדודות לחצות לילות.
|
אחד, פרופסור למתימטיקה.
נשוי לאישה, מאד מתוקה.
אהבה , נעורים, שמחה ואושר.
סקס נפלא, בשיא הכושר.
|
בפאב ידוע, בצפון העיר.
התחולל דבר מאד מסעיר.
תחרות מטורפת שם התקיימה,
כמוה טרם ראתה האומה.
|
שמוליק וזיו אוהבים להתמסטל,
כל משקה, בטנם תקבל.
כל נוזל המפיץ קצת ריח,
אלי קיבתם מיד צונח.
|
אני חייב, חייב להתעורר,
ולנשום שוב חמצן נקי.
ולפקוח שוב את העיניים,
ולהרגיש את עצמי חפשי.
|
יום אביב באמצע החורף!
יום שמצייר לי חיוך,
שמוחק כל רגע "מעוך".
|
אחד, מסודר, אדם עם אופי,
נשוי לאישה, מלכת היופי.
לא רק יפה, אישה מקסימה,
יהלום שבכתר, פשוט מדהימה.
|
זה הבית בו נולדתי.
זה הרחוב שבו גדלתי.
זו השכונה שבא שיחקתי.
כאן עברה ילדותי.
לא השתנה פה דבר.
הכל נראה כמו היה.
לא השתנה פה דבר.
האתמול כמו מחר.
|
ודאי שיש אלוהים.
שהכל שנעשה בדברו
|
הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך...
והגן נעול - אין יוצא ואין בא.
|
בדיחרוז :
האפיפיור מרומא-אדם קדוש,
לנוצרים קתולים-הוא ראשון וראש.
בכל העולם, צעירים ובוגרים,
את הפופ-כולם מכירים.
|
בניו-יורק העיר, בבניין משרדים,
באגף הגברים-בחדרי שירותים.
|
אדם צעיר, בריא ויפה.
אף שריר בגופו - אינו רפה.
מי עליו היה מאמין,
כי דווקא לו - בעיה עם מין.
|
זה סיפור מעשה כה מוזר,
על ייקה שבא לרופא ואמר.
דר' אני סובל, וסובל,
כי אני כל הזמן, נורא מתבלבל.
|
אל השדכן הוא שוב מגיע,
והלז מדפדף, מדפדף ומציע.
יש! יש בשבילך כלה מדהימה!
אני ממליץ כי, תיקח כבר יוזמה.
|
כבר מזמן הגעתי למסקנה,
החדרת האיבר? זו רק תואנה.
אפילו שהוא מלא אונות.
אני כאילו באוננות
|
לבעל ואישה שעורם לבן,
נולד תינוק, בחודש חשוון.
מה מוזר! לקטנצ'יק יש עור,
ממש, ממש, בצבע שחור.
|
אני זוכר את מיכאל, גדלנו בשכונה.
אני כמו הוא, למדתי, אספתי השכלה.
אני חכם גדול עכשיו, קורא בעיתונים.
אבל שכחתי בדרכי, כמה דברים קטנים.
שכחתי את נבחן שלי, שכחתי את לקיק.
את היונה שכבר פרחה, פרשה כנף לרום.
אני רוצה לחזור מעט אל החברים.
אבל כולם כבר נ
|
בשביל מה לי
להיות ריאלי?
עכשיו בא לי,
להישאר ווירטואלי.
|
חמור טעה במדבר ופגש באריה שאיבד ת'צפון.
עמדו זה מול זה בלי לזוז בתוך ים חולות השיממון.
האריה רעב, אך אינו אוכל חמורים לעולם.
וחמור שיזיל ריר על המך? זו בושה לכולם.
נו, אמרו גומר ולחצו טלפיים בהסכמה מלאה.
האריה ילמד ללעוס עשב, והחמור ישלים בלטאה.
|
מהנדס צעיר, מאד מוכשר.
כמו רבים וטובים אחרים, פוטר.
מכתת רגליו, לחפש עבודה.
חש כי בארץ, דרכו אבודה.
|
בדיחרוז
אי שם באחד הכפרים,
רחוק רחוק, מעבר להרים.
היה חוואי מגדל בקר,
עדר פרות, רועות בכר.
לאחר שידידנו הזה התחתן,
הוליד בנות, הוליד גם בן.
ובמלאות לילד שלוש עשרה שנות,
נער צעיר, כבר בן מצוות.
החליט האב באורח רציני,
לתת לילד, חינוך מינ
|
הנזק, הדם הרב שנשפך, נשאר
לנצח נצחי עדי עד כוויה צורבת.
|
לו הייתה אהבתך במעוני
הייתה רוויה מאוני
|
בקרון רכבת, מהודר שם ישב.
קשיש חביב, בגיל הזהב.
|
תינוק חמוד, חדש, בברית המילה,
המוהל מתעלף, בלי לאמר מילה.
תמהות הבריות, מה קרה לו לרב?
בקצה בולבול התינוק גילו - בורג מזהב.
|
עוד שנה תובעת,
למדינה טובעת
|
בשיניים אוחזין בטלית
שאין בה כל תכלית.
|
בדיחרוז
לאדם אחד בשם אדרת,
גדלה במעיים תולעת מפוארת.
כל-מה שניסה המסכן לאכול,
מיהרה התולעת המלעונה לזלול.
|
בדיחרוז
באנגליה, בפאב של מועדון הדייגים,
כל החברים מאד מודאגים.
מק'גרוגר חברם שהוא דייג בנשמה,
כבר שבוע לא מגיע לכאן משום מה.
|
השאלה הגדולה היא,
מי היא המדינה?
|
בחור בשם משה
אומר: לי קשה.
|
היה איש אחד, מאד מצוברח.
בעיה הייתה לו - צרות באשך.
לרופא דגול האיש הגיע,
ובקול חרישי ונוגה הודיע
|
מה יש כבר לדבר?
החמור שוב נוער
|
בעניין האהבה
זה יותר
בניין האהבה
רב קומות
שנבנה לאט וביסודיות.
|
אצל הרופא, אדון גרינברג ממלמל,
דר', מכאבי בטן-אני סובל.
הרופא בודק ואומר במחילה,
צריך לך בתחת, לדחוף פתילה.
|
ספרי לי
מה עובר בך?
האם יש לך הכרות חדשה?
מרעננת ומרגשת?
|
כשיש עוזרת ואונות,
מי צריך ת'אוננות?
|
בצאתם ממצרים, זכרו את סיר הבשר.
עגל זהב יצקו כשמשה עלה על ההר.
|
אחד מקבל הבנה,
והאחר בננה.
אני
בא בג'ננה.
|
חברה שלי,
זו לא אהבת גבר לאישה.
אהבת אדם לאדם יקר.
צמנט של שנים.
מסירות נטולת פשרות.
|
רב רברבן
מתחת לקורקבן.
מצהיר לפני בהבול פה רחב.
לא צריך פרה בשביל כוס חלב.
|
אברך צעיר ביער צעד,
בלי דעת הכוון לו אבד
|
זה המקום האידאלי לדאעוינים.
כל ממזר-מלך,
כל פצע-מלח.
|
מגדלי הבקר וכל בהמה,
אנשים חסודים, טובי משום מה.
|
אני מיציתי!
אמר המצית
לסיגריה שכלתה בעשן.
|
בדיחרוז
דני ילדון חמוד בן שלוש,
לאימא שלו הוא ממש פשוש.
צוהל ועליז, כמו ילד רגיל.
אימא שמחה, לבה מלא גיל.
יש לו רק בעיה קטנה,
לעיתים הוא נוהג בצורה משונה.
הוא מדמיין שיש לו כרבולת,
מתרוצץ סביב כמו תרנגולת.
|
אם רוצה העין לראות מעבר לאופק,
והלב לרעות במרחבי הדופק.
כך הוא
ונאמר אמן.
|
איך אתמול, נהיה מחר.
הזמן עובר, כמו שעון.
|
אל ניתן לנפשך היפה,
לרתום אותך בסיגוף.
אל תהיי כל-כך רפה,
נבלמת במלכודת הגוף.
|
היו לילות,
בלתי נשכחים.
סטודנט בטכניון,
מנגן בשחור לבן.
|
הנה לילות באים
והבא בימים
בא בלילות
ונחבא אל הכלים
בא ונח בה
|
כאב לב, רגש גווע,
אני ב''אכזאהבה''.
|
לפני הסקס-מקדים,
לבדוק אצלה-ת'שקדים.
|
זמן חולף בחריצות,
חורץ בלב.
גם לי
גם לך
|
בדיחרוז
גב' זיגמונד אישה מאד רגועה,
אל רופא פסיכיאטר היא מגיעה.
בשלווה גמורה היא לו מספרת,
אודות בעלה מר זיגמונד שפאראט.
בעלי היקר, לאחרונה אומר לי,
כי הוא נהיה, מקרר חשמלי.
|
המעגל הסגולי
והמשגל הסגולי.
זה כולי.
כי אני
COOLLY
|
כתמנון הייתה ידי,
לוטפת דרך שביליך.
|
מתי ואיך אדע?
כי אין על מה לגונן!
מתי ואיך אדע?
כי זה הזמן לעוגן!
|
בדיחרוז
על כביש איילון, שוטר תנועה עוצר,
נהג ברכב שאינו ממהר.
|
בכל בוקר,
כשאני נעור,
לנעורי נוער
ונוהר אני.
|
הזהרו מנחשים, נחשים מסוכנים.
יש רעים, יש טובים, יש גדולים, יש קטנים.
אבל אחד, קטן גדול, הוא פעם רך - או מאיים.
נחש המכנסיים - שואף וגם זומם.
|
לא איכפת לי מה למטה
לא הצד ולא האמצע
לא חשוב לי לא חשוב לי.
חשוב לי
מאיפה מציצים
הציצים.
|
נשיקות מתוקות מיין,
כמותו הן משכרות .
מרעידות כלי הזין,
ומה אם הן משקרות?
|
ניצל אותה ואת אהבתה
שיחק אותה, בגדול.
רכב עליה ועל תמימותה,
כשאהבה אותו יותר מכול.
|
ויאמר אולסמארק לרעייתו
''לא אסבול קאסאמים יותר''
אתה לא סובל חמודי,
|
בדיחרוז
נפגשו בבר ספוג אלכוהול ועשן,
הוא נראה לה, גבר מוצק וחרמן.
והיא אינה כזו תמימה,
רבת יצרים היא, אישה חמה.
רקדו בלהט חושים טרופים,
ידיו עשו בה, מעשי כשפים.
הוא שלי! כך היא החליטה,
כל איבר נחוץ מגופה הבליטה.
|
בדיחרוז
ליאור וערן הם שני חברים,
לשניהם דיפלומה של כימאים.
ליאור עבד במפעל למזון,
|
הרי צריך להמשיך ולאונן.
זה טוב למתאונן.
|
מה כבר יכול לעזור,
נפלטנו מהמחזור
|
בדיחרוז
על פי-וודי אלאן
עמית, בחורון ביישן בדחילו,
בנות לא נותנות לו צ'אנס אפילו.
עומד כמו סימן שאלה,
עם כל בחורה, נוחל מפלה.
לכן, הוא נורא עצוב,
מרגיש עצמו, בודד ועזוב.
|
ומה אם ההיסטוריה חוזרת?
הזו קללה שאינה עוברת?
|
המחיצות קרסו,
גופותינו בלבוש עור
מגע 37 מעלות צלזיוס
פיצוץ
בשיר המעלות
|
פרץ מקמפיין לטיהור שמו.
אולמרט עוסק בתיאור שמוק.
|
נבטים חדשים יחלו במקום
בו הותירה הסופה עזובה עצובה.
|
בבר אחד, בעיר הגדולה,
בעל הבית שלט תלה.
יש לי חמור-נקי ומבריק,
אתם מוזמנים-אותו להצחיק.
וכך דברי לזה שיצליח,
שתיה חינם, אצלי הוא מרויח.
|
הוא עדיין מסתובב ברחוב הקטן שלנו,
על גבי עגלה רתומה לסוסה עתיקה.
יצול חורק כמו השנים,
|
נואשתי מקולמוס על נייר לבן,
די מנקישות המקלדת.
אצלי כבר הבשילה מזמן,
נקודה ממוקדת.
|
לקשיש יש בעיה בחיי המין,
לרופא אומר, אתה לא תאמין.
אני רועד מקור בזיון הראשון עם האישה,
בזיון השני אני מזיע מחום ממש זו בושה.
|
הוא מחליט אם הוא יושב או אם הוא עומד.
קוראים לזה סקס-ואני נורא פוחד.
|
בחור צעיר בשם רפאל,
לאמריקה הגדולה, נסע לטייל.
אמו המודאגת חדלה לישון.
עד שסיפר לה בזו הלשון.
|
כי זו מדינה שהשכל כבר מזמן נפל-לה,
ולאולסמארק מלעוננו זה כל מה שחשוב.
|
מיהו המת נשא?
דואג רק לכיסא
|
היא כבר בת עשרים,
יצאה מבית ההורים.
חדר שכור, סמטה צרה,
אימא, זה לא נורא.
|
לאחד המרכולים גדולה הנהירה,
הם שם המציאו מין שיטת מכירה.
מהפכה ממש, רוצו, כדאי לראות,
המוצרים מלווים בקולות וריחות.
|
ירך שזופה הוא מלטף,
האיש משולהב, מתנשם ונושף.
|
כבר אין אנו צוחקים.
כל הזמן נשחקים.
מהמשחקים
|
כמה זמן אפשר
לבהות בתיקרה?
אני כבר יודע אותה בעל-פה.
הצבע שנקלף מימין,
|
בים הגדול, בגלל סופה.
סירה עם דייג, אל החוף נסחפה.
|
מה קרה לנו?
מי קרע לנו?
גמד מסומם ששמו ברק,
לחרפן אותנו יודע רק.
|
הפליאו בנו מכות,
כי קול העם-נדם.
|
לאחר שלושים שנות נישואים,
הבעל בשקט, בחדרי חדרים.
אומר לאשתו היקרה והאהובה,
שצריך לבצע שינוי בסביבה
|
ואם נהיה בשקט, ונמתין בסל בנות,
נקבל אולי שתי רגלים עם כל התוספות מסביב
ובאמצע באופן בלתי אמצעי.
משו משו
|
מרגול, שדכנית נעימת הסבר,
בחיוך מרגיעה, יהיה בסדר!
נמצא לך זיווג, ממש כלבבך.
רק תאמרי לי, מי? מה? איך?
|
שיחקתי אותה. היא מזמינה את היקר ביותר בתפריט שמודפסים בו
שמות מאכלים שרק דוברי סוואהילית יכולים להבין. הואיל
והסוואהילית שלי על הפנים, אמרתי למלצר המכופתר: ''אותו דבר גם
בשבילי'' (ברור היה לי כי ע''מ לשלם את החשבון הזה אצטרך למשכן
את הוריי).
|
מרגע שנולדתי, רק פקחתי עין.
ראיתי אנשים, עושים לי פרצופים.
לא הבנתי מה קורה? מה המהומה?
מי זה מכרכר, מדוע ולמה?
|
הוא, הלך וכשל.
לא החזיק מעמד.
היה לו קשה.
ואז,
היא הופיע.
|
אדם קרוב אלי ביותר לקה בסרטן שמארתו עברה סף ניתוח,
וכימוטרפיה היא שביב תקווה יחיד. תרופות אלו פותחו עם
''אינטליגנציה'' מסוימת המצליחה לזהות תאי גוף המתרבים במהירות
יחסית ובאורח דיסקרימנטורי תוקפת אותם ומקטינה בכך את ממדי
המארה הקטלנית.
|
נפתחה מחלקה מיוחדת למידות גדולות במחירים נוחים ופריסות
תשלומים לכל ארבע כנפות הארץ (כולל הים התיכון במגמה ריאלית).
|
בגני נטעתיך.
בגני המוצנע-בלבי.
השתרגו פאורותיך.
ועמקו שורשיך-בי.
|
מקהלה: הוא אוהב את המקום הזה עד טיפת הדם.
סולן: אך מה שיד שמאל מקרבת יד ימין דוחה.
מקהלה: ומבקשת הוכחה, הוכחה להצלחה.
|
אין כמו יפו בלילות
אין כמו יפו בעולם
כשעוברות החתיכות
עם שפתיים צבע דם.
|
אלעד אלעד יקים הגשר
כמעשה אבות
אלעד אלעד ירקום הקשר
בין הלבבות.
|
אין לי כבר כוח לחכות.
ורחוק לי מדי.
עכשיו,
רק,
דמעות בגן עדן.
|
כעיניו-אפורות עיניה.
ועמוק-נוגה מבטן.
ובזהב שפעת תלתליה,
גם אצלה מהול ארגמן.
|
ליבנו יפעם בשעת הזריחה,
נפשנו תצהל מול גן בפריחה,
מול פרח קטן בשדה המטווח
דמעה מעיני תרטיב התותח,
אז בוא נא אלי פרפר נחמד
ושב על כתפו של ה..מג"ד..
|
ב- בקיבוץ ב- בנות בכמות
אך ישנה נה נה נה נערה מתוקה
יש לה פר... יש לה פר... לה פרצוף די חמוד,
וגם פי, פי פי פי, פי פיגורה דקה,
יש לה פה, יש לה פה, יש לה פלא של גוף
וכל ש- ש - שדכן יתגאה בה נורא.
יש לה ט- ט - ט - ט -טעם רב בספרות ושירה.
|
כבר הפציע בוקר טוב
עם שמש צהובה המבשרת
הוא נמצא במרחק נגיעה, קרוב
ואת עדיין על מדרגות ביתך יושבת
כל כך יפה
ועייפה.
|
הילולה הלילה בגנך.
ככה שוב נשכר,
מצוף המתק של בואך.
הנה כאן הבאתי המפתח אל גנך
ככה נישרף באש תשוקה,
שלעולם כבר לא תכבה
|
את ההוה?
אותו לא זוכר!
הוא בשניה,
חולף ועובר.
|
לו כל המלחמות דמו,
למחמת גופנו בתוך.
שלווה ואחווה יזרמו,
שלום, נצח ורוך.
|
צריחות שצרחתי נואשת, כואבת.
בשעות מצוקה ואבדן.
היו למחרוזת מילים מלבבת,
לספר שירי הלבן.
|
בן לו היה לי, ילד קטן.
שחור תלתלים ונבון.
לאחוז בידו ולפסוע לאט.
בשבילי הגן,
ילד קטן.
|
אעולל כגפן,
שארית הרחש.
ואשלח מינחה לך,
מזימרת לבי.
|
איני קובלה, נובע שיר,
מפצע לב, באהבו.
וחול מדבר,כירק ניר,
מראש פסגה, מהר נבו.
|
להקיץ בבית חולים בבקר השכם,
לקראת יום טפל, ולחוש:
ננעצות בבשר לבבך, הינעץ וכרסם,
שיני הייאוש.
|
התוכל להושיט מימיה לי, גם ידי לפתע כבדה מהקלע..
אל תדאג אני בסדר, זו כנראה: השריטה הקלה שבצלע...
|
יש בחיפה חתיכה
היא גרה ברחוב פנורמה
את הלב היא מרתיחה
גם פה בנמל של פנמה
|
כל שנותר הו זיכרון בלבד.
בידיעה אצלך אני לבד.
מאז הפכנו לאחד.
|
את כולי ספרתי עד תום,
בחדרי חדרי,
הולכתי זרים והצבעתי.
כאן
גאוה רמוסה, כאן-צפית שווא.
ושלוה, לאחר ייאוש
להלן.
|
"Desmond has a barrow in the market place
Molly is the singer in a band
Desmond says to Molly - girl I like your face
And Molly says this as she takes him by the hand"
|
Stars shining bright above you
Night breezes seem to whisper "I love you"
Birds singin' in the sycamore tree
Dream a little dream of me
|
לכל הזוגות האוהבים שיזדמנו להאזין, ולכל הכמהים והחסרים את
החוליה הנפלאה הזו בחייהם-אינשאללה בקרוב על כולנו-רק
אהבה......
מדנה וממני אוקינוס של אהבה...
|
"ONLY YOU CAN MAKE THIS WORLD SEEM RIGHT.
ONLY YOU CAN MAKE THE DARKNESS BRIGHT."
|
ככה ישבתי ליד הפסנתר וחרבשתי מה שבא עליבא-בא.
זוהר על השטיח התחילה
PAR AIRO ESS
ואני הצטרפתי בקולת ג'ונגל מופרעים כשהפסנתר המסכן סובל מחבטות
ידי השריריות. אקסאזה מעולם אחר.
|
אחד מהיותר מעולים של החיפושיות באינטרפטציה שונה.
המחברים: ג'ון לנון ופול מקארטי.
|
BUT THE FOOL ON THE HILL,
SEES THE SUN GOUNG DOUN,
AND THE EYES IN HIS HAD,
SEE THE WORD SPINNING 'ROUNDD
|
"Will you still need me, will you still feed me,
When I'm sixty-four"
|
מי יתנני באך
ציפור נפשי השקוקה.
(ושקשוקה לא תזיק כאן)
|
הקטע הזה הוא אריה.
לא ממש אריה שואג, ARIA זה שיר אופרה.
|
את כל כך יפה הלילה,
את כל כך יפה.
גוף אל גוף יביע אומר,
מתחיל, ולא גומר.
אאאאך
את כל כך יפה הלילה.
|
וריאציות על האביב מתוך ארבע העונות של הקומפוזיטור הדגול
וויוואלדי.
|
אביר האתמול יוצא שוב לקרב,
מסתער בעזוז על מגדל שקרס.
ורושם נצחון עלך מדי ופרס.
|
על שפת ים כינרת
ארמון רב תיפארת.
|
פעם פוגש אני בתייר
שרצה להשקיע באיזה דבר,
אז מכרתי לו בית שלא היה שלי -
כי לא רציתי שיסע מפה עם יחס שלילי.
|
למנצח לבני קורח
למנצח מזמור.
כל העמים, תקעו כף,
כל העמים, הריעו.
הריעו לאלוהים,
הריעו בקול רינה.
כי אדוני עליון נורא,
כי אדוני מלך גדול.
אדוני מלך על כל הארץ
|
עוד ריגוש אמוציונאלי,
מנסה אני לרקום.
בעולם הווירטואלי,
שנמצא בשום מקום
|
אהבת הדסה
על לבבי נקשרה.
ואני בתוך גולה
פעמי צוללים.
|
אהבת חיי אייך?
כבר שאלתי את הצפרים
ואת אבני הדרך
הם דממו מולי
ואת, עודך משאלה.
|
את אולי קטנה
אבל כתפנו איתנה,
וכל חיוך שלך אצלנו חג
יש לך פה ענין עם פועלי בנין
שאוהבים אותך עד ראש הגג.
|
בשבילי, אין טובה ממך,
בשבילי את הכל.
כי את החמצן.
רק טוב לי
|
אני רוצה,
את נשימותיך,
לשמר לי.
|
Ave Maria
Gratia plena
Maria, gratia plena
Maria, gratia plena
|
אוי לך דסדמונה
שפשפי אדישות מעינייך.
שפשוף לא-תמיד מגדיל לעשות,
והגדלת לעשות שוויתרת.
|
מילים: מאיה סיון
לחנן עיבוד וביצוע: עודד זמיר
|
כשכרון חושים
בלילות קודרים,
הייתי בך.
בך נטמעתי.
|
ככה, נזכרתי שהיו זמנים בלי כוס-אמים.
אנשים (גם בשדרות) יכלו להתנהל עם מנגינה בלב.
מה קרה לנו?
מי קרע לנו?
|
רותי רותי, איזה שאפה, זה לא יאומן.
ואני אכול באלאעה, כל כך מחורמן
|
"אחרי הקונצרט,
אל תורידי.
את החולצה החגיגית השחורה"
|
זה יהיה כל כך נפלא,
זה יהיה נפלא הלילה
|
אילו ציפורים אשר עפות מעל הים
אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם
אלו סיפורים היו ודאי לציפורים
על הארצות אשר מעבר להרים
|
היא, לא נמצאת יותר.
הדירה ריקה.
מי יאכל כאן בשבת?
|
הגלגל סובב, סובב סובב.
סובב, לא נח.
כל הזמן קבוע.
ככה זה תמיד,
וכך יקרה בעתיד.
|
עוברים עליה הימים,
עוברים עליה הלילות,
עוברים עליה אנשים,
איש לא נשאר.
|
ממעמקים, קראתיך יה', אלי שמע קולי שמע תחנוני.
מתוך מזמורי תהילים
|
מה יהיה אם אחד פתאום ישבור
את לבך הרך
אל מיטתו לעד אותך יקשור
למה, למה לך
|
אל תשחק עם המזל,
הוא לא תמיד מאיר פנים.
אל תחשוב שרק אתה יכול,
יכולים גם אחרים.
|
אהבות מפילות חללים,
חללים שוב ושוב מתמלאים.
|
הזהרו, זה מסוכן.
מי שלא שם גומי,
הוא סתם חרפן.
|
הכל נוצץ. הכל זוהר.
אורות דולקים. כולם רוקדים.
אבל אני, כאן בפינה.
כמו אחד, בממתינה.
|
מילים: מאיה סיון
לחן עיבוד ובצוע: עודד זמיר
אני מחובר אליך
מחובר
בחבל הטבור
ונוח לי
וחם
אנא-
השארי עמי לעולם...
|
אני ננטשתי,
גם הבדידות אותי נטשה.
מהיום אני אפטי,
לא יוצא מהמיטה.
|
את כל המילים היא שומרת בצד.
תדע שאהבת
תזכור שאמרת.
אמרת שכבר לא תאהב
|
כל גשמי מערב,
היורדים כאן עכשיו
לא ירוו צמאוני אליך,
ורוחות הסתיו
משירות את עלי הזהב
אך לא את טעם שפתייך.
|
את נפלאה
אני חלאה.
את בסדר גמור,
אני עם הפרי האסור.
|
לשדה פרחים הפכה השממה,
את התשובה למלחמה.
|
אתך קשה לי
בלעדיך יותר.
געגועי עזים, לבי לא משקר.
אתך הזמן נמהר לברוח.
דבר יפה, נגמר מהר.
|
את כל כך יפה עלי,
את כל כך יפה הלילה.
זה יהיה כל כך נפלא,
זה יהיה נפלא הלילה.
|
את תקועה לי בראש
יושבת אצלי
בכל המקומות הפנויים.
את לא צריכה כרטיס.
לך הכניסה חפשית תמיד.
|
די, נמאס לי כמו סביבון להסתובב.
במועדונים דחוסים, בתוך עשן ובירה.
די נמאס לי כמו פרפר שמרחף,
בין פרחי האהבה המזויפת.
|
את כמו כינור
ואני הקשת
את כמו פסנתר
ואני קלידים
את כמו גיטרה
ואני מפרט
היי גיטרה
את הנשמה שלי
בא לי לנגן אותך
עד שלא נשאר לי כבר
אויר בגלגלים
|
בא לי לשיר שירים חדשים על ארץ ישראל הישנה.
בא לי לשיר שירים חדשים על שירים שכבר יצאו מהאופנה.
|
גשר מזהב - הופך פלדה.
עוינים צבעי רקי ומבט.
יופיה בלה ומעלה בה חלודה,
מחוסר האונים, הבטחון נשמט
|
בהאחזות הנח"ל בסיני
המון דברים יפים ראו עיני
כמו למשל - חיילת יחפה
וצמתה מוטלת על כתפה.
|
היי רוח הציפי אבק גלגלי הכל.
הסירי ממני את כל עלעלי,
הותירי אותי שרוע בעול.
|
בואי לקראתי,
זה קל.
להוציא אותך ממני,
הרבה יותר קשה
|
מילים, לחן, עיבוד וביצוע: עודד זמיר
בואי נחפוף ת'ראש
ןנתחפף בחוף הים
חוף הים
של דאבוש
לומדים את משפטי החפיפה
בואי נעשה חפיף
בחוף הים של דאבוש
|
זה הבוקר יום חדשת
עם חיוך עליז.
ציפורים שולחות כאן ד''ש
בניגון פזיז.
|
בזמן שישנת , נגעתי בך.
ליטפתי פנייך, נשקתי לך.
ידי שוטטו בגאון על גופך.
נשמתי ריחך ולבי לא שבע.
|
בבת ים ביום שישי אחר הצהרים
מפצחים שם גרעינים-בשעות בין הערביים
בבת ים ביום שישי אחר הצהרים
חתיכות בבגד ים-עושות לנו עיניים
בבת ים ביום שישי אחר הצהרים
|
ביחד, לאורך השביל.
ביחד, עד שהבוקר יאיר.
|
רוצה שפתיים מתקרבות,
לשונות נפגשות.למחול חרבות למען אושר.
רוצה להתמכר למבט בעינייך.
להשתכר מצליל קולך,
|
"בין נהר פרת ונהר חידקל,
על ההר, מיתמר דקל"
|
הייתי יכול להיות הכל בשבילך.
זה שגורם ללבך להאיץ ביום קפוא.
|
כיעקב ברחל עבדתי בה.
מנכש בערוגתה
מזמר בגינתה.
עד יצא חוטר תשוקתה
|
בשבילי
אין טובה ממך,
בשבילי את הכל.
כי את החמצן
|
"אולי את באמת תקועה
תקועה בבועה שלך לעולם"
|
בתחנה המרכזית הישנה,
שם היא חיה וישנה.
לעולם היא עושה נא נא נא,
כשבחייה שום דבר לא נע
|
מוסיקת לילה זעירה של מוצרט זוכה לאיבוד לדעת מטורף של אוזן
חולנית המג'אזזת יצירה קלאסית זו בהפקרות שלוחת רסן.
|
אלוהים,
הארץ הייתה תוהו ובוהו.
מה עכשיו?
|
ילדים קטנים,
דבר לא מבינים,
במקום אהבה אבהית,
הם מותקפים מינית!!!
|
ענן מגיח כמו גלוית ברכה
מארץ הקואלות בה מזמן
|
"כן זהו כן זהו
זה גן השיקמים"
|
געגועי שוחים אלייך
על גלי כאב
נושאים עמם אהבתי
ממצולות הלב
|
אתך קשה לי בלעדך יותר
געגועי עזים-לבי לא משקר
|
היתה לו בלורית מקורזלת שיער
היתה לו בת צחוק בעיניים,
ועת הקיפוהו בנות עד צוואר -
צחק הוא עד לב השמיים
|
לאחר כמה מכות - מבחורות וכמה פרות.
הוא החליט, להפסיק לנסות,
לחלוב אותן!!!
|
אכלתי רק חסה, הרחתי פרחים.
חייתי על גזר שבעה ימים.
שתיתי גשם לעסתי צנון.
ואחרי הכל אני נראית כמו בלון.
|
רציתי
שתאפי לי אהבה
פשוטה וריחנית
הגרניום שלי באדנית
מדבר אליך
באדום
|
הנס הייקה, דייג מקצועי.
אצלו אין שום דבר עראי
ציוד וחכה, לפי תקן עליון.
תולעים סוג א' לצרכי פתיון
|
לפעמים, זה כל כך כואב,
מקישה את האותיות על המקלדת
הדמעות מטופפות על הקלידים,
מתגלגלות בחריצי הטכנולוגיה
|
הו דני בוא, כבדים פירות הקיץ.
הים שקט, השמש נמוכה.
הי דני בוא, השער מול הבית.
כמו תמיד, פתוח לרווחה
|
סוף מסע מחדר שינה אל מטבח
קפה נמזג אל בקר..
|
יש אומרים האהבה מיותרת,
את הגוף והנשמה היא גומרת.
יש אומרים האהבה מיותרת,
ואת, מה את אומרת?
|
שידור חי מדי-זי-יון במליאת הכנסת בנושא העקרוני
בעניין הסקפטיזימיות והנקניקיות. יש טוענים כי מבקר המדינה
אינו סקפטי-הוא סקוטי-או סקלרוטי...
העיקר שיהיה קפה ועוגה...
|
אין שום דבר היא בודדה,
איפור מול הראי, חצאית קצרה.
מטפסת על עקב, קשה בירידה.
הציצים והיא, יוצאים מהדירה
|
אני ממשיך להתיאש,
משכנתי את העתיד.
הנשמה שלי שרופה באש,
אלוהים, מה אתה תגיד
|
בבר אחד, בעיר הגדולה,
בעל הבית שלט תלה.
יש לי חמור-נקי ומבריק,
אתם מוזמנים-אותו להצחיק
|
היא נתקלת במהמורה,
היא נלחמת.
מגנה על גופה,
ידיה מיובלות
|
את ממקסיקו,
אני מישראל.
אין לי מושג על מה את מדברת,
ואני גם לא שואל.
|
"הכניסיני תחת כנפך,
והיי לי אם ואחות.
ויהי חיקך מקלט ראשי.
קן תפילותיי הנידחות"
|
הלילה
תגעי ותגיעי אל מקומות הפחד שבי
|
בלילות טרופי שינה
ובכמיה לחום גופף.
הנשים אשר החלפתי,
כמו גרבים בכל יום
|
הם שניים והיא אחת,
כל כך שונים זה מזה
הם שניים והיא אחת,
לא יודעים זה על זה.
|
לכל המילים שאמרת לי פעם,
משאירות בי טעם.
המילים הטובות.
המילים שמשפיעות עלי
|
המתוק שלך-הזקוף שלי,
מסתערים על אותם טעמים.
|
מילים לחן ועיבוד: עודד זמיר
בבניין שלנו, בקומה שלישית
גרה בחורה עם הופעה גברית.
תמיד במכנסיים, שיערה קצוץ,
ז'קט על הכתפיים והחזה אמוץ.
|
אני נושא עיני לעננים
העגורים שטים בהמונים
העגורים עוזבים, עפים אל הדרום החם
מתי נצא בהמונים כמותם.
|
אני מסובבת, חסרת מנוחה,
אתה בסדר גמור.
מדוע אם יש לי גבר כמותך,
אני רוצה בפרי האסור.
|
את כה רחוקה,
והמועקה,
שהקשה שלי,
אינו ברך שלך
|
יצירה מעוררת יצרים. נכתבה ע''י
ALBERT W KETELBEY
|
השעות הקטנות של הלילה
הן אולי הגדולות באמת.
בשעות הקטנות של הלילה
העולם את ההגה שומט
|
כך, נרדמנו ביחד.
אתה ליד ההגה,
ואני לידך.
התעוררתי לבד.
נזכרתי
שכחתי,
נרדמנו ורק אני ערה.
אתה, לא מתעורר.
|
"עוד לא אבדה תקוותינו
התקווה בת שנות אלפיים"
|
"ואולי לא היו הדברים מעולם.
מעולם לא השקמתי עם שחר לגן"
|
"מעולם, לא השקמתי עם שחר לגן.
לעבדו בזעת אפי"
|
ואולי לא היו הדברים מעולם.
מעולם, לא השקמתי עם שחר לגן,
לעובדו, בזעת אפי.
|
המוסיקה הקלאסית והקומפוזיטורים ההם,
בצל השכינה פעלו והשאירו לנו מתת אל
|
זוגיות צפופה בין גבר לאישה,
מהר מאד מביאה לבאושה.
קחו עצה, זה כלל לא רע,
יום בשבוע לצאת לפגרה.
|
ז'ו ז'ו עכשיו מאד פגוע.
גר בקצה הרחוב בבית רעוע.
מצב כלכלי ממש גרוע.
וגם הלב שלו עכשיו שסוע.
|
"ענתה השושנה לרוח, דמעה בין המילים
זה הזמיר, אשר לי שר, פרח מבין עלים
נכספתי אל מגע קולו, הצחוק והצלילים
נדד אל ארץ רחוקה, ישוב בצאת גשמים"
|
חפשי חפשי
מה שבא ברוך הבא.
|
חופים הם לפעמים געגועים לנחל
ראיתי פעם חוף שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן
והאדם והאדם
הוא לפעמים גם כן יכול להישאר
נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף
|
תנו לנו לחוש
בחוש המישוש
אני לא חושש לחוש
בחוש המישוש
אחוש-שלוקי
|
איך מתרפקים על מיתרי לבך,
כמיתרי כינור
בשיר קינה,
צלילים נוגים
|
חליל מחולל עם כלי הקשה, סקסופון, פסנתר, גיטרות וכייף...
|
עם כל הקושי
אם לא תבושי,
תקרין נוגה.
אני אחוש,
את תחושי,
חץ מהנוגה.
|
קאראמבא אמיגו מוליאנדו קפה אייי איי איייי.......
|
אנא, סעי לדרכך,
כבר סבלתי די!!
כל זמן שאת כאן,
אין לי אויר.
לחפש ממך,
אין כבר מחיר.
|
נאמר לי, מדוע שלא אלחין בעצמי יצירה קלאסית מקורית?
מי אני? חיידק בן דומן, אחבר יצירה יומרנית? קלאסית?? או
בסגנון קלאסי???
ברגע ראשון, השבתי למגיב המכובד כי זה פשוט לא יתכן.
|
יונתן הקטן
מן הבוקר
רץ
מאג'נון זה!
למה לא ילך, או ישב, או אפילו יותר טוב ישכב עם
סילביוריצ'טוסיקה?
|
היה איש אחד, מאד מצוברח.
בעיה היתה לו - צרות באשך.
לרופא דגול האיש הגיע,
ובקול חרישי ונוגה הודיע
|
יפה שלי, לאן הלכת?
בשהיית איתי, נהגתי כמו אידיוט.
שיחקתי אתך וצחקתי לרגשות.
נמאס לך ממני, עזבת אותי.
את לא צריכה אחד כמותי.
יפה שלי, לאן הלכת?
|
מילים: טלי וישנה
לחן עבוד ובצוע: עודד זמיר
אני אוהב אותה
כל כך אוהב אותה
ויודע
יש דברים-שלא אוכל
|
מצאתי אותך
ואולי-את מצאת אותי
ואלי אני רק מדמיין
כי מצאתי אותך.
|
"אבל האהבה אלייך
היא פשוט כמו שהיא.
ויש לי רק מילים,
ושפתיים"
|
באחו שופע ירוק ומקסים,
הייתי כבשה בתוך עדר כבשים.
בעשב רעינו כתף אל כתף,
לפעות שם למדתי, וגם ללטף
|
למשרד נסיעות נכנסה כינה,
חופש לשבוע היא מזמינה.
מקום שקט בחוף של ים,
רק אוויר ושמש רוצה שם.
|
על הדשא אני שוכב.
הראש בעננים-חושב.
כמה זמן אני אוכל?
בך להיות מאוהב.
|
כמה חאנטאריש מוכרים לנו?
כמה חרתא נוכל לאכול?
עוד ועוד לוקחים משלנו,
האיש הקטן מאבד את הכל.
|
כמה חנטריש מוכרים לנו,
כמה חרתה נוכל לאכול.
עוד ועוד לוקחים משלנו,
האיש הקטן מאבד את הכל.
|
החיים זה לא רק לבן או שחור,
יותר מהכל, יש באפור.
האפור יפה, חשוב, מעניין.
ללא האפור-זה לא יתכן.
גוד ביי אומרים, לא יותר.
ולא בגלל שאני מוותר.
|
היא לא רוצה ללכת לישון
לעולם.
תחושת האושר
חדשה לה.
|
אני זוכר את מיכאל,גדלנו בשכונה.
אני כמו הוא, למדתי,אספתי השכלה.
אני חכם גדול עכשיו,קורא בעיתונים.
אבל שכחתי בדרכי, כמה דברים קטנים.
שכחתי את נבחן שלי, שכחתי את לקיק.
את היונה שכבר פרחה, פרשה כנף לרום.
אני רוצה לחזור מעט אל החברים.
אבל כולם כבר נעלמ
|
בשאת בתוך עצמך
איני יודע מה לעשות
אם לבכות או לצחוק
|
"מי יפתח את הלב?
מי יציע כוס מים?
מלחמו מי ייתן?
מי ישיר לנו שיר?"
|
כשתלכי אתמכר אט אט
לכדור
שיאזן אותי
|
אנחנו כאן לכל כך מעט זמן,
כמה שניות של אלוהים הם,
LIFE TIME
שלנו
|
החלטה נבונה של בעלי החיים.
להדיח את האדם!!!
מעליונותו, מוסריותו וכל השאר
|
ככה בתוך ים של חלומות,
במערבולת התשוקות.
איברים מתבלבלים
|
אינני יודע אם,
להתאכזב ממך או לקוות.
האם את חושבת,
שתיהנה לי עוד אהבות?
|
"לילה לילה,
אחד מת בחרב,
לילה לילה,
שני היה טרף"
|
הרחק, תחת פנס הרחוב,
עומדת אישה.
צל של עצמה.
אישה מביטה בנעוריה האבודים,
ובידה, בדל סיגריה.
|
"ללא הרטט הזה,
הו אהובתי.
מוטב
ששכב ואמות ואחדל"
|
בא לי לנגן אותך
ילדה כנורה שלי.
לרחוף אצבעותיי בקלידי גופך,
למשמע הרמוניה של תשוקות
|
הקטע המוכר והחביב מיצירתו זו של ברליוז.
מקבל מעוות וזפטא מכל כוון אפשרי.
רוק במשיכה לריגה על הבוב מארלי.
(לא סתאאאם חייתי בג'אמ'איקה כמה שנים טובות)
|
על גבי מגש הכסף,
שהגשתי לך עכשיו.
חרוזים קטנים של עצב,
מושחלים על חוט זהב
|
אני צף עליך
שט על הבטן שלך העשויה נחשולים.
מקווה לטבוע בין אבריך
לסמנם בטיפות הגלים.
רק, לשם קירבה.
|
אדם לבן עם אבר קטן,
מטיל נוזליו לתוך האסלן.
לידו גבר שחור עומד,
גם הוא על האסלן יורד
|
אל בר ידוע שבלב העיר,
לשתות נככנס לו, בחור צעיר.
מייד התיישב ליד הדלפק,
עשרים בירות הוא שם דפק
|
מזבלים לי את השכל מכל הכוונים,
אני מבואס, אני על הפנים.
איזה שוונצים תופסים עלי פיקוד,
אני מיואש, אני ממש אבוד.
תרדו כבר ממני, תנו קצת לחיות.
כמה צפוף, כבר אי-אפשר לראות.
חפשו לכo בחוץ, פראייר אחר.
לבבל''ט הזה, אני כבר לא חוזר.
|
לדאבון רב בימים קשים אלו כשהמדינה נאבקת על קיום אלמנטרי,
המשמעות של חיים קצרים מקבלת ממד ריאלי לנוכח צעירים בחזית
שנטבחים מאש מרצחים.
|
אין הרבה אנשים שאינם מכירים יצירה זו בצורה זו או אחרת. אני
ניגנתי אותה בזמנו באקורדיון במוגבלות רבה שהכלי הזה מייצר.
היום, סוף סוף, כאשר למשמע אצבעותי יש פסנתר ועוד כלים רבים,
זו כבר חגיגה אמיתית.
|
רותי רותי איזה שאפה,
זה לא יאומן.
ואני אכול באלאעה,
כל כך מחורמן
|
מילא, את מקומי בגהינום כבר הכינו מזה שנים.
אז מה כבר יכול הבן-אדם ל''פסיד???
|
בחוף ימה של תל-אביב,
דני בן השלוש ביחד עם אביו
|
54 ב18 נכנס רק בנס,
18 ב54, בקלות ייכנס
|
זוג עיניים מדהימות לך,
בוקות מתוך פנייך.
הן תאבות את מבטי,
אך את זו שצסברת.
לאפשר רק הצצה
|
"הילוכה אצילי
בבלויי סחבותיה
זר קוצים על ראשה
ופניה ככפור"
|
מילים: טלי וישנה
לחן, עיבוד ובצוע: עודד זמיר
מנוול,
מכל המקומות שבעולם
דווקא בחצר
שלה
היית צריך?
|
יצירתו של הקומפוזיטור הרוסי רימסקי קורסאקוב
FLIGHT OF THE BUMBL-BEE
|
במדרכת,
ביום א'.
שם גופה,
שותת דם
|
את ממקסיקו-אני מישראל.
אין לי מושג על מה את מדברת
ואני גם לא שואל.
את לא מבינה כשאני אומר לך דברים,
אבל, שפת הגוף לא צריכה דיבורים.
|
השנים כבר נתנו האותות בו,
גם האש לא בוערת כמו פעם.
השראה לא חוזרת,
ריקה המחברת
|
"מה לך קוסם, במה הינך חושקת.
מתחת לסדין מתחת לשמיכה"
|
אני מת לשיר רוק אן רול,
אני מת לשיר כמו זמר גדול.
אני מת לשיר רוק אן רול
כמה חבל שאין לי קול
|
והוא משקר לה
שוב ושוב.
שהיא הכל.
שהיא הכל
|
יצירה אלמותית זו שהפכה נכס צאן ברזל בבלאט הקלאסי הנה מן יפות
ביותר.
|
קלידי פסנתר זייפן,
מועדון מלא עשן.
ואני נגן חרמן.
מנגן שחור לבן
|
הכרתי בחורה לפני כמה חדשים,
היה על-הכיפאק, אחלה נעים.
יוצאים ביחד, רוקדים, מבלים.
ככה זה תפור עלי, יחסים קלים.
אנחנו ביחד בקשר לא מחייב,
שניני ביחד לוקחים את זה בכייף.
אני מה בראש שלי, היא אותו דבר,
על הכיפאק, הקשר נישמר
|
נכנסים לטראנס ואוכלים ת'שוקולדה.
נכנסים לטראנס ואוכלים ת'מאמאלאדה.
נכנסים לטראנס וגומרים שקית של במבה.
ותופסים שלווה יא-באבא.
|
אחד, מסודר, אדם עם אופי,
נשוי לאישה, מלכת היופי.
לא רק יפה, אישה מקסימה,
יהלום שבכתר, פשוט מדהימה
|
התשוקות להוטות במוקד,
וההורמונים כלל לא שובתים.
את הגוף שלה עוד פוקד,
חשקוק יצרים שלא מתים.
|
בחוף הים אני רואה בנות בתוך ביקיני.
במכנסיים טיל באליסטי צץ.
זה מבלבל אותי נורא.
באוטובוס צפוף, נוגעים מכל כוון.
עובר בי זרם חם,
טיל באליסטי קם.
זה מבלבל אותי נורא.
|
המחר שוב עוד יגיע,עוד יפגיש
אך הרגע לא ישביע, שוב צריך להיפרד.
ואותך בצעדך, היא תשוב ותלווה.
אך אתה את מבטך, לאחור כבר לא תפנה.
|
נשיקות מתוקות מיין,
כמותו הן משכרות .
מרעידות כלי הזין,
ומה אם הן משקרות?
|
אור הזרקורים כבה,
היא מוטלת על הבמה.
אחת שלחמה הרבה,
לעולם לא תדע תהילה.
|
הסבתא סיפרה איך בנגב שמרה,
כשהיה עוד שומם ויבש.
עם סטן ורימון מול ציבאות ההמון
היא אמרה: 'נתגבר, מעליש!'
|
הייתה תקועה איתו שנים,
שמר אותה בכלוב.
סגר עליה מבחוץ ומבפנים,
שום דבר לא חשוב.
|
בבית קט בקצה רעננה
גרה הגברת סילביה בננה
|
מרגע שנולדתי
רק פקחתי עין
ראיתי אנשים
עושים לי
פרצופים
|
שטראוס, המלך הבלתי מעורער של הוואלסים הוינאים, מקבל כאן מכה
מתחת לחגורה. YOU AND YOU
|
מה קורה שם? מה הולך?
דן מביט ומחייך.
לא יודע מה עושים?
אלה סוחרי סמים!
מי היה מאמין
שיכלו כל הקיצים.
מלעונים בכל מקום,
זו מציאות! זה לא חלום.
|
מילים מרובות, שוכנות במחילה.
כתובות בפיתול, שאגה לבכיה.
עוצרות הן ברחש את הד היבבה.
מעלות את, קולות האהבה.
|
שמעתי ספורים על אנשים בודדים
ואני לא אחד מאלה.
|
ספרי אייל ת אהבים.
על מה כיסית ראשך צעיף סגול?
|
בחלון הכי גבוה כבר כבה האור,
כנף וילון אחרונה הורדה,
ואנחנו פה למטה רועדים מקור,
נזמר באוזנך סרנדה.
|
עוגה עוגה עוגה,
בממשלה נחגוגה.
נסתובב בלי מעשה,
עד אשר נמצא ביסא
|
כי כל פעם אתה בא
עם סיבה למסיבה
ומביא לי
עוד אכזבה
|
מילים: נדב מאיר (מבקר המדינה)
לחן, עיבוד ובצוע: עודד זמיר.
כשמישהו שר,
עוד הריח שלך עלי,
מאתמול.
הוא לא יודע עד כמה,
עד כמה זה היה
נכון.
|
אולי תתעה ברחובות ותהייה עצמאית,
אם יהיה לה מזל, תתפוס כותרת ראשית.
ואולי מישהו ירשום לה כתובת או מספיק שילחש,
היא תגיע לשם, תכנס בלי חשש.
|
"רק על עצמי לספר ידעתי.
צר עולמי כעולם נמלה,
גם מסעי עמסתי כמוה
רב וכבד מכתפי הדלה"
|
כל גשמי מערב,
היורדים כאן עכשיו
לא ירוו צמאוני אליך,
ורוחות הסתיו
משירות את עלי הזהב
אך לא את טעם שפתייך.
|
"עורקים מסתעפים מלב אל לב.
רועמים במקצבים של רוק כבד.
היכן הוא מתחיל והיכן היא נגמרת"
|
בשבועה לוהטה
את שבויה לי עתה
זה הלב את נדרו לא ירתיע
כי צווני חרות
האדם הפשוט
|
עוד מעט את תשובי
ותניחי גופך לאבני הכהן הגדול
|
כשיושבים על הברזל,
בשוק הכרמל,
אני מרגיש אצלך,
חאלאווה לה-לה-לאי-לאי-לאי
|
שיכורים שוכבים על המדרכת,
בלי קורה של גג.
הוא והיא, עודם ילדים,
עלובי החיים
|
שמור על המעט שיש לי,
על האור ועל הטף.
על הפרי שלא הבשיל עוד,
ונאסף
|
"על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק.
על ביתנו התינוקת,
שמור אלי הטוב"
|
מילים: נירה ירון
לחן עיבוד וביצוע: עודד זמיר
עצים לא בוכים לבדם
כי אני שראיתי
בכיתי איתם
|
כשהגעתי ארה''בה, ניגנתי ג'נג'אנתי בהקלטה.
כאן התוצאה המטורפת.
מי שלא אוהב, יש ג'אחנון פולני במזנון
|
ילה לילה מסתכלת הלבנה
בפרחים אשר הנצו בגינה,
בפרחי היקינטון בגננו הקטון
מאת לאה גולדבגרג
|
"את אותי לוטפת
נעורי בכף ידך
את אותי עוטפת
אש בוערת בדמותך"
|
לו היית לי קרן אור.
אנצור ממך פיסה קטנה.
לכל החיים
|
המחיצות קרסו,
גופותינו בלבוש עור
מגע 37 מעלות צלזיוס
פיצוץ
בשיר המעלות
|
צמחו עלי חצ'קונים
הלכה המציאות.
פרחו החפצונים,
אני על הפנים.
חצ'קונים, חרפונים,
שבשו לי ת'צורה,
הלכה המציאות,
אני נראה נורא
|
הרבה גברים הכרתי בחיים,
אף-אחד לא חימם אותי.
תמיד היה משהו לא-מתאים,
לאישה מיוחדת כמותי
|
ככה הוא מנגן לו
ואז ביד השניה הוא מתחיל להוסיף קצת וריאציות
והוא נשמע ככה
|
דור הולך, ודור בא,
והארץ לעולם עומדת.
וזרח השמש, ובא השמש.
סובב סובב, הולך הרוח.
והארץ לעולם עומדת!
|
אני זקוק למגע,
הווירטואל הוא כמו קיר.
אין לי פסגה.
זה חייץ, בלתי חדיר.
|
פתחתי בשבילך את הדלת אל לבי,
השארתי גם את החלון פתוח.
קר-לי, כי את לא איתי,
מכל כוון נושב רק רוח.
קר-לי.
פתחתי בשבילך את השער אל נפשי,
ואת נשארת בחוץ.
קר-לי, כי את לא איתי,
אני אותך כל-כך נחוץ.
קר-לי.
|
פתחתי בשבילך את הדלת אל לבי,
השארתי גם את החלון פתוח.
קר-לי, כי את לא איתי,
מכל כוון נושב רק רוח.
פתחתי בשבילך את השער אל נפשי,
ואת נשארת בחוץ.
קר-לי, כי את לא איתי,
אני אותך כל-כך נחוץ.
קר-לי.
|
החושך אוחז בסכין הכסופה של הים,
הוא לא ירדם בקרוב, גם אני לא נרדם.
עוקב אחרי, בן זונה, במבט סקרני.
הוא לא יוותר בקלות, גם אני...
|
נגני לי שוב את הצלילים,
שביופיים טבעתי,
אמרי לי שוב את המילים,
בהן עוד-לא שבעתי.
רוצה לגעת בקולך,
|
.היא כבר בת עשרים,
יצאה מבית ההורים.
חדר שכור, סמטה צרה,
אימא, זה לא נורא.
היא לא בודדה,
יש לה עבודה.
סיימה את השרות,
משלימה בגרות.
אך
היא רוקדת סלסה,
סלסה, סלסה.
כל היום היא רוקדת,
סלסה.
|
קטר עוצר אליך, התחנה ברחוב שלושים.
הקדמתי בשעתיים.
אם כי אחרתי בשנים.
|
קטר עוצר אליך, התחנה ברחוב שלושים.
הקדמתי בשעתיים.
אם כי אחרתי בשנים.
צעדי אל ביתך לא חדל להדהד.
פעמון מצלצל, נביחה...
פתחת לי בפיג'מה.
|
זו אחת מהיצירות האהובות והידועות ביותר של הקומפוזיטור
ההונגרי ליסט.
הפסנתר הוא המדיה של המוסיקה הזו. גוונתי קצת בכלי הקשה, באס,
תופים, בלאלאיקה, ככה בשביל הכייף.
|
"רק על עצמי לספר ידעתי.
צר עולמי כעולם נמלה"
|
אי יאאי ים של מים,
אנחנו סנדוויץ' על החול.
ים של שמיים,
אנחנו סרט כחול.
|
"הירקון שוב מזרים, חלומות עירומים.
ישירות אל הים, בזרימה עצובה.
משאלות מבשילות, במסע הגלים."
|
היא אדישה אליו,
וזה מעצבן אותה.
ועם זאת היא נרגעת,
זה מאד מרגיע.
|
הכרת בחורה, יפה וצעירה.
אחרי יומים, ת'חתנת איתה.
לא עבר שבוע, איזה בזיון,
היא כבר חצי שנה בהריון
|
השלג של ליבך מכסה אותי קלות,
השמש של ליבך, שורפת.
אני צריך מטריה למטר הרגשות
שרוצים ממני ללכת.
|
רציתי לכתוב לך שיר אהבה
בפרץ טבעי גחמה פתיה
(רמי ברגר)
|
הנני רע לצפרדע
עמו אזעק ואשווע
כי כמוהו פי יודע
שיר המים.
|
מה, מה לילה מליל?
דממה ביזרעאל.
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת
|
"באה מנוחה ליגע,
ומרגוע לעמל.
לילה חיוור משתרע,
על שדות עמק יזרעאל"
|
על כן שתה ואכול ושמח ביין
היום צעיר אתה מחר תזקין
כן רק היום בזול ומחרתיים
על הסכין, על הסכין
|
"הנך יפה רעייתי
עינייך יונים"
|
תפילתי לך שיר מולדת
ולעד לך אזמר.
בתקוה שעוד תשקוטי
השלום לא יאחר.
|
בינות לעשבי היבשים,
ילחינו לכבודך,
שיר סרנדה.
|
זה שיר עצוב, זהו שיר פרידה,
מאהבה שהתייתמה.
עברה חלפה האהבה,
ונותרה צביטה בלב
|
על כל אלה
שמור נא לי אלי הטוב
(נעמי שמר)
|
אשיר לך שיר עתיק, נושן
אשיר לך זמר על שושן.
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים.
היה זה כבר, רחוק היום,
אחד לבן, שני אדום.
|
שתים עשרה טון,
לא חשוב של מה,
חסה קלבסה,
תפוח אדמה
|
הרופא בודק ואומר במחילה,
צריך לך בתחת, לדחוף פתילה.
תתפשט בבקשה, כולל המכנסיים,
תרד לריצפה, ככה על הברכיים
|
בשכונה שקטה, בפרברי העיר.
שנים התגורר לו חתול צעיר.
בלילות הקיץ, מעל הגגות.
היה מיילל בקולי קולות
|
תדרכי נשקך, היכוני לירי.
תירקי כעסך שערי השטן.
תפסעי בגאון על משעול האדם.
שם-בחרת בחיים, החיים בחרו בך.
|
כמו ציפור על ענף,
מחפשת לה גזע.
היא יושבה והוזה
היא לבדה כאן בטבע
|
טוב לי כשאנחנו יחד,
את עושה לי היפוטזה,
יש לך יד כל כך פרוטזה
אך יא באבא זה טוב
|
"אם נשאר קצת אומץ לעאוואנטה,
הכנס למינוז, קנה כרטיס.
טוס ללפלאנד, למחוז של סאנטה,
ששולף רק שלג מהכיס"
|
כל חיי אני חולם עליך.
איך אדע, לאן פונות מחשבותיך
|
אם יש מקום,
אליו נכספת תשוקתי.
מוקד עלומי פואר אמיר,
בנופת צוף נעוריך
|
האוכלים ברינה
בדמעה יחריאו
|
רצים לכיכר במלא מרץ ועוצמה,
להרביץ סקס מדהים מלא אורגאזמה.
|
מה אתה אומר? אשתך מתה? מה קרה?
כן, מתה.
אכלה פטריות מורעלות.
|
הוא רועה ומה היא רואה?
שתיקת הכבשים?
מה זה?
מכונת כביסה?
|
איך ספרה לנו מריה אנטואנט: ''אם אין לכם-אכלתם אותה'.'
|
חרה של חאראקה בכבישי הגלילי המפותלים.
חבל על הזמן.
|
מערכון המתרחש בקליניקה של דר' יאנוש
|
דודי שינה זה כלום לעומת משיבון חצות וחצי..
|
איך מתחשבנים עם שחצן עשיר בארה''ב.
מי שאוהב ''צחוקים''
זו ההזדמנות.
|
ביצוע ווקאלי מעולה ביותר-זהר
מילים, לחן, צילום,
עריכת ווידאו, ועיבוד-עודד זמיר.
הכנסת כיתוביות בפתיח ובסיום:
חיים פנקסון.
|
והמג'נון שאוכל??
זה גם כן אני בתחפושת פורים.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
זונות.
נמאסתם.
האנושות לאן?
אלוהים. |
|
