|
היום במקרה קיבלתי עדכונים על יוצר שאני אוהבת
לקרוא
לא הייתי כאן שנים ארוכות, בינתיים נהייתי אמא לשני
ילדים
והאמהות התובענית דורשת הרבה זמן ועשייה, לפעמים
נגמר לי הזמן לכתוב את מה שעל ליבי - ואני מאוד
מתגעגעת
אז למי שלא מכיר - אני טיטי טובולינה ילידת 1972
כותבת כרונית, מטפלת בדרמה ואופטימית באופן כללי
נעה על ציר ילדה אישה ומסרבת בעקשנות להחליט
חצופה באופן עקרוני ונונקונפורמיסטית אדוקה
אוהבת מאוד אנשים טובים וכתיבה טובה
והכי חשוב, אין לי שום מעצורים
כי כמו בשחייה, מי שעוצר - שוקע!
הטלפון צלצל -
מאמצע לונדון עד אמצע ראשון לציון
לא תפוס , צליל כזה טו...טו....טו
פתאום - כן .... ניתוק
|
אמרתי לה, לא. זה לא אלוהים
זה אבא שלי שסידר לנו
והיא אמרה לי : לא לא לא
אבל הבוס הגדול זה אלוהים,
עניתי לה שלאלוהים לא ממש אכפת
ממני ומחיי הקטנים, אבא שלי הוא הוא
שמסדר לי פרוטקציה אצל המלאכים.
|
אנחנו עוברים לדירה חדשה
אחרי 26 שנים בדירה שלנו
וזה כל כך קשה לי
אני מנסה לשכנע
אותי ששם
יהיה
טוב יותר
ומשהו בי
מסרב להשתכנע
|
פתאום בפתאומיות , באמצע קינג ג'ורג
מאפייה חדשה עם שם קשה וישן " התנור "
מאפיית ההיכרות שלי ושל ארז אהובי הנצחי
כאן אהבנו בין המאפים והיו בנו חיוכים גדולים
זה המקום הריח והטעם
|
הוא מתחיל לדבר את שיחות הטרמפים הרגילות ואני משיבה לו
בנחמדות האופיינית , כמה שאתה יותר נחמד יקרו לך פחות ופחות
דברים רעים, ואז הוא מתחיל לבקש ממני להוריד את הסוודר כי
נורא חם במשאית.
|
בסוף התקליט השני הוא כבר ידע
שאני אמת ואהבה כולי
אני זוכרת את הטיפים הטובים שלו
אני זוכרת איך פתאום מהבמה
בא יותר מקול עיניים וסאונד
באה נחמה
|
והוא עדיין עם המצרכים בידיים
השקית נשמטת מידיו ופיו ועיניו אומרים שירת עונג
עיניו מתגלגלות, שפתיו ננשכות בתאווה גדולה.
הן קורעות ממנו את עטיפת בגדיו המוקפדים
ומתחילות במלאכת המין
|
אז יש לו במגירות הפוטנציאל טלפונים למכביר,
גודשים את המגירות ונופלים מהן ,
אנשים וסקס ארוזים פתקים פתקים
|
רק לי נתקעו העיניים בהליכה שלו,
מקרטע הולך לקיוסק הסמוך מתחנן למשהו חם.
והיא ממשיכה לדבר
|
שש שנים רצופות אני מתגעגעת אליך
למרות שאתה בעצם כאן, לוחש לי לתוך התודעה
כמה שאני חשובה וכמה שאתה אוהב אותי
|
מושב מרגיז באוטובוס, נהג צופר בגסות סביבו
שקית ביסלי מרעישה ורעש מחריד של לעיסה במושב מאחורי,
גרעינים מתפצחים במושב האחרון וצחנת המלח שפושה בנחירי
|
Glimpse of evil
Emerges from you're smile
|
ופתאום הסתכלתי בהן באמת וראיתי
איך הזמן הכאב והדמעות
הולכים וחורצים בהן חריצים נוספים
|
והדמעות מטופפות על הקלידים,
מתגלגלות בחריצי הטכנולוגיה
|
היום זה ממש קרה
לא יכלתי יותר להיות הגיבורה המתגברת
על סופות צער אדירות בסיכת שיער מינורית מראש הנסיכה,
היום נסחפתי בסופה והנחתי לשיער להתבדר ברוח,
|
משוגעת על אהבת הגוף הזו
כשהיא אינה אוטומטית
אלא נובעת מאהבה גדולה ואינסופית
ומהתחייבות מוחלטת לאיש אחד
שנהיה שלנו לבד עד טרוף
|
אולי אתה באמת תקוע בבועה שלך לעולם
ואולי באמת אף פעם לא תוכל להקשיב
החיים מתדפקים על דלתות הרציונליות
והרגש מסרב לפתוח
|
חולצה שחורה מכופתרת, משאירה חריץ לעיניים שלך
מקום לחזה שלי לנשום ולתאווה שלי לזלוג
|
כן, עכשיו הם מקסימים
וכשאני אהיה עצובה או עצבנית
האם יוותרו כאלה טובים ורחמנים
או שמא יפנו לי גבם המכוער כמותו
|
מכל השעות שבעולם הוא נתן לה
את האחת עשרה וחצי של היום
פסגת תשומת ליבו בזמן לילה שקט
מעוטר כוכבים ועסיס אויר קריר
|
כבר שכחנו איך לדבר כנות בנינו
אתה תדבר איתי
על האפקטים הקולנועיים שבסרט
ואני אהנהן ואחייך, אסמן בידי לאתנחתא
|
אני לא יכולה לומר לו ,
כמה אני אוהבת אותו ,
כמה אני מנשקת
|
איך לימדת אותי לאפק הכל
לאסוף את הרגש צפוף ודחוק
ולחייך החוצה בנונשלנטיות
|
הוא החליט
באיזה בוקר אחד
לצייר ציור תלת ממדי
קצת שמיים קצת ים
עולם
|
אני זוכרת
שהייתי מאושרת איתך
כמו שלא הייתי מעולם
|
ואני על קצוות האצבעות מתפללת לאלילי האהבה שלי
שיכשילו אותן בכל צעד ,
שקסמן יהיה לקוי והתנהלותן פצועה ומהוהה
|
הקנדומים עוד ארוזים אחד אחד בעטיפת זהב
המבטיחה מגע מקסימלי במחיר מינימלי ,
קוביות הבטחה טמונות בשמן סיכה.
|
תמיד זה נראה לי רחוק יקירי
תמיד אני מפחדת כל כך
מתכופפת כזאת
מולך
מול אנשים עם כיוון
|
מילימטרים על מילימטרים של קיום
לאט ובמשורה קצובים לי החיים
|
בינתיים אתה חי ונושם
אחרי שהשארת אחריך
שבילים שרופים
|
אפשר לחפון בכף היד
את הדקות שהיו לנו יחד,
אפשר ללקט אותן אחת אחת
ולאחוז בכף היד.
|
ארבעה ימים תמימים ,
ארבעה ימים שלמים
96 שעות שלמות של שקט
|
ואולי חשוב לי לצאת לאור
כדי שלא להיטמע בחשכה הכללית יותר מהכל
|
כך נראות דמעות כתובות
אחרי פרידה
|
שונאת בתי חולים - ופנים של אנשים
בתוך העיניים הטובות של אבא שלי
אנשים עוברים וממלמלים
מסכן...
|
שמעתי את ה ל א ,
הוא פירק אותי פעמים מספר ,
אבל בדיית האפשרות
|
אתה רק ביקשת
בוטנים וקפה
והם לא ידעו לתת לך אותם
|
שאלתי אותו איך היה לו היום,
ומה הוא עשה והוא אמר שיאמר אחר כך,
ואחר כך הוא אמר בטון של תלונה
" שאלת אותי כאילו את חברה שלי "
|
תצייר בפיך
את יצירת
המופת
המדוייקת
של התשוקה
נקודות ופסים
|
אשנא אותך כשתפתח את המעיל
ואשנא אותך יותר כשתתיר לי להיכנס
לחפון ראשי המתולתל בחיק הסוודר השחור שבך
|
להיות כמו חתול שנופל
מבניין רב קומות
וקם מייד על הרגליים
|
אני אסתובב במערומיי
ואתה בתחתונים וחולצה
נתחבק,
בחוץ תהיה רוח קרירה של סתיו
סימני החורף ינעמו לחיכי הקרמבו שלנו
|
אתמול בער בי החשק לאיזה סטוץ קצר של לילה
שגם אותי מישהו יאהב ולו במגע הבשר
|
חזרתי מהמסיבה ושקלים בכיסי, ואני דומעת ברחובות .
עצרתי בחנות הראשונה ורציתי לקנות משהו
מתוק מלוח קר חם, והבנתי שזה לא רעב
אני לא רוצה לטעום כלום
כל מה שרציתי היה תירוץ
|
תקתוקי מקלדת דיסקרטיים
צופנים בשיחתנו הלקונית
את רעלו של הבוז
|
30 שנה אני בוחשת בה.
רגע היוולדי סימן לי תחום פסיעות מוגדר.
מעגל צר שאין ממנו יציאה
|
ביום ההוא נחרץ דיני
בבית המשפט הרציונלי
שלו
|
כמה כאב יש בניתוחים של אבא
גם אותי מבתרים, גם בי צינורות
|
גם אם הג'ינס שלי יונח עליי נפלא,
וגם אם החולצה שלי תהיה מקדש
לחזה
|
כשיגמרו לנו המילים אם בכלל
האם לא אוכל להתאפק
ואעביר על לחיו
הלא מגולחת
|
אפילו צחק על סוף הצער שלי,
על הדמעות שלי צחק.
ואני כל כך כעסתי.
|
לראות אותו פעם אחת
מביט בי בזוית העיין
|
אני שמחה שהוא דתי עכשיו
ושהוא כבר לא יכול ולא רוצה
לתפוס אותי הכופרת
הוא נמצץ מעולמי לעולם
|
הסידור נזרק , בעיטה לרב
ג'ינס צמודים , שלום עכשיו
מעיפות פאותיהן לרוח הקלילה
חושפות שיער רך ונפלא
|
דני הפסיכוטי התקשר
חזר להרעיל לי את החיים
עם הרוחניות המתחדשת שלו
|
וללכת לאיבוד בממלכה הכי שלי,
ממלכת המילים והאותיות
הוא האיבוד הסופי.
זה כמו לאבד את הדרך בבית
|
זה המקום
בו הגוף שלי פורט החוצה
את כל התנועות והקצב
שהוא שמר זמן ארוך
|
אולי ההישרדות שלי
טמונה בשקט שאני נותנת לו,
|
והנחמה היחידה שלי עכשיו
היא לשמוע את אביב בווקמן,לבכות בלחש
לנסוע באופניים בלילה , לשחרר יבבות
אל העולם שעה שהוא ישן ועייף
|
אתה יכול להתקרב מאוד
להניח שתי ידך על מותני
לקרב את חלציך לישבני
אתה יכול לגעת לאט
|
תבעת בי משפטי ברזל חיים
שרק נותנים לי את הכוח להמשיך ולצמוח
|
אני לא ישנה כבר המון זמן
ואני מקיאה יותר משאני נושמת
ואם אני לא מקיאה
אני חושבת על להקיא
|
העברתי מייד ערוץ מיקרי, גם שם רדיו
אבל תחנה שונה
והנה אתה שר
בדיוק
|
דוגמנית המסלול
הרעננה שהוא רוצה,
שתופיע על השער של חיו,
והיא תהיה אנינת טעם
עשירה ונבונת מחשבה ,
לא יהיו בה טעויות
והיא תהיה בת שיח נפלאה
|
רק היא מצליחה להכיל
את החומר הנפיץ שהוא אני
|
כל מה שאני יודעת זה שאני רוצה אותו כולו ,
גם אם הוא ייתן לי מנות קצובות מבשרו ונפשו
בכל פעם חלק קטן, לנשום להריח
|
שמעתי שגרת בתל אביב שנה תמימה
שמעתי שהיה לך משהו עם הגיטריסט
שמעתי שהידרדרת לסמים
ושמעתי שהיה לך רע
שמעתי המון
ידעתי מעט
|
קח אותי לממלכת הסופר-פארם
וספר לי שוב על הפנטזיה שבסרט
|
וכמה שאני קוטלת אותו
הוא חוזר
|
ציפורים חוצות במעופן
את החלון שלי
|
חיי רצופים בחומצות כאב
שאני שבה להתבוסס בן
כמו היו שוקולד בלגי משובח
|
אני חוששת שהתשוקה שוב מנחה אותי,
שוב מאירה לי בחושך בדידותי,
שבילים סוחפים של מגע,
|
ואז הוא בא אליי
לפת את כף ידי
ולקח אותי מאחורי המדרגות
למקום ריק יותר, עם יותר מרחב תנועה.
ואז היה חיבוק ארוך ארוך ארוך
|
ואז לפני שמתחיל החומר הפסיכולוגי
מתנגן השיר הנורא "אופק ילדותי"
שתמיד גורם לי להתבוסס בדמעותיי
|
לפעמים מרגיז אותי
איך הצער שלי מלא חן,
איך אני רהוטה כשכואב לי
וכשיש רגעים של שלמות
איני זקוקה למילים
|
מבעד לפרקים האסופים
ראיתי רוך בעיני התלין
|
אני מניחה שכל חודשי החרמנות האלו שלי עם עצמי,
היו לי לרועץ ובאו לתבוע ממני דמים של מצפון בערב הזה,
אז נכנסתי איתו לדירה ודיברתי איתו מילים ופתאום
|
אחרי שהוא הלך
הייתי כמו מישהי
שמנסה שוב ושוב
לתפוס בכפותיה
|
פה ושם זה אוחז בי בציפורניים
לופת אותי טרפים של געגוע
|
וגופי נרתע, מתקער הלאה ידי דוחפות
הלאה, הרחק ממני והוא מחייך
חושב שזה חלק מהעניין
וזה לא
|
לו יכלתי להישאר נאיבית
להמשיך לחייך לקלישאות המילה שלך
כאילו שאתה באמת אוהב ושבאמת נדבר
|
זה בדיוק הרגע לחבק אותו אחרת ,
להתענג על חיטובי גופו המתואמים פלאים בגופי ,
|
איך כל האהבה הזו שלי
לא מצאה דרכה אילך
כל המכתבים והדמעות
מה, זהו
נגמר?!
נידונתי להתעלמות בעולמך ?!
|
כמה שהוא אינו אוהב אותי.
הביא קונדומים באמתחתו ,
לא נגע בי ולו לרגע בודד אחד.
|
ואני חושבת לי האם העברית שלי מספיק יפה ונכונה
וזה בעצם כל כך טיפשי - הרי לא הנכנות היא העניין כאן
לא מילים של דוד אבידן או של עמיחי או יוכבד בת זונה
יצליחו להגיע לעניין האמיתי שהוא תמיד מעבר למילה
|
על אגן מוצק
ג'ינס כחולים שמוטים
חריץ בשר צוחק מבעד
שני כיסים אחוריים, חופנים
|
לחטוף סחרחורות של אנמיה ,
לאחוז שוב בקירות לצידי,
לתמוך בעצמי כמה שניות
|
ואני בלבי כל כך רציתי
שכל האמצעים והדרכים העקיפות
|
אני כל כך אוהבת אותך
כמה זמן לא שמעתי את עצמי
אומרת את זה לך או לעצמי
|
באזשהו שלב נגמרה לי האהבה
והתחלתי להאמין במוות
הרי מה נשאר לו - לאדם
|
והוא מדבר איתי על כסף שוב ושוב
משבח ומפאר את העושר הכסף והממון,
|
להיות חברה שלך - זה פרויקט ללא תמורה
זה להמתין לכל העקיצות והשיפוטיות
ששמרת לזמן ויכוח.
|
ישנתי לצידו שינה מתוקה ונפלאה
כשנת תינוק החפון בידי אימו האוהבת.
חפן אותי בנוכחותו בכפות גדולות של אהבה
ובריח עטינים עסיסיים כבדי שלווה
|
בכל פעם אתה עוזב אותן - משאיר פצעים פעורים ונעלם
עם מזוודה וכובע. עוזב כמו בסופים של טנסי ווילאמס.
|
בא לי לגלח את הריסים
לשרוף את הגבות בגפרורים
להריח את השריפה
|
מה שבאמת חיסל את אבא
בסופו של דבר
היה חוסר היכולת לעשות
|
ואני יודעת שכשברחה לי אנחה שקטה
את נשכת שפה תחתונה והבטת בי
רצית בדיוק כמוני להרגיש אישה
|
אם יכולתי להקפיא רגע בזמן ולהראות לך
הייתי מבקשת צילום "לונג שוט" של מצלמה רגישה
|
לילה עכשיו, אין שעה
מי סוחב את עומס השעה
פרקי היד שלי עדינים לכובד שכזה
מחר נלך לארמון בקינגהם
|
שלחתי לה מכתב נאור וסולח
כאילו באמת נשכח ונסלח ונמוג
|
מזמן לא התפעלו ממני,
מזמן לא חייכו אליי
חיוכים גדולים
של הערכה אמיתית,
חיוכים כבדים של אהבה שלא בהכרח מהולה במין עד אבדן זהות.
אהבה כי אהבה, שיחות טלפון שמותחות את השעות והימים,
וחוטי הטלפון הנרעדים האלו מתהודת צחוקינו המתגלגל בין ערים
|
אני משתדלת להתנהג לייט
להמיר את הנתינה שלי
למנות קצובות
|
לשחק ביחד על הבמה. לשחק בצוותא
לעשות אודישנים משלנו. לשחק את החיים
שלך שוב ושוב. לשחק את החברות בינינו
|
אני מניחה שגם בזמן שמאבדים,
מאבדים לאט, עדים לאיזה תהליך של
התמסמסות השיחות העניין העקרוני שלנו בנו,
במקרה שלנו זה העניין שלו בי.
|
אני יוצאת מהמיטה שלך
מגניבה נשיקה אחרונה ועוזבת הביתה
מאה שמונים מעלות
|
בזמנים טובים באמת
עושים את הסקס בעיניים
|
עשיר ומתוק
בא בפולסים קטנים
מותיר אחריו אנחות אחרונות
|
ואתה רועד, מגיש
סיגריה רטובה
אל פיך
|
עצוב לחשוב שאני כבר מכירה בגילי
את הקונפליקט העצום בו עומדת
אישה מוכה רווית התעללות
|
ובליבי חשבתי
לפקוח את חלון המכונית
להוציא ראש ושתי ידיים מושטות
לספוח את כל כמות הטל שאוכל לחפון בגופי
|
ידך מחבקת אותי את החיבה
שפיך כושל מלהפיק שוב ושוב
|
מרעיף עליי מגדנות רבות עטופות בשר גוף
שידיי נכשלו מלהכיל
והוא מרעיף עליי קסמיו וטעמיו,
בעטיפות בשר משתנות,
ואני רק גומעת עוד ממנו ,
|
שלחתי לך
מכתב קצר של עמוד בודד
ששקל ועשרה
יסחבו עד לתיבת הדואר של אימא
משם לידיים שלך ולנבכי לבך
|
זמן רב הקראתי לך בחסות הבמה
מכתבים לירים קטנים ומדויקים
הקפדתי בתאורי האומללות שלי
|
משהו בי עוד מתעקש
לזכות בך ולא לוותר
|
זה כואב כמו הרבה מאוד.
והוא אינו כאן לרסן לי את הנשמה
ברציונל הבריא שלו,
|
כן , זה הזמנים המשוגעים שלי
זה זמן הסקס עכשיו
מסע הפיתוי והבהלה נמשך
|
אז עכשיו כשאופק האהבה האדמדם שלי,
מחליף צבעיו לצבעים קרים כחולים ירוקים,
ואני נשארת במקום מרשה לו להחליף צבעיו.
|
אני נותנת לו את האהבה שלי בכל דרך,
אני מקשיבה לו באהבה גדולה
ואני עדיין לא האישה שהוא רוצה.
|
אני זורקת מטבעות
מעל גשר TOWER HILL
לתוך נהר התמזה העמוק
ומבקשת דברים
|
אבל אני זקוקה למשהו שיעסיק לי את השפתיים
אני מחפשת במכונה לפני ההמראה
באוטובוס חזרה ללונדון
איזו סוכרייה
או משהו שיעסיק לי את הלשון המטורפת שלי
|
עכשיו חזרנו לתקופת האבן המילולית
ואנחנו חוצבים מסרים מצויירים באבן גיר ,
מתקשים להבין את המסר המתפורר,
|
המשפט שאמר לי כשנפגשנו לראשונה
עוד מהדהד במרחב שבנינו
גם שנתיים אחרי
|
אני רוצה
לגדול, לצמוח
לכתוב, לשיר
לנגן ,להרגיש ביחד
|
החיים קלים למתמטיקאים
העולם מסודר להם לפי מספרים
החיים קלים למתמטיקאים
הם לא מבינים כלום בדברים אחרים
|
אני יודעת שאני נחש המים של ים התשוקה,
והתנועות שלי עגולות מפותלות ולחות,
|
היה רגע בו כל התחכום שלו נפל
כל תאוות הסקס שלו וכל המחמאות התמוטטו
כל חומות העיניים קרעו מעלינו את אישוני הצביעות
|
מבני מעיה של הרכבת
אני נפלטת בנחיל האנשים
זולגת אל המשרד
|
מצאתי כל מיני ציטוטים
שהם ממש על גבול הגאונות
של שלום חנוך וג'וליה קמרון
ואז קלטתי שההתחלה הכי נכונה
זו שלי
|
אני זוכרת
רגע שהקפאתי בזמן
להפשיר כשמצער ובודד
אני זוכרת איך הגוף שלו נע
במרחב הבית המופלא שלו
|
רציתי לראות את החנויות של המלכה
איפה היא קונה ממרח שוקולד וכאלה
אבל היא אמרה שהמלכה תפלה
|
מה יקרה כשהרוצח יקבל חופש ראשון
כמו שמקבל כל אסיר - אחרי 7 שנים
24 שעות של חופש מוגבל
קצת משפחה קצת מכולת
|
פעם הן היו נוטפות דבש ואהבה
ותשוקה והנאה אינסופית
עכשיו הן הפכו רק
ערבול דיי מגעיל
|
פתאום אני שולחת יד לתיק ,
מוציאה סוכרייה על מקל
והוא כל הזמן מסתכל בי בעיניו הרעבות
אני פותחת את עטיפה לאט לאט
|
הוא הגבוה מיכולתי,
אוהב אותי בדרך שאיני מוכנה להסתפק בה ,
ובכל פעם אני חוטפת עוד סטירות,
ואני לא מסיטה את הראש ,
אלא מותירה את הראש כשהיה,
חוטפת את הסטירות ולא מנידה עפעף,
רק דומעת דמעה חרישית
מבעד לחיוך המאוהב והאדיוטי שלי
|
ואני מבקשת מעט,
סימנים פשוטים של חורף
קרמבו בודד מלא קרם אוורירי
מצופה שוקולד חצי תפל, בבסיסו עוגיה
מעוטרת פיתוחי עוגיה שמחים,
והכל עטוף רדיד דקיק של נייר כסף
אוצר בתוכו חלק ממנעמי החורף הפשוטים
|
לצערי הרב
דני חזר מסיני - חיי
כן, אני יודעת שאני נשמעת אכזרית
|
בזמן האחרון
אני מתעדכנת
בודקת בדיוק מתי תתחיל המלחמה
שלא יתפסו אותי מופתעת
יש לי משפחה וחברים
לשמור עליהם
|
אני מתגעגעת לרגעים השלווים האלו
בהם היה שקט טוב כבד ומתוק
כשאני והוא שוכבים על הגב
משתעשעים במילים
|
פתאום הרגשתי כמו איזה חלק מההמון
וגם אני כמותם צובאת על הפתחים,
מתחננת לכרטיסי תשוקה
במשרדי הכרטיסים של הכמיהה
בכניסה חמש מאות ושתיים לארץ הסיפוק
|
מדיי פעם אני רוכנת לחולצה
מקרבת את בד החולצה לאפי
ומסניפה את הריח הזה
|
ואני .
תוקעת את כל החיים שלי ,
את כל התוכניות שלי
בציפייה דרוכה לבקשותיו
|
לבדוק איך השיער שלי נראה במראה,
למצוא איזה מאמר של איזה פרופסור ,
הכל כדי להתחמק מלחשוב עליך
|
ואני הרגשתי כל הזמן על סף נפילה
רציתי ליפול, להתעלף, שייקחו אותי באמבולנס
שצלילי הזוגיות הבקבוקית יופרעו בגלל מסכנותי היחסית
אבל אני, ממתי אני מסכנה ?!
ממתיי דברים מסכנים קורים לי ?!
לא נפלתי, לא התעלפתי ובקושי כאבו לי
הרגליים
|
החורף הזה שמגיע
עושה אותי קצת עצובה
אני כאן, ואהוב ליבי בארץ מחשבות
לגמרי אחרת
|
יש צחוקים ששמרתי
כמו סצנות ממחזות שקטים
|
זה נורא עצוב
שהפחדנות שלי והפחדנות שלך
|
פעם אחרי שנים,
אני אגולל
את כל המכתבים האלו לפתחו.
והוא יקרא אותי לאט.
|
לפעמים אני יודעת שאני מטומטמת, לפעמים אני יודעת שאני ממש
מונגולואידית בחשיבה שלי, לפעמים אני רוצה שהכל יסתדר בשניות.
למחוא כף ולעשות איזה תנועה גרנדיוזית עם היד
וכל החיים שלי יסתדרו יבוא המשיח ואבא שלי יחזור בריא - אזכה
בסכום נחמד בלוטו
משהוא כמו חצי מ
|
ימים ארוכים אוחזת בי השתיקה
ואני משתדלת לקמץ במילים
לא להשתמש בן יתר על המידה,
|
אתה הולך ומתקרב לעצמך
ואני מודה למלאכים
|
מביטה בזוגות הרוקדים
ומשלבת ידיים
ופניה מחייכות חיוך מלכותי
|
בכל סוף שיחה
הוא שוזר את מרחקה
של השיחה הבאה,
ובכל פעם היא רחוקה יותר,
נדבר מתישהו,
נדבר אם יצא, כשיהיו חדשות.
|
אתה צרה צרורה
גבר חלומותיי הצעיר
צרה צרורה וארורה
|
כשאני רואה את אביב עוצם עיניים כשהוא שר,
אני בטוחה שאני והוא רואים קטעי סרטים
וקטעי משמעות שקשורים לשירים
|
אני זוכרת
שלרגע איבדתי שליטה
כשהתחבקתם על הבמה
והיונים שלכם עפו רחוק אל החופש
|
עיניי עוד מפיקות דם, ברגעים שנראים לאחרים כהצלחה
וידיי עוד מגששות איבוד ננעץ, בהומלס נרדם במדרגות
הקרות של התחנה המרכזית - ואין אונים
|
הרבה כאב וסבל
מלווים כרגע את השקט הזה
|
ואז הוא דרך בשלולית בהרצליה
|
תאסוף אותם אחד אחד
את מילארד הסינים
שיעמדו מתחתיך
כדי שתיגע בפסגה
|
אני שומעת את געגועי הבוטנים המתוקים
מריחה את עוגת השבת
ואת קולן של קופסאות הפלסטיק שלי
נפקחות בעמק
|
אני רוצה שהגלים
ייקחו את תהודת קולי הנקרעת
ויעבירו אותי חלקים חלקים שיינשאו
על אדוות קלות מכאן ועד לחוף שלו ,
ולפני החוף יאספו האדוות
את חלקי תהודת קולי
לכלל זעקה חזקה
|
אהבתי אליו , אהבתנו
מסיעה אותי ברכבת מהירה
בן דנדוני השיח האוהב שלנו
|
יש לי ציפורניים ארוכות עכשיו
ואני רוצה לשרוט אותך בגבך
מרוב אהבה
|
אתמול הוא
אמר לי מילים כאלו נפלאות של כמיהה
שלא ממש זכרתי איפה נמצאות הידיים והרגליים שלי ,
ולרגע אחד נפלא הייתי ברקיע הלא ממוספר הזה של האושר
|
הלב שלי צורח
שהוא רוצה להשתחרר
מכבלי ההגיון
ולטפס
לתוך המיטה שלך
|
הזמן עובר אותנו
כל יום משאיר אחריו כתובת בבשר
תאים קמלים במוחנו בכל רגע
|
הנה גם אני עוד אחת בתור
של שביל הלבבות השבורים
שהותיר אחריו המוצלח.
|
למרות שאני
קורעת את
הלב שלי במרכזו,
תוקעת סיכות נוצצות
ומותחת את עור ליבי
|
כמה קראתי לך מהמבוכים האיומים של כאביי
מעולם לא נענית, בטח היית ישן
או שמא קבור עמוק בעננים
של הפחד והאינטרס האנושי
שהמציא אותך
|
כי למרות שהוא הרעיד לגמרי
את אדמת העולם שלי
אני אולי בוכה
אבל לא נפלתי
|
אמא הביאה לי שלושה ורדים
ולא ארך הזמן והם נבלו ונעשו שמוטים
וזקנה זרקה חולשה בעלי הכותרת,
|
דפים של דמעות ומלל
אמת מלוחה וכנה
|
אני לא יכולה לספר לך
מה קרה בחדר שלו
על המיטה שלו
|
אני צימאון אילך
כולי כמהה, כולי
אצבעותיי כמהות לגעת
במקשי הטלפון
|
אם הייתי יודעת שאתה
מבין אהבתי גם אם
לא הייתי נותנת בה
סימני בולים ומעטפות
|
החיים לא הולכים
לכיווני חיוך,
אלא אחת לזמן מה
מתעתעים בעיני אושר
|
לפעמים ככה כשאני על האופניים
וההורמונים שלי נשפכים על האספלט
אותו אני עוברת ורומסת בגלגלי האופניים שלי,
|
ביבי גילה את השלום לכבוד הבחירות
ואני גיליתי את הבדידות מחדש
בעקבות יציבותו הבלתי מתפשרת
|
אם הייתי יכולה
לרגע אחד, להניח בצד
את כל הקשקושים של האיפוק
של הבגדים המוקפדים והאיפור
|
ההצגה העולמית שלי
סוחפת תשואות חיוך
מתפאורת חיי השקרנית,
שכנים דודים דודות חברים של אינטרס
חברים של תשוקה חברים של הופעות
חברים של שיעורי גיטרה חנוונים וקופאיות בסופר,
מוכרי ירקות ואנשים ששומרים להם את הזכות להצטרך אותי
|
ודאותי הספורה יודעת רק
שהתשוקה מוציאה אותי מדעתי,
ואני כל כך רוצה למצוא עצמי בדרך אליו,
נוסעת אליו, חופנת פניי במעילו ומריחה,
והוא אינו שלי, אינו שלי.
|
והוא שואל ואני מהנהנת "כן יופי ",
וגונבת עוד ממתקי ריח באפי,
עוד מבט חטוף
על האוזניים שלו,
האף הזה
ותפארת שפתיו,
הלוחשות לי הביטי,
|
אני טיטי תמיד הייתי טיטי תמיד אהיה,
אבל אם רק יבקש יקירי אהיה שושנה למענו
אהיה אריה ואהיה ציפורה או מסעודה משדרות
או קצב שכונתי או מה שרק יבקש,
אעשה מטמורפוזה לכל צורה שרק יבקש.
כל עוד יישאר לצידי, ואוכל לקרוא לו
והוא עדיין יהיה בקרבת הנפש שלי
|
אני חוששת שאני מאבדת פרופורציות,
מרוב שזה חשוב לי להישאר רזה אני קצת מגזימה,
בודקת ערכים קלוריים של כל קשקוש ומקפידה מידיי,
עד שכשאני נהנית ממשהו , השירותים קורצים לי להקיא
את הנאה שלי החוצה
|
מגע קל של לשון בבשר,
משיכות מכחול אצבע על גוף רוטט וכמהה,
ציורי גוף של תשוקה
|
כל כך כואב שהכל מתערבב ומתבלבל,
ואני חופנת עצמי במיטה,
מתחבאת תחת כר ושמיכה וחושך וטלפון מנותק
מדמיינת כאילו איני, כאילו הצער שלי אינו
כאילו הכל נעלם ונטחן לאבק דק
בפוף של קוסם, ואיני ואינו,
ואיננו יחד
|
ואני נעה בחוסר זהירות דורכת על הכל,
מכוונת עצמו חסר המשמעות למזרן,
מפשילה אותו מלבישה בו זהירות,
ממחיזה חיוכים , משחקת ליטופים
וניגשת למלאכת המין
זונה של רגש אני,
|
אני אוהבת אותו שמחה בשבילו ,
שונאת אותן המתאימות לו המוצלחות ממני,
שונאת אותו אוהבת אותו בלי קצוות.
|
אני מקלפת אותו מכל חזותו
ורואה את זוהר נשמתו האמיתי,
כל תבונתו וקסמו גלויים לעיניי,
|
עכשיו ממשיכים לגלגל בערוץ 33
הופעה של חנן יובל,
מלך העולם בזמנו.
|
עם הזמן הוא מתאמץ לומר לי שוב ושוב כמה שאני אחרת ,
כמה שאני שונה , כמה שאנחנו חברים בכל העניין של האתר,
למרות שאני יודעת שגם אם האתר ייפול בהפסקת חשמל גדולה,
כשלחברת החשמל לא יישאר כוח וכשהאינטרנט יישאר מושבת,
וכל המחשבים ישתקו, והשפה הבינארית תהי
|
ואני כל כך רציתי אותך לגמרי לעצמי.
כל כך רציתי אותך המורכב
אלפי חתיכות לא מתחברות,
סודיות ומקצוענות מרצפים את הוויתך
הקוסמת לי באצבעות נפש
המרמזות לי להתקרב
|
ורגע אחד לפני סוף השיחה,
אתה לוחש לי בשקט בשקט
שאתה חופן את תאוותך הגברית בידך
ועיניך לבך מפנטזים אותי מתפתלת תחתיך
ואני מתגעגעת ,שוב נמלאת תאווה
|
כמו כדור טניס אני,
משוגרת שוב ושוב
בין מגרשי הקנאה לאהבה,
מדיי פעם נופלת לאחד המגרשים
|
פעם אפשר היה סתם להתקשר כי התקשרתי ,
עכשיו אני צריכה תירוץ, סיבה טובה .
|
עד עכשיו כשאני רואה איזה שדה רחב ידיים ופתוח
אני לא נהנית פרופר מהחן והקסם שבשטח פתוח ופורח,
אני מיידית מתמלאת צער.
|
אני תרוץ לצאת החוצה, תרוץ לעיין במותניים צעירות
מצע גידול נוח, פאסיבי וכל כך אוהב
שיניח לך
להיות כזה
|
בערב הבטת בי ארוכות,
עיניך חרצו בעיניי שריטות חסרון,
ואני רק הבטתי בך
וכולי שתיקה למענך,
|
כמה הבטחות נפלו לתהום הפיקציה,
כמה יציאות עם החברים שלו הוא דיבר
כמה מפגשים בנינו הוא אמר
כמה גדולות ונצורות
הייתי אמורה לעשות איתו.
|
אז הנה אני באמצע האופניים,
מתחילה להכניס לעצמי לראש שהוא לא יצא עם חברים,
אלא יצא עם אישה ובטח הם מתענגים על מנעמי החיים,
לוטפים אצבעות בסרט ציבורי, אוהבים בחופשיות יתרה.
ואני מתחילה להרגיש איך הקנאה בוחשת אותי לקרביה,
איך כואב לי בצד, איך הלב ש
|
אני כל הזמן מרגישה קצת חייבת לו,
על כל הדברים הטובים שהוא מראה לי.
|
אני לא ממש יודעת
אם אני ממלאת מקום
של הרגעים החסרים בו
קול נשי וענוג האוהב אותו
אבל אני שמחה להיות שוב בקרבתו,
לשמוע אותו מהדהד לי הודעות מצחיקות
|
מרגיש איתי נוח כל כך, אוהב אותי ,
פורט עליי במיתרי עכבר,
וכשזה נגמר הוא ממשיך עם האצבעות
בלי אמצעים ממוחשבים רק הנשמה שלו
והעוצמה האצורה בקצוות האצבעות שלו
|
תמיד אני בורחת לכאן למילים.
כאן הבית שלי, אלו הם הכתלים היחידים
שמוכנים לספוח את הצער הבלתי פרופורציונלי
בשקיקה
|
יקירי הוא צירוף של ביקורת ואהבה ,
ברמת כנות גבוהה כל כך שקשה לי לבלוע אותה
אני משתוקקת לכל מנה ממנה שוב ושוב,
גם אם קוצי הביקורת ישרטו שוב את גרוני
|
אז שעה שאני כותבת עצמי כאן
מצפינה את הדמעות עמוק בחיק הסודי
עד שאמא תישן ותהיה לי הרשות והזכות
ליפול על מצעיי בדמעות, חלשה ובודדה,
מסורבת אהובי בפעם המליון,
ועדיין משחקת אותי זקופת גו.
|
הוא אומר לי
בכל סוף טלפון "נשיקות",
ואני שואלת אותי
אם זה לא איזה סיום מנומס לשיחות שלנו
|
אני שתיים.
אחת אומרת תבעי אותו לעצמך בלבד,
סגרי עליו בכותלי הבית,נג'סי אותו למוות שיהיה רק שלך,
|
והמבט שלו מחפש אותי החרדה מלהימצא
מלהביט בו נכוחה
להותיר את חברו נאלם מול ארובות עיניי
המתמוטטות אגלים למשמע האבדן שלי אותו
|
אז אני דוחה את זה עוד קצת, עוד רגע
כמו שהייתי עושה בחורף,
כשאימא הייתה מעירה אותי
ביום גשם ללכת לבית הספר,
ואני רק רציתי להצפין גופי
במקום חם ואוהד לעוד קצת זמן,
|
תתחמקי יופי טיטי, תתחמקי.
תכתבי עוד מאמר ברשימת הביבליוגרפיה
כשמבפנים בנשמה מגרד לך הוא הפוגש
את הבחורה רוקדת הסלסה.
היפיפייה הנהדרת
המעוטרת קישוטי קיץ ושמחה,
ומיני עיגולי לשון ברזילאים.
|
אולי זה יעבור לי , אולי אני מאוהבת ,
אולי אני מושפעת מההלך הציבורי הכללי
של הטרוף בארץ ישראל , אבל כך זה מרגיש לי.
מרגיש לי מתגעגע וכמהה
וכל המילים האלו
שמצטרפות יחד
לכלל החסר והעוני שפוקדים את נשמתי כשאתה אינך.
|
ואני עוד חרדה מהמילים ,
עוד מביטה במקשים ומשלבת ידיים .
חוששת ממה שיגלו לי קצוות אצבעותיי
המחוברות למרכז ליבי, אותו אני מעמיסה
ענני איוולת, מעשיות ותשישות.
|
והם השקרנים ימחאו כפיים למילים
שלא שמעו ולא רצו לשמוע.
|
הייתי זמינה פחות אליו,
הרבה פחות זמינה והוא קצת חיפש אותי,
שלח לחפש אחריי, ואני התמהמהתי במתכוון.
שיחכה עוד קצת, שיתגעגע אליי המאחרת להגיע,
שיעלה המחיר שלי במעט, שאהיה טיפה יותר שווה
מעודף הזמינות שסיגלתי לעצמי לגביו .
|
לא עוד החתלתול הקטן הנשכב רך וממתין
ליד לוטפת של בעליו,
לא עוד להמתין,
לא עוד לחכות לו. לא עוד!,
|
לא יהיו לו הזדמנויות לנשק לי מאחורי המדרגות,
שעה שאני מטופפת על עקביי לשירותים
ואנשים עסוקים בחבריהם ובעצמם
עכשיו אנחנו צפופים ואני צריכה להתאפק
עם כל התאווה שמציפה אותי כשהוא ישנו .
|
אני מתגעגעת אליו,
ואני שונאת את עצמי על כך.
אני רוצה לגדול
לבדוק את הפוטנציאל הגברי
המתדפק על דלתותיי האמוציונליות,
|
היית מסתובב בערבים האלו בין כולם
מדי פעם מגניב מבט לוודא שאני איתך
שאנחנו עוד חברים.
|
כף יד חסונה פותחת את התיק, מוציאה קופסת פלסטיק
מסירה מכסה אדום במהירות ותוך הקופסא נגלה
גבינה לבנה רזה, שתי פרוסות לחם שחור
ועגבנייה בשרנית ועגולה עם כפית
|
כמו לארוז בקופסאות את האהבה שלי,
למלא בה את חלל דירת הנפש שלי,
והאהבה גדלה וקופסאות הסנטימנטים מתרבות,
צבעים וסרטים וצורות , ודינמיות מופלאה בצבעים ובכלל
|
עיניו פקוחות אל הנופים המשתנים, אל המנעד הצבעוני המשנה
גווניו מירוק לחום אדמדם, ממישור לח לגבעות ומכתשים צחיחים.
המדבר פוקח את עיניו החוליות ומביט בו מביט.
|
מחמם בקומקום מים תל אביביים
ממתין שירתחו בסבלנות
פותח את ארון הכלים
ומוציא ספל צהוב וגדול
|
לי ולאבא שלי יש מקומות סודיים
ואלו הם ארגזי הפרי הגדולים המאוחסנים בנמל
טונות של הדרים בריח שמצטרף תפוז תפוז לארגזי ענק
ששולחת ארץ ישראל לעולם כולו. ואני ואבא שלי נכנסים
מקבלים את הדף הריחות הענק הזה, בושם במינונים מסחריים
|
ראיתי לו בעיניים
את הגעגוע העמוק לחום
זיהיתי את התאווה חיה לו בעיניים
את התשוקה מתפתלת אילמת בחלציו
|
והיא תיקח באצבעות קטנטנות את הבלון מידיי
תפנה את הבלון מעל לראשה הקט
ותפתח שתי אצבעות צמודות
|
ואני התאווה מביטה בו בשקט
לוחכת שפה תחתונה בשיני, כובשת מבט נבוך
עיני מעפעפות למגע אקראי שלו - כשהוא מגשש בידיו
לאתר את הרצועה של חגורת הבטיחות מבעד לכתפו
|
אל הארכיון האישי (166 יצירות מאורכבות)
|
|
מרציאנו בא -
מרציאנו הולך
מרציאנו בא -
מרציאנו הולך
מרציאנו בא -
אומר "היי מי
מעתיק את ההומור
הדפוק הזה של
השער האחורי של
'העיר'?"
לך תנסה להסביר
את זה למשקיעים
(קורא של נלהב
של השער האחורי
של 'העיר'
וסטארטאפיסט
לשעבר) |
|
