|
"את אומרת שאני אוהב אותך
כמו חתולה השומרת על גורים
כמו שאח אוהב אחות
או כמו שני נרקיסים.
אבל אני יודע שאני אוהב אותך
כמו ששלוליות אוהבות עננים
כמו שרשרוש אוהב עלים
או כמו שאניות טרופות אוהבות גלים-
כי לעיתים
אני אוהב אותך
כמו שהציפורים אוהבות את הרוח, ולעיתים
כמו שהרוח אוהב ציפורים."
-לעיתים/גיל אלרואי
In ancient times, this forest was a holy place, but now its
name has been lost to man, for man tends to forget such
wonders. There was a time when even man was innocent and
would walk these paths of old with the faeries.
|
It started with dreams... nightmares really. They were
dreams of death and decay, of crime and murder. But those
were not frightening to me. In fact, I'd rather enjoyed
them.
|
"אל תזכיר את שמי לשווא!" צעק אלוהים. "תגיד יהוה. יש לי עורכי
דין אתה יודע!" אלוהים הרים את השפופרת של הטלפון הלבן שהונח
על שולחנו. ברשימת החיוג המהיר היה העורך דין שלו משה כהן, ראש
צוות הפיתוח ישוע נצרים, היחצ"ן שלו אפי פיור, והאחראי לסיבובי
הופעות ריצ' ל
|
"תעשה לי משהו יפה..." היא אמרה לו תוך כדי הסתכלות על התקרה.
כאילו היא מבקשת לא ממנו, אלא ממישהו למעלה. כאילו הוא לא
מספיק. הוא הרים את עיניו משולחן העבודה שלו, הוא היה עסוק
בלתאר את העיצוב של אבני החן בחרב הקסומה שכעת יצר.
"את מדברת אלי?" -שאלה רטורית.
|
משה פקח את עיניו במקום מלא באור. הוא הביט סביבו וראה שזה אור
ניאון שבוקע מהמוני מנורות שריצפו את הקירות והתקרות של החדר
הגדול שבו הוא נמצא. על הקירות היו תלויים מסכי ענק שהציגו
שמות, מיליוני שמות מסודרים בסדר תאריכים, תאריכים שהיו כתובים
לצד כל שם.
|
סיפור הוא כמו סקס.
קצת הגזמתי?
חכי עד שאני אתחיל.
|
לא רציתי שתלכי לאיבוד, אבל גם לא רציתי שתיהי קרובה מידי. שני
מטר בערך, לתוך האדמה. אני לא יודע בדיוק, קצת קשה להעריך כשכל
מה שיש לי זה את חפירה.
|
טיק, טוק, טיק, טוק.
תדירות חסרת פשרות.
הוא עומד מולי, יותר נכון לומר, אני שוכב מולו. הוא מביט בי
באדישות שכמעט נראית כמו זלזול.
|
הדבר הראשון שאתה מרגיש זה גל של הלם שעובר דרך הגוף שלך, מן
גל קול נמוך מידי בשביל לשמוע, כמו בס בהופעת רוק שמרעיד את
האדמה. חפצים חופשיים מתעופפים באוויר, כמו כן גם אנשים. כולם
נופלים אחורה מעוצמת הפיצוץ.
|
"כלום. פשוט FUCKING כלום." קיללתי.
בהיתי עוד קצת במסך המחשב. איכשהו, ידעתי, אני חייב להשיג את
אותה מוזה שהייתה לי פעם. אני חייב למצוא אותה, לדבר אתה,
לשכנע אותה לחזור אלי. היום אני כבר לא רואה אותה בכלל. היום
אני כבר לא כותב כלום.
|
"שלום מר ויטר!" דוסון צעק לפייסי שהתקרב למרפסת של בית לירי.
דוסון השחיל את שארית הסיגריה שלו לתוך בקבוק הבירה הריק שעמד
ליד הכיסא שלו, ליד שלושה בקבוקים נוספים.
|
אתה מתעורר כשפניך על האספלט הקשה. אתה פותח את העיניים ורואה
רק שחור. כאב כללי מתפשט בכל גופך כשאתה מנסה לקום. אתה מרגיש
שהזרועות והעורף שלך שורפים. אולי נרדמת כשגבך כנגד השמש. רק
שאין שמש. אתה מתהפך ורואה שהשמיים אפורים
|
Seeing through a broken glass,
Not seeing through the pasture grass.
Insanity reaching critical mass,
Waiting for nothing in my mind to pass
|
And so it shall Descend
Bringing us the bitter end
End of days we cannot fend
What war has torn we cannot mend
|
Stroking soft curls of a coppery shade
Staring at the stormy blue of your eye
Such beauty from where the heaven was made
The envy of the Gods up in the sky
|
Born again into the light
The eastern sun now shining bright
The dawn returning into sight
And daytime raptors taking flight
|
כשההשמדה תבוא, היא תיקח את הכול.
לא תהיה כאן אבן על אבן.
ההשמדה תהיה מוחלטת,
היא תהיה בלתי מתפשרת.
|
לשיר יש שורות שקטועות
במקום בו החליט המשורר
בשורה עלולה להיות אפילו מילה
אחת
|
סוף כל המלחמות
סיום הקצב הזמן
מחיר הנשמות
של עלם נאמן
|
סקס שירים ואלכוהול
האדם שלא יכל לסבול
הוא ראה כל דבר, הוא טעם מהכל
כמה גבוה, כך גם ייפול
|
עלי העץ בכל דור יגדלו
יפנו פניהם אל אור האלוהים
ישתו דברי וייראו אורי
ולכל ענף עלים ומקומם
אך אם ייפנו כל ענפי העץ
יחדיו אל על, דוחקים זה את זה
ממקום עליונות הצמרת
|
שקט ערפילי, בודד בכיסוי החושך
נשימת האויב, כמעט מורגשת באובך
כמו קרחון מאדה, כך ניצבות חומות העיר
שורות חיילים, עומדות בבוקר הקריר
|
אני שם אותך בבקבוק
כי אינני יכול להתקיים
במקום שלנו, שם לא גדל אף צמח ירוק
בין הנקיק האדום והשמיים הכחולים
|
In all these years it often seems as though the moonlight
always beams
Into my nightmares and my dreams, a moon that beames so
cruel and harsh
Upon this damp, unholy marsh
|
נובלה. הדבר היחיד שאני רוצה בעולם זה לכתוב נובלה. נובלה
ארוכה, של מאות עמודים, מצדי גם בכתב גדול אבל העיקר שתהיה
נובלה. כזאת שיש לך זמן לפתח את הדמויות במשך הסיפור, שיש לך
עלילה שמתמשכת באופן בלתי מוגבל, לא כמו בסיפורים הקצרים.
|
הטנק עצר בחריקה רמה ובשאגת מנוע, מצודד את הצריח שמאלה לתוך
הסמטה. אליק עוד לא הספיק לפתוח את המדף, אבל אני כבר הייתי עם
הידיים על המא"ג.
|
כשהייתי פעם זאב, הייתי זכר אלפה. זכר אלפה הוא מלך הלהקה. הוא
לא לוקח שיט מאף אחד. לזאב אלפה אין מילים שנונות בפה, יש לו
הרבה שיניים חדות במקום.
|
"Do you ever think about getting out of here?" He asked
Sally McMason, who was the only sister of the neighboring
farm he could stand to talk to. leaning back on a tree and
staring at the endless golden plains, he could even admit to
himself that he liked
|
אלוהים שכב על פני התהום. בפה שלו הוא יכל לטעום גם דם וגם
אבק.
"איזה אפס." אמר בוהו. "בוא, בוא תקום. נראה אותך הולך נגדי
לבד."
"עזוב שטויות, בוהו, הוא בחיים לא ירים עליך יד, החנון." אמר
תוהו
|
כשאני שואל אותך "מה השעה?" אני מתכוון "אני חושב שאת יפה."
כשאני שואל אותך "איפה את גרה?" אני מתכוון "אני רוצה להיפגש."
|
יש הרבה סוגים של שחור.
יש שחור מבריק ויש שחור מט.
יש שחור סיני ויש שחור לילה.
יש שחור עורב ויש שחור של סלע בזלת.
יש שחור זוהר ויש שחור בהיר.
|
אל הארכיון האישי (24 יצירות מאורכבות)
|
אתם יודעים
שבקורס קצינים
מכובד אי-שם
במרכז הארץ
העניקו לצוערים
כותפות מבד
סאטן. סאטן!
סאטן?!
מה זה לעזאזל?!
למה יש לי אופנת
לבני נשים על
הכתפיים?! |
|