[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אורי חרובי

ברוכים הבאים והמזדמנים אל דפיוצר שלי.
במלאת לי גיל גמלאי ושנה להדפסת ספרי "רוח השיר",
החלטתי והתחלתי לעדכן את יצירותיי ב"במה". לתשומת
לבכם: אילוצי הפלטפורמה יוצרים מספר בעיות בשירים
מנוקדים:
1. חלק מקצה השורות גולש מטה. הערות נרשמו בהתאם.
2. ויתרתי על "שין" שמאלית אשר משבשת את המלים.
ייתכן שאוסיף בהדרגה לדפיוצר שירים שנכתבו ממחצית
2007 ואילך. הנושא דורש הרהור, אז בלי נדר.
אורי, נובמבר 2016




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אינטרוספקטיבי
גם הלילה דפקה הרוח בחלונות, שרקה בעליית הגג וטלטלה את ביתנו,
כמו היה אריזת קרטון מעופפת באחד מסרטי קוסטריצה.

חלום
היינו צוות משימה, משלחת שחצתה בחרבה, במעין רכב שטח, אל הגדה
הרחוקה מנגד.

אלגוריה
אכן, יש פעמים בהן חומד המזל לצון ונושק לו לאדם על מצחו
באישון ליל. כך אירע לו לישראל ברגר כשלפתע נלכד בכפו שבריר של
רגע מן הנצח; מעין הרשאה קוסמית חד-פעמית לחרוץ גורלות לשבט או
לחסד.

עיניים רבות ננעצות בי מכל העברים אך הן נסתרות ממני בשל
הרסיסים העוטפים אותי כאד סמיך. אלף אצבעות מלטפות את גופי,
מעבירות בי רטט ענוג המתפשט למן תנוכי אזניי, דרך פטמותיי
הסומרות ועד בהונותיי הטובלים במים, שרק אוושתם נשמעת עכשיו.

אוטוביוגרפיה
היו כל מיני בנים בכיתה שלי.
היו גם בנות כמובן אבל זה נושא לסיפור אחר.

התבגרות
צעדיהם קטנים ומהוססים אך דומה כאילו מגנט מושך אותם; וכבר הם
ליד אברשה, כורעים ברך לצדו. תלתליו הצהובים, החשופים, של שולי
סמוכים אל הכובע האדום המכסה את שער הפחם של אבו יוסוף ושני
אלה נצמדים אל הכובע הכחול הדהוי של אברשה. ראשי השלושה כמעט
נוגעים זה בזה.

חלום
משום מה לא הופתעתי.
יתר על כן: ידעתי בוודאות משונה שהאיש הזה זכאי להיכנס עכשיו.
לפניי.

יש ואדם נושא בלבו דבר סוד, והוא כשק מכביד על גבו. רק לעיתים
נדירות מזדמנים לו יחד השעה והמקום, לפרוק את סודו, את הנטל
המעיק עליו.

געגוע
הנה, שוב צומחת בו אותה הרגשה מוכרת מביקוריו הקודמים, כאילו
סובבים מחוגיו וסוגרים מעגל שלם סביב לציר חייו. הנה, שוב הוא
בא אל מחוז חפץ וגעגועים; שם ביתו - מקום שהר נושק שמיים.

פארודיה
אדמוני ומתגרה ניצב לו שם בין רוני סומק למאיר שלו, נונ-שאלנטי
כזה, נשען על נתן זך מצד שמאל, קורץ בשובבות לסביון ליברכט
מימין. בקצה המרוחק הוא מבחין בלאה גולדברג. ידו נשלחת בתנועה
מתגרה אל רוכסן מכנסיו, הנה... הנה...
צ'רלי יא - מניאק, לא השתנית בכלל, היא

סאטירה
כל בן תשחורת מחוצ'קן; כל בת עשרה או קצת יותר - כאז כן היום,
התיימרו אז ומתיימרים היום לטעון שבמו עיניהם ולבם גילו את טעם
החיים וצער העולם, את יופי הזריחות והשקיעות; שקניין רשום
בטאבו יש להם על האהבה והזיונים, על "מרד הנעורים", על התקוות
והאכזבות.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בלדה
ושמעתי קולה הקורא
בתחינה, בציווי, ביראה קדמונית,
אל ענק הימים, שיבוא.

צמד שירים
אישה ביד אישה ביד אישה

שכול
קחו ממני את ביתי,
ואת חייו של בני -
השיבו.

כמיהה
לא סולם ניצב בחלומי,
לא מלאכים

הרהור
נכון אני בעת הזו
להיעתר לחסד עננים

אמונה
וחלמתי
אחרית הימים בגוונים של
תכול וכתום
ושלום

בלדה
איזבל נולדה על אי במערב,
היכן שסערות מן האטלנטי
מצליפות ללא רחם
ומקימות מסך של ערפל
בינו לבין היבשה.

תחושתי
אולי מבעד אור צלול

יין
ללכת להשתין
עם איזה
מאה או מאתיים
שכמותך,
שורה סדורה
וממושמעת
במקצב אחיד
וגרמני כהלכה,

יו"ד אל"ף חשוון,
השני בנובמבר.
עת לדבר
על השם,
החיים
והמוות.

סוריאליזם
אחרי שדודה רוזה מתה
ואולי היה זה דון חוסה,
לפתע התגלו לי האחים שלי,

שש אמות מתחת פני האדמה
אתה זורע כיסופים,
מעל אני קוצר אי-שקט מר.

תחושתי
וברבות הימים
מתפייס בו הילד

אלוהים
אצה להם שם הדרך בעין עברונה

הומור
גברי כזה
אומר לה מון שרי

אהיה נוטר את סף לבך,
לבל יאמר שירה
ומעשי ידייך צוללים בים.

גיהנום
לשוא תקוננו -
חרשו אוזניו של אלוהי
הרחמים

אהבה
שלחתי כף ידי
להשקיטה בין מחלפות ראשך,
כמבקש לחפור עד שורש קודקודך

צמד שירים
אדם אדם,
את ארצך
אספלט כיסית,
אדמתך

קינה
עד מוות
לא אחדל ממשאי
אייכה בני ענני

יחסים
יש חשבונות שלא סוגרים,
ומשוואות שלא פותרים,
כמו אקסיומה,
משוואה ללא נעלמים.

מצב
ואין טינה
וכוונה סמויה
או איזו אבחנה דקה
ואין צידוק הדין
פשוט
לסגור עניין

סוסי הפרא
נבהלים בערבות
ילל תנים בייחומם
חומס ערוות
שנתי נודדת בלילות

מקום
הלילה קר יותר
מאחורי התחנה הישנה,
אל הקירות חרפת היום נגרפת,
שלג מזוהם, זונות כבויות
וחתולים מתים.

מקום
סבי קנה את המגרש

ארוטי
עוטף שבילו
לוטף גבעות שדיה
משעולו
חומק אל חמוקיה
מסלולו, נהר שוצף
בין עמקיה

גיהנום
זה אנוכי
כלוא שם בלבה של החומה
כולא בתוך לבי
את כל הצער, התוגה
הרחמים והחמלה

מחאה
בינתיים,
משוואה של דם שפוך
מול אדמה נגזלת

אהבה
"ברניס, רוצה הייתי..."

שוב נקשה בי לשוני
ולא היה בי עוז
להתעלות לגודל השעה.
ורק ליבי המה:
"...ידייך לאחוז".

אהבה
דמותך בעיניי הלחות -
אספקלריה של יופי,
לא שקר החן

ייסורים
אישיות
פרפקציוניסטית
נרקיסיסטית
אובססיבית
דפרסיבית

מצב
לא דבר של מה בכך הוא,
כשאצלי בפנים
זה לא הגשם
שצובע באפור כהה

מחאה
נשמת אדם ואדמה קדושה,
טירוף קדוש טובל בדם,
הכל, הכל חינם.

קינה
רק דקותיים או שלוש
לקח להצטלם בחדר החשוך

הומור
הו, דוקטור סוניה זלוטוגורסקי,
את גומרת כבר? תגידי, את גומרת?

בלדה
מתחתיו עוד הייתה
שארית חמימות שהותירה השמש
וריח הים בבגדיו

געגוע
גלימות נושרות
מערטלות ליבת געגועייך

גורל
חייו, שדרה נמשכת, ארוכה,
נרות חיוורים,
כפנסי רחוב,
מפלים בין חשכה לחשכה

געגוע
לאורך הגבעות הללו
נפרשים קלפי געגועיי,
זכרונותיי

בלדה
אמי, הוי אמי,
הגשם הזה שיורד
מזכיר לי
שמי יוני קודרים,
וימים אחרים

סאטירה
ירמי
בוא תעשה לי ילד

מורבידי
והמה לא ידעו
שביניהם הוא
כמו עלה נידף

יחסים
לאט לאט הולך הכרך ומתמעט,
כוכב נגלה ועוד אחד ועוד -
כי בא הלילה לחבוק את שארית היום

סובב הולך הרוח בכפים,
כשד משאול מגיח ממצולות אוקיינוס,
מסתחרר, מכה במפרצים.

ביקורת
טוב, לא נהיה כאלה
צדיקים.
הפרחנו יחד נפיחות -
מילים מפויחות
טינפו
את חללנו הצפוף
כמו ערפיח של
פחמן חד חמצני,

כמיהה
היי לי אם-כל-חי

בדידות
מתים רבים מדי
ראיתי, נסחפים לים.
הנהרות הללו
מתערבים
בכל חלומותיי

ייסורים
לעת זקנה
ופרצלציה

כמיהה
וגם אני רוצה לנסוק אל על,
לפגוש את אלוהים,
ולדבר אליו בגובה הדמעות.

אינטרוספקטיבי
נמלא הרחוב קרעי מתכת ובשר.
קדושים, קדושים ומעונים
עברו מן העולם,
ונאספו בחסד וברחמים
אל שקיות קטנות
כמו גבישי יהלומים,
וכל המון הדם
נשטף בזרנוקים ונעלם,
וקול המון אדם
זעק מן הכיכר:
נקם!

מורבידי
אלה הם חיי צרים עליי
עד אין מוצא

עצב
ועוד שנה חלפה, אתה שואל האם?
אכן, אני עונה, כלומר בערך,
לא כדבר המשורר -
אצלי כואב,
אולי אפילו קצת יותר.

אני מונה את אינותך
בכל גוני הים
המתכנסים עתה
אל הנחושת הכבויה,

אמונה
וגם הלילה
אתייסר בעבותות של
אי-שינה,
אך לא חרדת היום
הממשמש ובא
מונעת תרדמה מעפעפיי.

רומנטיקה
זה אל זה

ארספואטיקה
זה שירי,
על מפתן לבבי אשמרנו

גורל
עכשיו,
כשהוא מאחורי כל זה
ברור שאין
ולא הייתה לו קארמה
מימיו.

ביקורת
אחותי כלה
וחסודה היא משדרת לי
אותות ורמזים
אני זכה ובתולה אני
בלה-בלה.

ג'ננה
כמו צניחה חופשית
מתוך בניין בוער
אני נרדף
אני רודף

ייסורים
אי בזה נטמן בו
זרע רע
הכה בו שורש
וקנה רצוץ

געגוע
לאט לאט לגרוף
ולהסיר בזהירות את הרגבים,
ואז לכשאחוש אותו בכף ידי
אשאל אותו,
האם אינך כועס, אחי?

סוריאליזם
דון חוסה כותב את הסיפור שלו.
מוחו סדור, אך הקבצים
בוגדים בזכרונו

אלגוריה
ובאשר
ירחק פריו
תפוח מחמדו,
לא יימצאו
אוזניים להטות
אל ליבתו נרעשת
מחסרת פעימה

אינטרוספקטיבי
עיני אחת צופה מאור לאפלה.
שנייה צופה מאפלה לאור.

יחסים
האם הייתה זו קנאתי
או נטל כמיהתי למלתך

ייסורים
כל-כך כואב לי לחייך -
אני אומרת

ארוטי
זו ברקיקים
וזו בזיקוקים
דודייך מה יפו
ופעמייך פעמיים

נוסטלגיה
כולי אפוף
אלפי טיפות,
נוטפות, זולפות,
עוטפות את שיערי,
כמו פלג במורד מצחי

ארוטי
נשקיני נא
חבקיני
הבעיריני אט
בלהט שלהבתך
הכניסיני
תחת חום
שמיכת הפוך
של חורף תשוקתך

געגוע
עוד לא הסתיו,
לדרור שולחו
יוני געגועים שלי
לתור אחר

פארודיה
ברגע דל של שיעמום,
בדיחות הדעת או בהרף עין של נימנום,
ברא האל את האדם.

אהבה
מסתר קן בך אתבונן

תחושתי
לא אדע כפרפר
לעמול ולנשור שאנן,
כי אדם אנוכי
ושנים ארוכות
נקצבו לי לחיות,
להבין ולכאוב

אינטרוספקטיבי
משב אחר נישא לכאן
עם רוח קלילה -
אולי הסתיו.

גורל
הלילות אפלים עתה בחלקת קברות אבותינו
והאופק נסתר מאחורי העשב הגבוה

פזמון
מתקשטת שקדיה
בגדי לובן, מלמלה
בוא נלכה דודי לקראת כלה

הרהור
עתים
בחלומי, קליל הנני
כבלון

אכזבה
לבבך, מלכה קטנה,
יודע פנימה
כי מאהבה
היגשתי לך חופניים

געגוע
צמא ללגום מימך
לטבול רגלי בך
שפל צמרת כתינוק שובב
רוטט בתשוקתי אלייך
אהובה

כעס
כמה אפשר נמוך לרדת
אל מתחת שולחנם

נוסטלגיה
זוכר, כבדו רגליי,
שקעתי עד ברכיי
בתוך הבוץ, ומגפיי

מורבידי
אני יודע
איזו מקהלה של מלאכים
תנעים לי

פיוט
שנה טובה פורשת כנף שלום על התבל
דרישת שלום חמה פורסת גם לך.

רומנטיקה
עם ערב
יש לך כאבים
וגם החום מעט עולה.
אני חולט לך תה.

פיוט
ולפעמים
כשהנערים שרים
בוכה גם גבר בגברים.

מקום
זה סיפור אמיתי על קבוצת עלמים
שעבדו בנמל והיו כחולמים

גורל
שלושה בנים הרית
ושני קברים כרית
וצעיר בנייך
מחכה לך כבר
שלושים שנה.

מצב
כורע על ברכיי
במרכזו של קונוס
מעגל מואר
כהינומה שקופה

פיוט
ומה פירוש
"למות מאהבה"?
(אתה שואל)

גורל
הוא לפנים שואג היה ביערות
ומבתר טרפו כמלך עז בנחלתו.
עתה רובץ הוא, אין אונו בחלציו,
רק יאושו עמו, וזעמו ועלבונו.

הייתי שם.
אני מניח ששמעתי
את ההספדים והגניחות
ומטחי הירי, וראיתי
מה שיש בכל הלוויות -
ארון עטוף בדגל,
וזרים וחיילים

עצב
אבוי ליקיצה -
מעבר למחיצה רק דמיון כוזב,
חיזיון תעתועים.

אכזבה
תבלע עכשיו את אגל דמעתך המר והמתוק

מחאה
עושה שלום במרומיו
הוא יעשה מלחמת חרמה בארצנו

מקום
מי שלא ירד בניסנאס, בשלהי דצמבר

סאטירה
בין כסה לעשור הוא בא אל הרחובות והכיכר
משם קמצוץ נטלנו, טיפ טיפה מן המובחר

מצב
רוחו טובה עליו עכשיו.

סוריאליזם
נקבור אותה מהר בין הפרחים, מאחורי הכנסייה.

ערפילי
מי ידע לילך, אישה,
סוד פיתולייך,
אפלולית מוארת
בחופת ערפיליות
שמייך, כוכבייך.

ארספואטיקה
עֵינַי כְּבוּיוֹת
אֶל מוּל הַסַּנְוֵרִים,
מִלֵּי-מִלִּים נֶאֱצָרוֹת
עַל סַף לִבִּי -

סאטירה
בעבור ספקטקיולר מרהיב
ומרטיט לבבות לעיני רבבות ישראלים כמהים,
מתחת צדו האפל של ירח בעמק איילון.

כמיהה
מי ייתן מנוחתי
על פני האדמה,
לשכב כך בחיקה
לחוש אותה:
חומה, חמה, מיוחמה.

אינטרוספקטיבי
זה הלילה הזה שחדר אל חדרי נשמתך
וזימן למפגש את לבך העירום עם מחול השדים

אלגוריה
הא לך כעכביש
צא והתערסל ברשת

מורבידי
התקרה של המוח שלי מתפוצצת עכשיו
והצ'קרה בוהה אל תהום חשכה לא נראית

מקום
לו רק ניתן לי בך לגעת
שנית מבט לשלוח

שכול
משחר נעוריי
כמטורף
בקשתי עקבותיך

נוסטלגיה
קטנוע, אדמוני שלי,
היה לי מלאכי, רעי הטוב,
נוצר סודות הבוקר של יומי.

תחושתי
בראותי אותם כך
התאחה בי משהו

אודה
והיא כאילו לא ידעה
שעיר החטאים,
רובצת לפתחה,
ומה כוסית מרטיני
תעולל לחלציה הקפואים

מורבידי
וים ונדרס לא יהיה שם
לביים איתי ואת מותי

שיריה נולדים
בהברות קטועות
בנשימות כבדות
כאבנים שהיא
גוללת אל ההר

ביקורת
ואתם,
נצורים בין גדר
וצריח מסגד,
מתבצרים
בין שתילי חממה
וזרעי משטמה.

ג'ננה
כל ישותך וכליונך מכוונים ליניקה נואשת
מן הפאלוס העשן

פיוט
זה הזמן לברך תלמידים ותיקים שיתמידו בנטל לשאת
ואתם קטנטנים שהתחלתם לפסוע, צאו לדרך - הגיעה העת!

תחושתי
ציפור נפשי
קבעה את משכנה הבוקר
בין קנה לושט

ארוטי
וכמו הצית הסער
את פתילה,
אל חלציו
נפתלת,
חלציה
כמו נחשול
אל צוק
נשבר.

כמיהה
גלי הים מחקו את עקבותיי בחול
הנערה מצאה מקלט על גדות אגם כחול
שדיה, כמו גבעות רכות
הרטיטו פעם כינורי
ראה, ילדי בחשיכה מזיל דמעה
אחד אחד פוקעים המיתרים
עלים נושרים
שקיעה.

תחושתי
אין לה בעיה,
אמרה,
להיכנס בזה הרגע למכונית,
מסטולית מתרופות,
להימרח על איזה קיר

הומור
דגיג זהב בסלונך
שוחה מעדנות
פולט בועות מחומצנות
בוהה אל דופן הזכוכית

גורל
שירת העצמות
חורקת
שיגרונה

בדידות
לשוא, לשוא
אתה עובר ושב.

מקום
כדורי הירקן
עומד מאחורי דלפק
דופק קופה של יום שישי

מתק השזיף בלשונך, עסיס בלשוני.

פתאום את מרגישה שייכת.
בעצם, במילים אין צורך;
אלה הפנים אשר כאילו מבינות ומביעות
ומדברות אלייך בשפה מוכרת - מוות

תבכה, כי כבר הגיע זמן,
אחרי שנות אור,
במלח דמעותיך להמס
את סלע הגרניט
אשר חותם את פי המעיין.

את מר לבי
אטביע בקנקן
של חומץ,
רטיות של מלח
שימי על
חבורותייך.

מצב
הוא רחץ אותי
בקילוחים רכים,
הספיג בעדינות
את התפרים
והלבישני בחמלה
אשר שמורה למלאכים

געגוע
כן, בעיקר העיניים,
מבען השלו, הפתוח
כמרחב מישורים רחוקים,
ודנובה זורמת לאט
ונגיעה מכחולית
של עצב סלאבי, תכול

גורל
אנה לא ידעה לקרוא.
שלושים שנה שרפה
את כל המכתבים -
מה לה ולבשורות
ההבל והמוות שהביאו.

רפסודיה
טרא טא טא טא טאם
פאראם פאראם

ביקורת
כלב משוגע היה בעיר
ופני הדור כפני הכלב

אכזבה
חברים,
עיתים
כפרפרים הם

תחושתי
תחילה עטו פניו ירוקת
כצלוחית חלב שנזרקה טיפת מרה בה.

תחושתי
קיוויתי שאולי
המתיקות תשטוף את הגרון
דרומה, היי דרומה,
גלידה טעם מנטה ופיסטוק
ופתרונות נקלים להפגת הדיכאון.

מצב
עיניו חומדות את הבשר.
סביבו פיות נוטפי שומן.
גוחן אל הקדירה,
נועץ שיניו בשעועית
ובמעי הממולא.

רומנטיקה
אמרה לי, בוא ניסע לפראג בינואר.

הרהור
עייפתי מן המאמץ ללכוד את קצה החושך,
פירורים לנצור פיסות אנרגיה

ייסורים
כל הבדידויות כולן
נאספות עכשיו

מצב
שער מקליש
על מצח מרובב,
שפה דלה,
צוואר זרוע כתם

מחאה
הם ביקשו
את מותה מידיה, צמאו
אל הדם הניגר על חזה,

ארספואטיקה
ואם תשאל:
רוחו של שיר,
אייהו?
אשיבך:

ביקורת
טלו לכם אילן נאה של ט"ו בשבט
ותלו עליו את מטענכם התרבותי

מורבידי
נימי דמו רווים
את כוס התרעלה,
ורטט רע,
מרה שחורה,
זוחלת עד אל קצות העצבים.

ייסורים
רק לזכור כי אחת ודאות לי ואין זולתה

גורל
היה רוצה -
לשית צלו למרגלות הפודיום,
זר ישיר עליו עלעל יחיד,
יגע בו רוך,
יגיה בו שלווה.

ארספואטיקה
שיר שבא מלב שבור הוא שיר נשבר

ייסורים
גם השלדים שלנו
מציצים מתוך הארונות.
לאור היום הם נחמדים יותר
ומפחידים הרבה פחות.

קובץ שירים
הידעתם את זו הנערה?

ביקורת
במחלקה הסופנית דודי נובל.
דודי אט אט חדל.
אדם זקן,
לא חי, לא מת,
כמו עץ בלי שורש וענף,
צפור שמוטת כנף.

תחושתי
כל פרחי הסתיו שלנו
נכפפים ברוח, נדהמים,
קמלים לאט

בדידות
מעבר לדלתות
הם דואגים ונרגנים,
הוגים את שמי
בלחש-סוד
ומתכוונים לשרץ.

מקום
מסתלבטים על תל-אביבים (כמשל)
הנשפכים מן החרמון מטורטרים ורעבים
אחרי ספק בילוי, דהיינו,
נגיעה בקצה קצהו של חלום ספק מושלג
וגליץ' על המדרון המבוצבץ

ביקורת
פתאום
נמאס לי כבר לשמוע את כל
הפלצנות

סאטירה
תל אביב
רוצה להיות ניו יורק
וכל השאר רוצים
לתל אביב

אכזבה
כן, זה תמיד אותו הקרב המאסף,
והיא כוחות אוספת, מותשת אכזבות.
כמו לכודה בתוך מרדף נצחי
אחר זנבה רודפת, לוכדת אהבות.

במרתפים צחורים
ועטופי צינה

עצב
תפרחת השקד
הייתה כאן פעם

הייקו
פעמון לבך
פתאום פעימותיים
פלא לב נכפל.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יומן
הם, עצורי האינתיפדה ואנחנו שומריהם, השפוטים שלהם; כאן
במגידו, בקציעות, בפרעה, בדהריה - אין סוף לגדרות. כולנו יחד
כלואים בארץ הזו האוכלת יושביה, ארץ של מכלאות.

קונספירציה
ומה שאני שומע עכשיו בחוץ, רבע שעה אחר חצות, ממש לא מזכיר לי
את "מה יפית האביב בשדה-הה באחו, הה-הציצי-ים יפרחו", ואף לא
קריאות לו-לו-לו-לו-לו המקדמות פניהם של אסירים פלסטינים
משוחררים בלי-דם-על-הידיים


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
דיברה לאט ובצמצום, וקולה חם ועמוק. שפתה האנגלית עילגת מעט,
אך לא במידה המעוררת גיחוך, ומבטאה השוויצרי בהיר ורך כמו היו
המילים חלוקי נחל שפגיעתן עלולה להכאיב בדיבור בלתי זהיר.
באותם ערבי קיץ בשומים ידע עמי שלווה גדולה אך עדיין לא השיג
בנפשו כי אהבה היא.

ייתכן שלפני שעה קלה עדיין רפרפו אצבעותיה אטיודים של שופן על
קלידי הפסנתר. במה מהרהרת אמו? האם בזרעי האפונה הריחנית
הרווים מים ומתרוננים טרם בקיעתם את הקרקע המתוחחת? או שמא
במים השוטפים את מצבת השיש ומחלחלים פנימה אל עומק האדמה?

האמנם נמס משהו בלבו של האיכר המגושם, קשה העורף? הוא שותק
רגע, מלחלח את גרונו בטיפות מים אחרונות שנשארו בכוסו ואחר
מתעשת ומוסיף בקול רפה: אם שם המשחק הוא תחרות, אז למה מחכים?
צריך עוד היום להתרגל לרעיון, לא?

יותם ק. הנו "הומו קיבוצניקס" ממוצע. שנים על שנים הוא קם
בבוקר לעמל יומו, מרוכז בחובותיו לקולקטיב וחרד לזכויותיו.
השאלות של "כמה אני תורם?" מחד, ו"כמה מגיע לי" מאידך, היו
לטבע שני באישיותו, אבני שקילה במאזניים של נשמתו הקיבוצית.

הייתה זו זעקת ייאוש בודדה, נוראה, כמעט לא אנושית, אשר חדרה
דרך חלונו הפתוח וננעצה בו כמכווה של ברזל מלובן. כמו געיית
פרה שנטרפה דעתה בראותה את עגליה נשחטים מול עיניה.
קינת חנה על בניה הטבוחים.

חברים, חברים... כן, אתם שם באגף הימני... גם אתה שלוימה, כן
אתה... אני מודע לכך שעליך להשכים לחליבת בוקר. אנא מכם, הניחו
לי לסכם את הדיון ולהציג שוב את עמדתי כפי שהתגבשה בדיונים
המוקדמים. בשל השעה המאוחרת אעשה זאת בקיצור נמרץ בהחלט".

זה הפטיפון הישן אשר באמצע שנות השבעים ניגן ללא הפסקה "מודי
בלוז" ו"סגול כהה" בווליום לא עז מאד, אך בהשפעתם של תאורה
עמומה ודופק מואץ היה בו די כדי להרעיד את עור התוף באוזניהם
של בני תשחורת אשר חלמו לשנות את העולם ממקום שבתם בקיבוץ הכי
גבוה ברמת הגולן.

בקצה אחד של הסרגל יחשבו אותך לאנין טעם, עורג אל ציוצי
הציפורים, ובקצהו השני יסמנו אותך כאיסטניס מזויף.
עדיף אם כן להישאר בצל. כמו כולם.

הביט בשימרית, שפניה מאדימות וחזה מתנשם, אהב אותה, את נעוריה
המתפרעים, ושטם אותה על דבריה המקטרגים, על נעוריו שחלפו לבלי
שוב.

כן, זה המופת שלי. זו התבנית ממנה קורצתי. רחמים עצמיים. יד
אחת בונה ויד שנייה הורסת. חרא.

אבל אז, לפני הרבה שנים, היה אומר: "אתה צריך יותר לקחת דוגמה
מג'וני. תמיד הוא במצב-רוח על הכיפק, משחק עם חברים שלו ולא
תקוע בבית...", ודכדוכו של עמי הילד, רק העמיק והתעצם נוכח
ההשוואה הבלתי הוגנת.


לרשימת יצירות הקומיקס החדשות
סיפור מאוייר
אל היצירה
פרי דו-שיח בעניין של יצירות שירה השוטפות את אתרנו כזרם כביר.


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
יודאיקה
אל היצירה
עזרים: מסרטת סוני אנאלוגית ישנה, תוכנות Adobe Photoshop &
Premiere

מיקסט מדיה
אל היצירה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
דיגיטלי
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
הדפס-רשת וצבעי דפוס
אל היצירה
הדפס רשת מיניאטורי 10X10 ס"מ
עבודת חובב בסדנה של יורם לילך

הדפס-רשת וצבעי דפוס
אל היצירה
הדפס רשת, גודל A4, בסדנתו של יורם לילך ובהדרכתו המבורכת.
הכנה וגימור בפוטושופ

הדפס-רשת וצבעי דפוס
אל היצירה
הדפסי רשת, גודל A4


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה
נפלאות דרכי כוחות הקואליציה הצודקת, תאגיד יצרני הבירה ואחד
אלוקינו, וכששלושת אלה חוברים יחד לקונספירציה שכזו - השם
ישמור!


לרשימת יצירות הניו מדיה החדשות
Flash MX

בהערצה למין החזק באמת, והיפה בלי ספק

מצגת פלאש MX




אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
למה כובע?
כי לא קקטוס


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/UriHaruvi
יוצר מס' 8450. בבמה מאז 27/12/01 12:46

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאורי חרובי
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה