|
נולדה ב-87 בנגב הפורח...באר-שבע.
a bit lost,
a bit delirious...
"אני חושב שמצאתי את הפקק של הים" הוא ענה לי ברצינות מפתיעה.
"הפקק של הים?" חזרתי אחריו כלא מבינה אם הוא צוחק או רציני.
|
כולם רקדו במסיבה. ואני?....
|
אם תחזיקי לי ת'יד
לאורך המסע המטורף הזה...
|
אתה הרגת אותי שם.
הותרת אותי שותת דם,
שוכבת עירומה בשדה הקרב
של אהבתינו.
|
כמעט בלתי אפשרי
להבחין בה-
בדידותי.
|
בדרך לאילת,
איתה במכונית,
הסטריאו מפוצץ את האוזניים...
|
הכאב עכשיו חודר אל תוך לבי
כמו חתיכת זכוכית,
שננעצת עמוק עמוק בבשר.
|
צעדים מהוססים
קהות חושים מוחלטת
|
לפתע המוות נראה לי קרוב
הוא אוחז בידך ארוכה ושקטה...
|
וכעת,
בגאון אשב לכתוב
כי שמך נותר
חרוט
אך ורק על
שוק עגולה
ותו לא,
תו לא.
|
היא יושבת מולי
כולה,
תמימה וכנה...
|
לחבק וללכת,
מקלף את פצעיי...
|
תשרפי אותי מבפנים זה-
פחות כואב...
|
נשרפתי.
ולא על ידי אש האהבה.
|
ובדומה לשיכור המחפש בשפתיו את קרבתו של בקבוק המשקה החביב
עליו, כך חיפשתי אני בלבי את קרבתך כל העת.
|
אוהבת, לא אוהבת, אוהבת, לא אוהבת...
לפעמים נדמה לי שהמשחק הילדותי הזה, בו נהגתי לשחק אז, כשעוד
לא ידעתי אהבה אמיתית על כל הטוב והרע שבה, הוא מהות הקשר
שלנו...
|
שוב זה קורה לי. הכל מתחיל מהתחלה...
|
"אם לא היא אז אף אחת,
יותר טוב כלום מכמעט..."
|
הרחובות של לונדון בשלוש בלילה...
|
תסתכלי, כבר כמעט נובמבר...
|
אל הארכיון האישי (23 יצירות מאורכבות)
|
|
ליין סטיילי
וקורט קוביין
חיים ביחד באיזה
מחסן בסיאטל והם
לא באמת מתים.
הם יחזרו.
ואתם כולכם
תיראו שהם
יחזרו.
אדי וודר
בינתיים קונה
להם אוכל במכולת
וסיגריות.
אחת מתכחשת למות
הגראנג'. |
|
