|
בסבב הזה, תבקש רק להתחבא מאחורי אותן מלים ותמונות
שיתמוססו לרגעים בועטים ויגידו הכל.
ובעולם ה"אמיתי" הם התנהגו כמו שני ידידים ואפילו פחות מזה,
אבל המבט שלה שילח אליו אותות אהבה עמוקים והוא רק הבין, הנהן
בראשו והבין, לא יותר מזה.
|
היה שקט, כולם שתקו,
הקולות היחידים שנשמעו היו האמבולנסים ברקע,
הלילה הקר והשחור בישר רעות,
הם עמדו שם, בשקט, חיכו לגזרה הסופית.
|
מר מושלם בטח גר בקיבוץ אי שם,
בארץ לעולם לא, עם גברת מושלמת.
הוא בטח עצוב מאוד להיות מושלם,
כי אי אפשר לעשות אח"כ שום דבר.
|
מי היה מאמין שהדרך אל המוות
יכולה להיות ארוכה כל כך?
|
ליבך פועם רכות הלילה,
כאילו להנציח זיכרון שכבר חלף.
|
אך בגלל עיוורונה, תמימותה המהממת,
היא נפלה לתוך תהום מעיינות
ולחייה שושנים, עיניה כסופה,
ליבה כלוא בינות קוצי הדרדרים
|
שהמלאכים יחבקו את חלומותיך וזרי ורדים יהיו לך כנפיים
והכינורות המצייצים ילטפו את פניך השלוות
ואני אהיה שם לנשום את הניחוח, חמצן של אהבה. אותך
|
שיבוץ אבני חן על פני
מים שקופים ועמוקים.
|
רציתי לכתוב 100 סיבות לאהוב אותך,
|
A simple start
Of a complication
|
Another bloody tear
Wets the falling rain
With her pain.
|
המבט שלי, עודף האמוציונאליות הצרובה,
הכאב וההזדהות,
הבנתי את שאמרה נפשך
|
The sun has never been so blue before
|
I don't know what I will do,
I just know I love you.
|
I miss you
To the smile and the laughter
|
Jerusalem, my home, my place,
Where I feel I belong.
|
I just wanted you to have a contact with me,
But I'm not god and I'm not a great spirit
|
In the name of
Death
In the power taking
Freedom
|
I'm leaving,
I know...
I'll remember you
In every smile and laughter.
|
Fill your mind with sunshine,
With thoughts on today,
And tomorrow
|
You left my sole,
You wanted me to die,
I couldn't understand why
But it was so damn late.
|
2000 stars and only one to make them all shine brightly,
He is the one for me right now...
|
Maybe tomorrow
All the shadows will be shadows of hope..
|
When the sun came down
And a wind of change
Was blowing out
|
מתנפץ בין שלל
זכוכיות החיים
נדקר, נשפך
נופל, נמרח.
|
Sunshine in the afternoon
Blows all tears away
|
Why,
When I'm looking at the mirror,
I see your soul in me and know,
It wasn't meant to be?
|
אם רק היית מבין שאין אישה בלי גבר,
שאין אדם בלי חווה,
שהלב שלי נמצא איתך תמיד,
שנשמתי לך ניתנה.
|
היא אחת שמלאה בהמון אנשים.
היא שונה, מיוחדת... אנשים מטומטמים.
יש בה טוב של מלאך, שהגיע כדי למלא משאלה.
תינוקת שנולדה והמלאכים הפכו אותה לשליחה.
|
אני לא יודעת מה לעשות...
אולי אני אוהבת אותך רק מרחוק?
|
אוכלת אותך במבטים,
מרגישה את הטעם שלך בפה,
לועסת אותך לאט לאט...
|
ידידה שלך, בשבילך.
בשבילה ידידה?
לא רוצה.
|
איבדתי את הכל במערבולת הזאת...
מצאתי הכל.
|
כי זה כל כך קשה כשהמטרה במרחק נגיעה
אבל עם כל נגיעה, אפילו הקלה ביותר,
נכווים עד העצם.
|
לפלוש לשטח המוגן,
עם צבא ענק של חיילים...
חיילים כובשים, חיילי מלים.
|
אי אפשר לסמוך על אף אחד...
כולם תוקעים סכינים בגב...
|
שנינו יחד על אי המטמון
באי ודאות.
מחפשת את האוצר האבוד.
|
השמש מתחילה להראות סימני עייפות,
היא צובעת את השמיים בצבעים עצובים.
|
התאהבתי באל
ואין דרך חזרה,
לכל דמעה יש את טעם הים
ועיני תכולות כמו ליבו.
|
אולי גם לך יש שאלות?
כמובן שזה בתנאי שאתה קיים אבל... האם גם לך?
|
היא יפה, כל כך יפה,
עם לב מלאך בוהק בתוכה.
היא יותר מכל מה שתוכל לדמיין,
לאף אחד אין אהבה כמו שלה.
|
מדוע התאהבתי בך בעוצמה שמסוגלת להצית כוכב,
למה הכוח שלך, גרם לי להגיע אל משכנות ההר
|
אל תעזוב אותי לעולם אהוב שלי,
אל תעזוב.
|
אם רק היית כאן,
היית מאיר את האפלה,
את החדר החשוך הזה...
|
אני לא כמוך,
אני יותר קטנה ממך,
אני בת.
אני מעידן אחר.
|
"אני מתגעגע", הוא אמר לי בשקט,
כבר כמה זמן שלא שמעתי את המלים האלה,
לא ממנו ולא מאף אחד.
|
אני יושבת כאן עכשיו,
לבד, כמו הסתיו שעבר,
יושבת ובוהה בחום המצטבר
במרחב הלא מוכר שבביתי,
מחכה לשמוע צליל מוכר.
|
אני קרח,
נמסה ממבטך,
אני קרח,
משתתקת לידך,
קפואה.
|
אני רוצה להשתחרר,
להיבהל, להסתחרר.
לעלות לשמיים, לשבת, לעוף,
לרוץ עם הרוח לצוף.
|
עד מות הנשימה,
איבוד הנשמה,
היא סובבת את העולם,
הרוח הרעה.
|
אם רק הייתי מחכה,
אולי זה היה קורה.
אם לא הייתי מדלגת על החיים
|
אתה האדם הכי יפה.
הכי טוב, הכי קרוב...
אתה שומר על אנשים,
מלאך שומר.
|
אתה יודע?
לפעמים האמת היא לא מה שחשבנו
היא לא מה שקיווינו
ואולי דווקא כן.
|
כבול בשלשלאות מתחת לים,
דמעותיי סוחפות אותי אליך
ואתה מגיע ומטביע אותי בחוסר אהבה.
|
ואני שאלתי אם אפשר,
קיוויתי שאוכל,
כמעט ידעתי שניתן
להפוך עיוור לרואה.
|
את לא מרגישה את הטיפות
שזולגות מעיניי עכשיו,
את לא יודעת איך זה להיות מאוהב.
|
קולך נחוש אבל איננו עוד קולך,
את כבר לא את,
אחרת,
הולכת לקבור
תינוק שעוד לא נולד
|
שיער שיבה של ילדה קטנה
נשפך על כרית זהב,
ברחוב יפו על הספסל.
מכוסה בדם קדושים יבש,
|
והרי אומרים שאנשים קטנים עושים צל ענק
רק כשהשמש שוקעת, אז למה גם ביום הכל שחור?
|
ראש בקיר, מראה נשברת.
מצב אבסורד.
סופה רועמת.
|
השמיים כבר ריקים מכוכבים.
כל פעם עוד כוכב נופל ועוד אחד.
|
בינך לביני,
אין הרבה יותר מכמה כיסאות שבורים
ואני ביניהם, כמו תמיד...
כי אני מחכה לאמת
ואתה מחכה לזמן שלא מגיע.
|
אולי חלום, אולי מציאות,
אולי הרווח הצר ביניהם
שגורם לנו ליפול לתהום החיים.
|
בית קטן עם גינה,
קירות לבנים וריצפה מבריקה,
מנורות משתלשלות בחוטי זהב ואושר
מתקרת שמיים כחולים
עמוסי עננים רכים.
|
שוקע בליבי שמלא בליבך.
מרימה אותו והוא נופל חזרה.
בלי שליטה.
|
במקום שאין בו תשובה
סופית
חוץ מתשובה אחת,
שם יש אהבה.
|
רוח ערש מתפשטת
על תקרה שחורה.
|
סירות מפרש שטות
אל עבר הים הפתוח,
נבלעות בליבו של הים,
נעלמות.
|
אני מקווה,
אמשיך לקוות
שיהיה טוב בסוף,
שהאור קרוב להאיר את עיניך
ושליבך ילך בעקבותיו ולא יתרחק.
|
שני לבבות נפתחו,
שני אנשים נפגשו
|
גלה לי את סוד הצמרמורת והפרפרים בבטן,
גלה לי את סוד הכוכבים והמלאכים.
|
לחיוך
והשקט
שלנו
בזמן שהלב
הולם
במהירות
והעיניים נעצמות.
|
חיוורון- של הנפש,
רועדת,
מדממת
והלב שותק.
|
ואם יש הגיון אז מהו?
דבר שגם האדם החכם בעולם...
לא יוכל להגדיר...
|
אין
לחשוב ב
היגיון?
אולי
שורה דקה
נמחקת
או שמא
ספר
שלם
נכרך.
|
רוח פרצים הנושאת בקרבה
רעד של סוף ספק התחלה
אולי זה נגמר מה קרה
לא קרה
|
והנה היא הולכת,
בועה, של צל, שלה,
של התגלמות אהבתך
וחלק ממקור דמעותיי.
|
דמעות של מלאך
כמו עוף חול מנסות,
להחיות את ליבי מחדש.
|
והעננים עכשיו רכים,
התרוקנו מדמעות.
|
דף ריק ואין לי מלים...
מלים לתאר תחושה כל כך מוזרה,
מלים לתאר את הפרידה הזאת...
|
אתה נעלם בתוך בית,
בית עם ארבעה גלגלים
|
איך אפשר לחשוב על דבר כל-כך הגיוני
ולא הגיוני ולתאר אותו במיליון מלים,
שלא מראות אפילו חלק מההרגשה?!
|
מלאה בסודות,
שקטה מעל לפני השטח.
|
פשוט חיוך.
אור מהנשמה.
אושר.
|
ה"אני" במראה שבוחן אותי,
רואה את עצמי בלעדי,
בלי נפשי, בלי ליבי,
בלי אני.
|
התשוקה שלי,
זוהר פנייך
שגורם לליבי להאיץ
בכל נגיעה ומבט.
|
עוד דקה,
רגע קטן
שנרשם בעבר
וחוזר בהווה
|
דמעה ועוד דמעה ועוד דמעה נוטפת,
והדף רטוב, ספוג,
בדמעות של אהבה.
|
הולכת על קו המים,
גלים קטנים עוטפים את כפות רגליה הרכות.
גרגירי חול קטנים נדבקים אליה
וכמוני גם הם - לא רוצים לעזוב.
|
היד הרכה שמונחת על כתפי.
הכתף הרכה שנותנת לי להישען עליה.
|
היא מהות החלום,
אל מעבר לגבולות הדמיון
|
הוא זה שמסתיר אותה וגורם לירח לזרוח,
היא מדביקה בדמעות הכאב את הכוכבים שבליבה.
|
אולי יגיע יום אחד...
יום שקט כזה.. בלי סערות.
|
הילדה הקטנה הזו,
שלא מבינים שהיא לא קטנה,
הילדה הקטנה הזו
שאף אחד לא מבין
|
היא לא בכתה אף פעם,
היא הייתה הילדה שלא בוכה.
|
לא מבינה מה קרה...
פתאום מפלחת את הדממה צרחה,
שחודרת בי כמו סכין ופוצעת אותי מבפנים...
|
עכשיו עצוב אך שמח,
מנסה לעבור הלאה ולא מצליחה,
אין מוצא מאהבה,
הלב לא שוכח.
|
כאב פסיכוסומאטי
סוג של הזדהות בלתי נסתרת בעליל
|
המלים שבשיריי הן כמו
מילות דיבור נפשי.
|
השקט שאני מחפשת אבד,
ביחד עם המקום שלי,
ביחד עם הפינה הקטנה
המקלט שמקבל אותי תמיד.
|
השאלה
שטמונה בליבי,
בנפשי,
בנשמתי.
|
הפכנו את האביב לסתיו
את הכתום לאפור
|
אתה הסם שלי,
זורם בעורקיי, מכיל אותי.
|
היא ישנה באין מפריע
על הספסל בגינה.
רק ירוק מסביבה...
ציפורים מצייצות.
|
כשהיית אתה.
הלב רועד בצורה מוזרה,
כל הזמן.
|
המלאך שבתוכך לוחש לי,
להיכנס,
לא לחשוש,
לקחת סיכון...
|
קנאה לוחשת,
משתלטת על נשמות של בני אדם,
מתפשטת,
מכשפת,
מפילה אחד, אחד,
את כולם.
|
כמו אל ירדת ממדרגות שיש לבנות
ואני, פשוטת העם, נפלתי למרגלותיהן
וחייכתי.
|
ככאב מיותם,
ממרר ביגון על פחדו,
על נצח אבוד בין שבילי הזמן
שנסחף עם דמעות השמיים
|
ופרפרים כחולים ורודים
פרחים מלבלבים על גבעות התום
ורק אנחנו שנינו כאן,
רק שנינו,
עוד חלום מתוק שהתגשם
עוד מבט אחרון...
|
עכשיו עם שמץ דמעה
מתהפכת בעצמי
מתפוררת,
זו עדיין אותה התכלת
אך השמש עייפה.
|
נכון, מצב כואב,
אבל הלב... הוא רק חולם על מי שבאמת אוהב.
וזה לא הוא.
|
אם לאהוב זה פשע
אני צריכה להיות במאסר עולם
וכשאני איתך,
|
זה רק אתה שכיבה אותם
בשנייה שהלכת
|
סודות מן העבר
מחלחלים דרך חורים בזיכרון
תמונות רצות במוח אבוד.
|
רק כשהיא עוזבת
מורידה את המסכה,
רק כשהיא עוזבת
היא אוספת בגלוי את השברים
להם גרמה...
|
ומצאתי תשובה אחרונה
שעודנה לא תשובה,
היא עוד תצמח להיות התשובה שלי
|
אז לשרוף את הזמן,
זה רק לשרוף את עצמנו
ולתת לזה, מסיכת משמעות אחרת.
|
אוסף אותי אליך,
מלטף לנשמתי,
מכבה את שתי עיניי
ומדליק את ליבי.
|
היא הייתה כל כך תמימה
אך הגלים קראו לה
לקפוץ ממצוק התמימות
היא כבר לא ילדה,
לא אישה.
|
חבל
שזה היה רק חלום.
חבל
שמחר אתעורר שוב לבד.
|
ואתה בוחר להתעלם מהעובדה,
שיש אנשים שיכולים להיות מאושרים
גם בלעדיך
גם בלי להיות צמודים אלייך,
במשך כל חייהם.
|
בעיניים מבריקות מביטה בו,
בתודה ואהבה
כי הוא האחד שאהבה נפשי,
בשבילו אתן הכל.
|
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי...
כי בתוך תוכי משהו אמר לי לעצור את זה שם...
לא להסחף לתוך מערבולת ללא יציאה...
|
הגוף שלי רוצה להבריא רק איתך,
בשבילך,
בגללך.
|
שטיח שעבר דורות
ופרוס מקיר לקיר בסלון ביתי,
משתרך כצל אפור
לרגלי ליבי,
|
יש הרבה פרידות בעולם...
הרבה חיבוקים מכל מיני סוגים...
|
חיה בדמיון,
מרגישה בעבר.
חושבת עתיד.
לא שייכת לעבר הזה.
|
בעולם של מראות,
עולם של מצלמות...
|
תמונה ראשונה,
סרט ראשון,
ניצוץ של דמעה
עם חיוך שמתפשט
ונסגר לפי קצב פעימות הלב...
|
אותו חלום מקסים...
שאולי ביום מן הימים,
גם יתגשם...
ואם לא, אז לפחות ניצלנו את הזמן...
של החלום המתוק הזה...
|
החלום כמעט נגמר.
החלום שהוא בעצם מציאות,
חלום מדומה
|
ומי אני? מיהו הצל הניבט אליי ממעמקי הראי הסדוק?
מי הוא הנער, האב, הקשיש, הנופל לרגלי נערה בת החן?
מי הוא מלאך, פצוע מחיצים על פני שלולית דמו של הלב?
מי הוא אוהב?
|
הרוח מזיזה את העננים הרכים,
השמש מתפשטת על צוקי אוהבים,
הטוב נמצא כבר בכל ציפור, פרח,
שכשוך מים ומלה קטנה.
|
הוא מבין, מסתכל על השמיים ויודע,
דמעות של מלאך נטפו על ליבו
וריפאוהו מכאב.
בן אנוש יושב בפתח בית,
על מפתן הליל,
וחושב.
|
יום הדין הגיע,
שמש שולחת קרני קלשונות,
הורגת ללא חרטות,
רוצחת חלומות.
|
מלאך המוות בא לביקור אצלי,
ביום הולדתי ה15,
הוא לא הספיק להבין שהוא האהוב,
שאותו אני רוצה
|
יש בו משהו תמים,
אולי במבט שבתמונה,
משהו טוב ורחוק,
לא מוסבר.
|
אין מה להגיד על התחושה שטמונה במראה אחד-
לראות אותך צוחק, בחדר של אחיך,
על המיטה, בזמן שאנחנו צופים בערוץ המוזיקה הרגיל
וקר לי אז אני לוקחת את השמיכה ומתכסה בה.
|
על מיטתה של ילדה קטנה
ישן כעת מלאך
שנת יופי נצחית.
|
יקיר, הדמעה שנוצצת בעיני רוצה,
לחזור להיות איתך,
עוד קצת.
|
עולה ומגיע לדלת שלו.
דופק ונכנס.
מתחיל ללטף אותו ולנשק,
|
כאב, מי אתה בכלל?
עוד דבר לא מוגדר שמכיל את הכלל.
אתה גורם לעצב אצל הרבה אנשים,
מהו העצב?
|
האור נחלש...
מהבהב... מתרחק.
נבלע באפלה של השמיים.
מכוסה בעננים קודרים וכבדים.
|
אני משחקת איתו והוא מתנהג כמעט כמוני...
אני יודעת שזה מוזר להזדהות עם כדור,
אבל הוא כמו הנשמה שלי, רק שהוא חופשי...
|
כוכב צעיר,
כוכב קטן, כוכב נופל,
כוכב נשבר.
|
הכאב והשמחה שעברו בינינו, הכאב הכי מאושר שהיה לי.
המלים שהצטלצלו באוזנייך כמעיין כוכבים נופלים
ונשקו לליבך ולא נטשוהו ולא ינטשו,
כל מלה כדמעה המחייה את הנפש שלי ואת הרגש שלך.
|
כמו חלום, כל האפשרויות פתוחות,
פעימות הלב, רעידות, חיוכים.
כמו חלום, היית איתי,
על מיטת עננים בשמיים.
|
ולמה ירית בשחף?
ולמה פצעת בי?
|
לקחו לה את הכנפיים, אלה שאמרו שתמיד ישמרו,
והיא נפלה בכנפיים שבורות,
התפרקה לתוך תהום ליבנו.
|
כשאני רואה אותך,
הלב שלי נמס,
הכל נהיה פתאום כל כך שקט,
רק אני ואתה
|
כשאני חושבת עליך,
אני נמצאת בעולם אחר,
עולם מדהים, קסום,
מלא בציפורים.
|
ילד שלי,
זריחת כל הקשתות בענן
|
הצהרת אהבה.
נכתבה בשקיעה.
בין השמש לירח
בפגישה ראשונה.
|
יריקה על בד לבן
כתם צף
על פני מים זכים
|
לא ביקשתי הרבה...
רק קצת אור ושמחה...
לא ביקשתי כמעט דבר...
|
שוב אתה חוזר לבקר בתוכי,
בלילה שבין היום לאתמול...
|
מראה את כל הצדדים הרעים,
כאילו אין לו פנים או חוץ או...
או משהו אחר, להיאחז בו, לצוף.
|
רוצה שתבין שלא הכל שחור ולבן,
יש גם צדדים אחרים לעולם.
יש צבעים נפלאים, צבעי אהבה,
ולי יש הכל, יש אותי... ואותך.
|
אבל האמנתי,
תקוותי העניקה לי כוח
להתיישר בחזרה,
להמשיך לנסות, לעולם לא לוותר.
|
לא יכולה כבר לשמור בבטן.
לא יכולה לספר.
מפחדת...
|
לא מגיע לי
שתהיה שלי,
אני רוח מגיהינום,
עטופה בארס.
|
אולי אני נפש טועה
ששוחה באי שם
ומחפשת תשובה.
|
היא הרי רק המשענת
לרגעי המשבר של העולם.
|
אתה לא תבין לעולם
את רגעי המשבר והבכי,
הבכי על המרחק והבדידות שלי בלעדיך.
|
היום מצאתי שאין תחליף,
כי כל שיר, מזכיר לי אותך
או מזכיר לי שיר אחר
שמזכיר לי אותך.
|
פגשתי בו על שפת ים,
שליו וזחוח הוא נראה בעיניי.
כל מעייניו נתונים בשיחה עם הטבע.
כל מילה שלו, שאיפה או נשיפה
|
הנפש מתנפצת
על מסך של אשליות
כחלום מתוק שהופך לסיוט,
דמיון שהופך למציאות.
|
לחוש הכל מתוך מבט עמוק
חודרני אחד
ודרך,
דרך חיוך קטן וחיבוק
להרגיש דרך מעט,
ביחד.
|
צריך את השנייה הזאת,
הרגע הזה של פורקן
שאף אחד לא מבין את אלה
שמוציאים במקום לאגור בפנים.
|
אין הגלדה בלי חתכים
אין ארון בלי מתים
אין אהבה בלי נפגעים,
אין כאב בלי שמחת חיים.
|
הוא מצייר במכחול
את אורות הירח
באבק כוכבים
שלקח ממעיינות ליבי.
|
הכל שונה...
כמעט וברור לי.
לא מזכיר לי שום ליל קיץ קודם.
|
ולמה...
למה בכלל מרגישים?
|
ועם כל נשימה אשר בוקעת מן המרחק
מיטלטל לו עוד ענבל ברוח
ומבשר את קרבתך
|
על הקצה,
תחת ניצוץ כוכבים נכחדים
שנופלים בכל פעם
שמישהו נופל,
הולך.
|
רדיקליות
כי מה זה בעצם משנה?
|
אתה מת שאני אגיד לך
"שונאת אותך",
אתה מתפלל שאני ארפה,
את רוצה שאני אעזוב אותך
ואלך ואשכח.
|
הם מלטפים אותך
עוטפים אותך...
|
אמרת לי את אותו משפט.
התכוונת אליו...
מרגישים את זה בנימה.
|
מקום קטן...
מסריח... מלא בצבע שחור...
|
ובעיני נידלק הניצוץ של פנינה בוהקת שנחבאת אל הכלים
ובשיערי ברק של שמש על פני גלים
ובנפשי ייאוש ואושר...
ובליבי חיים.
|
היא אוכלת המצאות,
מיתוסים לא יפיקו פירות
רק חלומות מוכתבים,
לא אמיתיים,
|
מוזר הוא להביט בך
ולא להבין,
מה עובר עלייך,
לא לגעת, לא לדעת
מה לוחש ליבך.
|
ויום אחד אקום,
ואם אקום,
אם אחיה,
מי יציל אותי
מהמוות בו אני שרויה?
|
מחברת שורות ישנה, מרופטת,
עם כריכה חומה אפורה,
מכוסה באבק ובריק.
|
עוד יום עובר.
עוד שנייה שנראית כמו שעה.
עוד שבוע, עוד שנה.
יושבת כאן, מחכה.
מחכה לשלושה אנשים.
|
אהבה גדולה,
אהבה יפה,
כמו בטנגו,
צריך בשבילה שניים.
|
במיוחד אם זה הלב שחולה
שמתפתל מכאבים בתוך גוף שהפך להיות חסר חיים
המוח שפועל נון סטופ
והרגשה של פספוס של משהו,
|
אושר, צריך להיות מאושר,
שהחיוך לא ירד מהפנים
השמוטות האלה,
אבל איפה אני בכל הסיפור הזה?
|
פחד לשקר למוכר לאהוב
לשנוא לזר לקרוב
לעצמי
|
ואת הרגשת בטוח
לא הרגשת את הקור
מצליף בפניך
אמרת את שאמר ליבך.
|
הלב שלי התחזק.
לא אכפת לו מכלום.
סופסוף הבין שהגיון הוא לא פיתרון.
|
הוא יפה, פשוט יפה.
יש לו ידי זהב.
הוא מלאך קטן.
כשהוא ישן יש לו הילה.
|
מלה אומרת המון
אבל לא יכולה להחליף כלום.
|
חייל שלי... יפה שלי, מתוק
תקשיב ללב שלי שצועק, שצורח מרוב דאגות
|
ושוב נשאבת לתוכו,
לתוך עיניו החומות,
הגדולות.
|
אני יודעת
זה כואב,
ואין מה לעשות.
|
חושך, חושך לבן.
מערבולת צבעים
|
על ספסל בין ירוק ופרחים
לאדמה קשה ובדלי סיגריה
אנשים מוחקים חלקים מהתמימות שלי
ומגלים חוכמה והיגיון
|
כמה שניות ודקות וימים
של מחשבה
על השנייה הראשונה
בה אביט בעיניך שוב
ואחייך.
|
היא טהורה, ירדה משמיים.
היא חצי מלאך-חצי שטן,
היא יצור אחר.
|
מה היא רוצה?
למה אני?
משתנה כמו זיקית,
משחקת בליבי.
|
מנסה להגמל ולשכוח,
את טעמו המתוק הנורא
של המשקה שגרם לי כל כך הרבה סבל
ונתתי לו אהבה.
|
וליבי עיוור, עיני רואות טוב,
רגליי לוקחות אותי היישר לזרועותיך.
|
הוא אוהב בסתר,
שונא על מפת הדברים,
לא מבין שרואים
את החושך בעיניו.
|
דחוס בתוך נייר פחוס,
אמת גלויה כשקר.
|
רוצה לנשק את שפתיך,
לחבק את גופך,
לתת לך,
מעצמי.
|
התאהבתי בה, נסיכה יפה, מהממת.
כל כך יפה... כל כך מיוחדת.
|
כובד, נפילה.
משקולת שנזרקת בלי יכולת...
בלי יכולת לכלום,
יכולת אחיזה.
|
כנראה שזהו.
אני נפרדת ממך.
ממלאך שלימד אותי המון.
|
נקודות ופסי עופרת
נמרחים על חתיכות עץ דקות
שמשקפות אל ליבי
ועיני בורקות ממי אושר ועצב...
|
נקודה רגישה,
חשופה.
ניצבת במעטפת
השאלה,
|
איך מרגישה דרבוקה
כשעל ראשה מתופפים?
|
ואני מרגישה את חום גופך
עוטף את נשמתי,
מחבק אותי ולא עוזב,
לא נותן לי ללכת,
לברוח, להתרחק.
|
בכי עצור בעיניים
חומות עצובות
והנפש כואבת.
|
מרגישה את הטעם שלך...
טעם של נשיקה ראשונה.
|
דבר קטן או גדול,
דבר חשוב, משמעותי.
|
סוודר חום-ירקרק,
שעוטף אותי גם אם לא על בשרי,
מגן עליי, על נשמתי.
|
סוס נפוליטאני גאה,
מסתובב באורוות המלך הפרסי הראשון.
צועד בראש מורם וזנב מונף,
גאוותן.
|
כי את אישה עם כבוד
את לא חוזרת בדברים שאמרת
את לא מאמינה בלתקן את העבר
תמיד לימדו אותך להסתכל רק קדימה.
|
כוכבי שלכת
מתרוצצים על פני
שמיים אבודים
|
כל שנייה מיותרת שמתבזבזת עלייך בשמחה,
הורסת לי סיכויים ובונה;
בונה עולם חדש של מחשבות וזיכרונות ואהבה וחיוך ודמעה,
נצח של כאב ואושר, של שניות שמתבזבזות עלייך בשמחה,
בשביל סיכוי קלוש.
|
זה סימן טוב
לקשת בענן
עם כמה ציפורים מצייצות
ורוח בין ערביים
מלטפת.
|
ל א עוזב.
ל א רוצה לעזוב.
ר ק מכאיב,
ר ק גורם לי לבכות.
|
זה השקט הרועש
שמבשר טובות
על התוצאה בלוח המשחק,
שנייה לפני שריקת הניצחון.
|
עוד שקט וצחוק לטופס החיים,
עוד חיוך שנרשם על מצע לא ברור,
עוד סחרחורת ודפיקות לב מואצות
עוד שתיקה.
|
להיות במקום אחר,
לברוח.
לאבד את הכיוון
בכהות חושים.
|
הוא חי כל חייו בתוך לב,
מרפא את כאבו
בדמעותיו.
|
בוא ניזכר בפעם,
אני ואתה בחדר אחד,
בלי דמעות, בלי כאב,
בלי מלים דוקרות.
|
נושרים עכשיו עלים צהובים, אדומים, חומים.
עלים יבשים של דם קרוש וסיום,
נושרים אל קרקעית הבור עם משפחותיהם,
אחד ועוד אחד.
|
אדון וגברת -
פגישה עיוורת,
הוא גדול,
היא קטנה.
|
כי גם אם יש אדם
שמפחד מאין,
גם לו יגיע יום
בו ירא ויצנח ארצה.
|
כשהיא קרובה אליי
ומחייכת,
היא כמו פיה טובה
שמגרשת את השדים
מעל כנפי נשמתי.
|
עיוורת ממציאות שמעולם
לא הייתה שלה,
בועה שהתפוצצה מאוחר מדיי
|
מתפורר מבפנים, מתפרק
נמחק עם המציאות הגוברת
לא מספיק לעכל
מציאות חדשה לא מוכרת.
|
כל מה שמחזיק אותו למעלה
הוא חלקיק שעם קטן,
שומר לו את האוויר.
|
כמו פרח מדבר.
שחי ומת בקושי...
|
לא להשליך
חיוכים של אהבה
למיכל האשפה הגדול
שבקרן הרחוב.
|
באור, אור מעומעם
לא ברור מה יביא עימו הזמן
והקור חודר
לא ברור, לא שבור
|
שלווה תחת פיצוצי מלחמה
דממה אפורה.
|
ליבי ליבו,
רוחי, שלו,
צל אמת שמכסה
על טוהר נפש.
|
צועדים המונים ללא סוף
מנשימתם הראשונה
ועד נפילתם האחרונה.
|
עוד אבן מושלכת ליאור
עם עשר דמעות של כאב,
מבין קני סוף חומים
עוד אמא בוכה, ילדים נפרדים.
|
לא רוצה להאמין באמון שנשבר.
רוצה שימשיך להיות טוב.
|
אתה קצת יותר מדיי טוב...
אתה קצת יותר מדיי טוב מכדי להיות אמיתי.
|
מים מכסים אותי ברכות,
מחממים אותי ומלטפים אותי.
דואגים לי... לא מטביעים.
אני צפה.
|
רוח באה, חלון פתוח,
אוספת אותי אליה.
כמו ענן שהלך לאיבוד,
|
חושך,
רוח קרה נכנסת לחדר...
|
רוצה לעוף לפרוש כנפיים,
לעוף לגעת בשמיים,
שמיים כחולים עם שמש חמה,
שמיים יפים שמוחים כל דמעה...
|
רכבת המוות לשחור,
מחנק וחולי, פחד.
מעבדות אל המוות-
החירות לא קיימת פה.
|
אוהבת את מי שאתה,
את מה שאתה,
אל תשתנה לעולם.
|
רק רציתי לראות אותך.
רק רציתי שתבוא,
פתאום הגעת.
|
רק שנינו באווירה של נרות ורוח מלטפת,
באווירה חגיגית ושלווה, רק של שנינו.
|
תזכור אהבה מהי ומי נתן לך אותה.
רק תזכור...
|
כולם אומרים שעדיף למות ולהישאר ביחד,
אני רק רוצה לצאת מהרשת שחונקת אותי.
מסריחה אותי ואת החיים שלי.
|
המלאך עם ההילה וידי הזהב
יורד אליי שוב.
השמיים נפרצו...
|
שטן נובט מלב מלאך
מטוב ורוגע
לנשמה חסרת נשמה.
|
דמעות של תסכול
ממר גורלנו.
|
עוד קצת זה יוצא.
ברק בעיניים, הצפה...
שיטפון מאהבה.
|
מחכה לטוב שיגיע ממך, שינחם וישמור וישגיח,
מחכה שתתני לי להרגיש קרובה כמו אז,
כמו אתמול, כמו לנצח.
|
זה שיר בלי מנגינה, בלי עלילה,
פשוט שתי מלים וקהל יעד אחד.
|
בבועה של אור,
בשדה הקרב,
בועה של שקט...
|
מחפשת לי שקט נפשי
מקום של גאות ושל שפל
מקום שיהיה רק שלי
מקום של שלווה וגם שקט
|
עוטף אותי בך,
חושף עוד פיסת אמת
והשמש מתרחקת ונבלעת-
|
מול שקיעה אדומה בוכייה
ישנו ים אדום מחויך,
ועיני אש מאוהבות,
נבלעות בעין הסערה,
סערה כחולה,
עם לב אדום,
בתוכו תבער היא לעולם.
|
חשבת שכבלת אותי
בשרשרת השלמות
שיצרת מסביבך
|
תחזיק את עצמך חזק,
אני אקנה את השרשרת
|
ונופל
נופל
בורח.
צורח והשמיים אדומים.
|
כלוב,
כלוב של חיות,
עם גדרות תיל וחשמל.
כלוב שחור
שמסביבו הכל ירוק.
|
אי אפשר לעולם להרפות וללכת
כשיש אפשרות במרחק נגיעה
שהוא גם מרחק נפילה
או מרחק נסיקה.
|
תקועה לי עצם בגרון
ואני לא יכול לנשום
אני צריך עזרה דחופה!
מי מתקשר למשטרה?
|
לפעמים הייתי רוצה ליפול בעמק עם כנפיים שחורות וסדוקות.
הייתי הולכת לי בשקט באין מפריע ומסביבי - שקט.
אף אחד לא היה מבחין בי או בכך שאני נמצאת בסביבה,
רואה ובלתי נראית כמו רוח ים קרה.
|
תמימות זה להאמין פעם אחר פעם אחר פעם,
באמונה שלמה חסרת ספקות.
תמימות היא שיבגדו בך פעם אחר פעם,
אבל אתה תנסה לראות את הטוב באנשים
ותאמין בכל פעם מחדש.
|
If I could be with you,
If you could love me too,
If you could, I would run to you.
If you could just' Love me too.
|
He is sitting on a log
In the corner of my heart.
Annoying me and my thoughts.
Disturbing the beating of my heart
|
I don't have many things to say,
But I think that three words are enough.
These three words are special because they come right from
my heart.
|
אתמול אבא אמר לי שהוא אוהב אותי,
שהוא תמיד יהיה כאן וישגיח שאני בסדר
ועכשיו אני פשוט לא מבינה מה קרה לו.
|
אהבה מסובכת,
כמעט כמו החיים עצמם,
החיים בנויים מדבר אחד
שמסבך אותם לחלוטין - אהבה.
|
חברה אמרה לי פעם, שבעולם אין רק אהבות נכזבות,
ת'אמת שהיא צודקת כי אחרי הכל...
אם אהבה נכזבת אז זה עדיין אומר שיש אהבה,
ואהבה סה"כ זה דבר יפה, דבר מתוק...
|
שכחתי להגיד לך בפנים עד כמה אני אוהבת אותך,
ואני מתחרטת על זה כל כך,
למה לא אמרתי את זה כשראיתי אותך?
|
חיבקתי אותך הכי חזק שיכולתי.
לחשתי לך שאני אוהבת אותך...
|
מכשפה רעה...
חיים שלמים ישר לפח האשפה.
|
אם רק היית יודע אפילו קצת, מכמה שאני אוהבת אותך...
|
פאק... אמרת לי דברים כל כך נכונים, כל כך עמוקים וכל כך...
לא חשבתי שמישהו יגיד לי דברים כאלה בחיים.
|
איך פתאום נכנסת לחיי, בלי שום הזמנה, פשוט נכנסת...
אני התאהבתי מיד, במבט הכובש שלך שהסתכל לי לתוך הנשמה...
|
כששתקתי, האמנתי כי השתיקה תנצח,
הבנתי שזה לא כך ורק אם אעזור לשתיקה להתנפץ,
לחלום יהיה סיכוי להפוך למציאות.
|
ואז הסתכלת עליי במבט כן, מבט מבין. כמו קורא אותי כמו ספר
פתוח, פתוח בשבילך. הסתכלת וחייכת ואמרת לי. אמרת לי מלים
אמיתיות, מלים יפות, פשוטות. לקחת לי את היד ואמרת לי שזה לא
נורא, שנדבר והכי חשוב שאני אשמור על עצמי.
|
אני מתכוונת לעשות צעד.
צעד ענק שיסביר מה אני רוצה.
עוד כמה דקות אני אחייג אלייך,
לאט לאט, סיפרה סיפרה...
|
כמו הסתיו הגעת אליי,
פתאומי, משתנה... לא ברור.
ועבר הסתיו ובחורף זה קצת התבהר.
ואביב, ופריחה.
|
רצחתי במבט קר סיכוי ללא סיכוי עם מלים חדות כמו תער.
|
בשעה מסוימת,
כל יום, קצת לפני הזריחה.
יש את השעה הכי חשוכה שקיימת...
|
התוצאות הראו כי מלה אחת יכולה להגיד הרבה יותר מחיים שלמים,
כי החוזק של הנפש חזק יותר מכוחה של יד...
|
זה לא הוא...
זה פשוט לא הוא.
|
בעולם יש חושים... 5 חושים.
ככה כולם חושבים... לא?
אז זהו שיש חושים מיוחדים...
|
עולם מוזר... עולם של דווקא.
הכל בו דווקא...
|
וחשבתי על השיחה, על כל הדברים המדהימים שאמרת לי.
וחשבתי על זה שאתה הבנאדם הכי מדהים בעולם, הכי רגיש, הכי
אמיתי שקיים.
וחשבתי על זה שפתחת בפניי את הלב שלך, אמרת לי הכל.
|
בסמטאות ספק חשוכות, בשעת דמדומים,
ליד רשתות ענקיות עם ריחות של דגים.
שאריות של יום האתמול...
וליד בניינים ישנים, עתיקים.
|
אתה הוצאת ממני את זה, היית הראשון... זה היה בגללך, בזכותך.
וחשבתי על זה בלילה... חשבתי עליך, יא דפוק!
וכתבתי את זה ביום למחרת.
|
יש קוראים לזה חלום או משאלה.
יש כאלה שאצלם זה הדבר שמחזיר את התקווה.
זה רצון, זאת בקשה, זה חשק...
|
גוף אחר? חיים אחרים?!
מה אני? מי אני? למה אני?
|
זה הכדור ההוא שלקחתי.
שהוא חסר צבע ומלא בצבע
והוא לא שחור ולא לבן.
הכדור האפור הזה של החיים.
|
חזרתי לתרפיה שלי-הכתיבה הזאת,
אני לא מבינה מה קורה לי
ואיך דמעות צצות כך סתם פתאום.
|
לראות אותו עומד בצד ולנשוך את השפתיים,
לרצות אותו ולהישאר רחוקה.
|
לפעמים קטן יכול לפגוע המון.
כי לפעמים יכול להיות יוצא מהכלל וחד פעמי,
אבל יכול גם להפוך לשגרה.
|
את הנשיקה הזאת, אני אשמור לרגע בו תרצה לקחת אותה,
לתת ולקבל.
|
אין רגע ללא אהבה.
חיה בזכות האהבה.
כואבת בזכות האהבה,
אוהבת בזכות האהבה...
|
מי היה חושב על המצאה כזאת גאונית?
מחממי ידיים!
זה דבר ענק!
קפוא לך בחורף אז אתה שולף שקית, פותח אותה, מנער, ותוך כמה
שניות אתה מרגיש את החום
מתפשט באצבעות ומחמם את כל הגוף!
|
אחר הניצוץ הזה של האמת.
רוצה להבין הרבה דברים,
חיים שלמים...
מחפשת אחריה...
|
לך, לך... פשוט תלך... תעזוב.
לא רוצה לשמוע יותר כלום!
נמאס לי להיות בדיכאון...
|
אני שונאת אותה!
אף פעם לא אהבתי אותה...
אבל לפני כמעט שנה זה היה השיא...
|
זה היה רע מצדי,
מעשה שפל...
הרגשתי את הרעל מפעפע בעורקיי.
|
מר מתוק היא קראה לו ולא ידעה כמה אמת היא אמרה.
זה פשוט הוא, התגלמות האהבה.
|
פתאום ראיתי אור,
מבעד לעיניים העצומות.
ראיתי אור מתקרב לעברי.
אור שבא אליי.
|
אוף! נמאס לי כבר!
נמאס לי כבר מהקטע הזה, שכולם יודעים מה טוב בשבילה, מה טוב
בשבילו ומה טוב בשבילי!
נמאס לי מהדיבורים האלה על זה שהוא גבוה מדיי או נמוך מדיי או
גדול מדיי או קטן מדיי!
|
אבל יש לי סיבה שאני אוהבת אותך בגללה.
ברור שזה בגלל שאתה, אתה ואני, אני...
|
בעולם הזה יש כל מיני סיפורים,
על נסיכות יפות ודרקונים...
אבל לנו יש את הסיפור הכי מיוחד,
סיפור אהבה משונה שכזה...
|
כי ידעתי שאתה לא אוהב אותי...
וידעתי שבפנים זה הרבה יותר כואב.
וידעתי שהדף הזה הוא הבריחה שלי.
כי בעצם אני סתם פחדנית שלא מסוגלת להודות...
|
היה לו פרצוף של מטורף,
פחדתי להגיב שמא ישתגע
ויתחיל לנסוע יותר ויותר מהר
אחוזת אימה,
נפרדתי מהעולם
|
אבל יש את המבטים שלה.
שהם באים ממשהו הרבה יותר עמוק,
משהו שבא מבפנים...
|
ושוב מגיעה לידיעה,
לתובנה... להבנה.
שוב מבינה שכלום לא השתנה...
|
שחור זה כלום מלא בצבע
ולבן זה הכל מלא בכלום.
|
מסתכלות עליי, עיני מלאכים.
עיניים של שני מלאכים במקום שמחבר את השמיים והאדמה.
ואני שקועה במחשבות על המלאך השלישי.
מחכה לראותך... אהובי?
|
זה הזמן להוריד את המסך.
אבל שקט באולם והמסך תקוע.
כולם דורכים במקום ולא מתקדמים.
|
הקור היה חודר עצמות, הרגשתי כמו שלד שדוף וקפוא
שמתהלך מול להקה של חיות טורפות שרק רוצות לבתר את בשרי.
|
ובפסוקו של יום,
כשהשמש יורדת...
|
אוף, איך שאתה עושה לי טוב!
מרטיט לי את הלב, זה מרגיש כל כך קרוב.
|
פגשה אותו.
פגשה אדם אחר בתוכו...
כמעט שטן.
פגשה שליח, אולי הוא זה שמפסיק את הייסורים.
|
מודעת דורשים-דרושות של ז'אנר קצת אחר...
|
אבן מתגלגלת במורד של טיפות קטנות של רגש,
שנוטפות מעיני מלאך מתרגש.
|
הצד הפסימי של המציאות האופטימית...
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
"....כמה שניות
לפני שנפחה
נשמתה חשבה על
כל הטעויות
שעשתה במשך חייה
ואז חשבה כמה
טפשי מצדה לחשוב
על כך ברגעיה
האחרונים..."
מתוך הספר
שמעולם לא
כתבתי. |
|