|
איש אחד רעב. ובבית יש לו רק שימורים של שעועית. תחשבו על זה:
שתיים בלילה. הבנאדם מטורף מרעב. אין לו לחם. אין לו שום ירק.
אין לו אפילו גז במטבח. רק קופסת שימורים אחת של שעועית.
|
חברה שלי חושבת שאני פרייר, שתמיד דופקים אותי, שיש לי פרצוף
דורש. לפני חודש, איך שהשתחררנו מהצבא, נסענו לטיול לאמריקה
והיא אומרת שגנבו אותי בכרטיסים.
|
בשיחים שמאחורי המגרש כדורגל של הבית-ספר שלנו מצאו איש בלי
ראש. אני אומר 'מצאו' כאילו שזה היה איזה מליון אנשים, אבל
זה בעצם רק בן דוד שלי, גלעד, שבטעות עף לו הכדור לשיחים.
|
אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם. שאני שחצן, או שאני שקרן,
שאני שניהם. שאני מחזיק מעצמי חתיך או לפחות רוצה שאתם תחזיקו.
אבל אני לא. והיא באמת התאהבה בי.
|
שני אנשים יושבים יחד בפאב. אחד מהם לומד איזה משהו
באוניברסיטה, השני דופק על גיטרה פעם ביום, ומחזיק מעצמו
מוזיקאי. הם שתו כבר שתי בירות, הם מתכוננים לשתות לפחות עוד
שתיים.
|
זה סיפור על אנשים שגרו פעם על הירח. היום אין שם כבר אף-אחד,
אבל עד לא לפני הרבה שנים היה שם פשוט מפוצץ.
|
כשרעות אמרה שהיא רוצה שניפרד, הייתי בהלם. המונית בדיוק עצרה
ליד הבית שלה, והיא ירדה מהצד של המדרכה ואמרה שהיא לא רוצה
שאעלה אליה, ושהיא גם לא ממש רוצה לדבר על זה, והכי היא לא
רוצה לשמוע ממני יותר אף-פעם, אפילו לא שנה טובה או מזל-טוב
ביומולדת
|
יותר מהכל זה סיפור על קיפוד שרצה לשדוד בנק. נכון, זה גם
סיפור אהבה, וגם סיפור על זה שהחיים חרא ושאין בעולם חלום
שיכול עליהם, אבל בבטום-ליין? זה סיפור על קיפוד שרצה לשדוד
בנק.
|
אחרי שישה חודשים אפילו החשש הזה של לפגוע בחפים מפשע התחיל
להפוך לשיגרה, ומה שנשאר היה רק בור ענק. הדבר היחיד שהחזיק
אותו חי באותו זמן היו האוננויות. שש-שבע פעמים ביום, כמה
שיותר.
|
הדבר הראשון שהדליק לו את החשדות היה הריח. וזה לא שהיא הריחה
פתאום מגבר אחר, מאיזה אפטר-שייב כבד או זיעה שעירה. רק שהריח
שלה שהיה תמיד עדין כזה, לא מורגש, נהיה פתאום כל-כך גס שהיה
מקבל ממנו סחרחורת.
|
בחוץ השמש זורחת, ולמטה, על הדשא, חברה שלי ערומה. עשרים ואחת
ביוני, היום הכי ארוך בשנה. אנשים שעוברים ליד הבניין שלנו
מסתכלים, חלק מהם ממציאים אפילו תירוץ להעצר
|
לפני שישה חודשים באיזה עיירה עלובה ליד אוסטין טקסס הרג אמיר
לב-טוב, רמת גני, כומר בן שבעים ואישתו. לב-טוב ירה בהם מטווח
אפס בזמן שישנו.
|
ונניח שעכשיו אני מת, או פותח מכבסה בשירות עצמי, הראשונה
בארץ. אני שוכר מבנה קטן, קצת מוזנח, בדרום העיר וצובע הכל
כחול.
|
לקטנה אני מביא פיסטוקים טריים מאיראן, אבל היא חושדת. 'אמא,
במה אבא עובד?' היא חוקרת. פעם לא היו לה כל-כך הרבה שאלות.
'אבל חמודה,' אומרת תמר 'את יודעת שאבא בונה בניינים.'
|
היה לה פעם חבר שהיא ממש-ממש אהבה, אפילו חשבה להתחתן איתו.
ורק אחרי שכבר היו שנה ביחד, גילתה שהוא בעצם נחש.
|
לרגע נלחצתי. אבל היא ישר הרגיעה אותי, אמרה שאין לי ממה. היא
תתחתן איתי, אם זה חשוב בגלל ההורים אז אפילו באולם, זה לא
העניין.
|
'מקלון הזהב' קוראים לזה, ויש לעיין בעלון המצורף לצרכן לפני
שהחברה שלך עושה עליו פיפי. אחר-כך עושים קפה, עוגיה, כאילו
אין לחץ, רואים ביחד קליפ בערוץ הקליפים, מסתלבטים על הזמר,
מתחבקים, שרים איתו ביחד בפיזמון
|
בלילה ההוא, כשהשד בא לקחת ממנו את הכישרון שלו, הוא לא התווכח
או יילל או עשה בלגאן.
'מה שפייר-פייר,' אמר, והציע לשד כדור שוקולד 'מוצרט' וכוס
לימונדה.
|
זה סיפור על נהג אוטובוס אחד שאף-פעם לא היה מוכן לפתוח את
הדלת לאנשים שאיחרו את האוטובוס. הנהג הזה לא היה מוכן לפתוח
את הדלת לאף אחד.
|
בגלל שאת רוב הזמן היה מעביר מאחורי שולחנות פינתיים בפאב,
כשהוא מאותת עם הלשון במורס לכל הבחורות שישבו בשולחנות האחרים
שיבואו וישבו לו על הפנים.
|
שריקי הוא בדיוק, אבל בדיוק, כמוני וכמוכם - בכל פראמטר, וזה
מה שהכי מעורר קנאה - איך אחד כמונו הגיע כל-כך רחוק. ומי
שמנסה להציע פיתרונות בנוסח עיתוי או הסתברות סתם מבלבל במוח.
|
אני חושב שמשהו אצלי במחשב נידפקק. כנראה שזה אפילו לא המחשב,
שזה סתם המיקקלדת.
|
בשכונה קטנה בפאתי העיר
גר זוג ידידים מוסרי וצעיר
מר בבקשה, אביר הליכות ונימוסים
ומר סליחה, ברנש מצפוני ומקסים
|
|
|
"אני נשבע לך!
חשבתי שכולם
פלישתים"
שימשון מתנצל על
אולמי וורסאי... |
|
