זה מה שמצער אותי אצלו. איך הוא חושב קודם על בגדיו
ולא על האישה. איך הוא בודק את הקישורים, אבל לא את
נשימתה. קשה להתעלם מזה, אבל אז הוא מנגב את הבוץ
מסוליות בולטימור שלו לפני שהוא נכנס לביקתה עם
ריצפת עפר, ואני כבר לא שונאת אותו כל-כך.

טוני מוריסון
"ג'אז"

השקט אבל השקט הזה, הוא זה שמפחיד אותה. הרגע בו ידממו הצפצופים. גם כך שקט פה מדי, מת פה. היא צורחת לא רק כדי להשיג את מבוקשה, אלא גם כדי להרגיש חיה. לדעת שמלאך המוות, בן המקום, עוד לא אחז בה, והיא עדיין ברשות עצמה