|
גיל חיים עמית, יליד רמת גן, 1976. בגלל זה החליט
לאהוד את הכח, ועד היום מתבאס מזה.
יודע המון על הכל וכלום על המון.
החליט לפנות לתחום הספרותי מאחר ובשביל פרס נובל
לשלום צריך לפגוש הרבה אנשים מעצבנים, לא מגולחים,
עם ריח רע מהפה, ובשביל פרס נובל לספרות, לא.
החל מחודש מאי 2009 משמש כאחד ממנהלי פורום הסדנה
כאן בבמה חדשה.
החל מפברואר 2010 משמש כעורך בבמה.
אם נסעתם באוטובוס בירושלים וראיתם מישהו עם מחברת
סגולה, כותב בעט סגול, כנראה שפגשתם את גיל חיים
עמית...
להמלצת המערכת זכו:
"סגול"
"המוות הלבן שלי"
"הבלדה הלא אופיינית עלי ועל סוניה"
"תשע (ארבעים ושתיים) בככר"
"להפוך לגזר"
הכותב, מצידו, מוסיף המלצה גם לסיפור "אסנת".
כמה וכמה סיפורים חדשים ממתינים לעלות לבמה. כדאי
לכם לעשות מנוי...
קראתם? תגיבו!
הצטרפו לנבחרת המצטיינים. הצטרפו לסדנה!
http://stage.co.il/forum/list.php?f=13
"אלו התינוקות המתים. בימים העתיקים רווחה האמונה שיש להקריב
למוריגן קורבן. הקורבן היה דם הנידה. דם הנידה היה הדבר היחיד
שריצה את מוריגן. כשאישה נכנסה להיריון בימים ההם, היא הייתה
מקימה בביתה מקדש למוריגן, מקדש של בד אדום ונוצות עורב,
ומקריבה אליה מדמה.
|
"אבי, אני רציני לחלוטין אתה בהריון! ההריון הגברי היא תסמונת
נדירה מאוד, מתרחשת בערך באחד לארבע מאות מיליון גברים, והמקרה
שלך נדיר עוד יותר. אחד לשני מיליארד בערך."
|
היללה נשמעה שוב, והפעם להוטה יותר. אלפינה מצאה קורבן. דהרתי
מהר יותר. ידעתי שאני קרוב, אבל לא ידעתי אם אני מספיק קרוב.
הירח המלא זרח מבין צמרות העצים והשאיר לי מספיק אור כדי לראות
בעלטה. שמעתי את הירייה ואת הצרחה שבעקבותיה. פספסתי.
כשהתקרבתי לקרחת יער קרו
|
הוא גומר. אחרי נצח הוא גומר. הוא נשאר בתוכי עוד קצת ואז אני
מרגישה את הבל פיו על אוזני.
- את זונה. זונה, את שומעת? את זונה.
|
על הבמה עולה שלמה ארצי וזוכה לתשואות רמות. הוא שר "פתאום קם
אדם בבוקר" והקהל שר עימו. כשהוא שר את "תחת שמי ים התיכון"
אני נזכר במשפט "את חיה פוליטית, מזדהה עם מיעוטים". כנראה
ישנם מי שמזדהים עם מיעוטים יותר מאשר עם בני עמם. אולי זו
זכותם של מי שנולדו כחלק
|
סוניה גססה.
ידעתי את זה לפי החרחורים שהשמיעה בכל בוקר, כשניסתה להתעורר,
לפי האופן שבו השתעלה וקרטעה כשכבר הצליחה לזוז, אבל בעיקר לפי
רעש המנוע שלה.
|
תמיד נמשכתי ללבקניות, אבל לרוב הן לא היו יפות במיוחד. למרות
זאת, הלבקנות הוסיפה להן איזה שהוא קסם לבן ומכושף, אבל היא,
היא הייתה יפהפייה. גם אם הייתה נולדת עם פיגמנטים הייתה בחורה
שגברים היו נעצרים ברחוב ומתפללים שתזכה אותם במבט.
|
אימא לא ידעה, אבל לי הוא סיפר לילה אחד שהוא משרת בלבנון. הוא
סיפר לי סיפורים על המארבים, על ההיתקלויות הליליות, על הפחד
שחש בהיתקלות הראשונה ועל התרוממות הרוח בסופה כשגילה הכוח
שהמחבל שחיסלו היה המבוקש מספר אחד בגזרה.
|
עוד בטרם שככו ההדים שחזרו מהעיר השוממה שמסביב, החלו לצנוח
הגופות הקטנות והצמריריות שלהם. ארנבים. ארנבים קטנים ואפורים,
גופם הקטן מרוטש מהדף הפיצוץ. ארנבים צמריריים, ארנבים קטנים,
ארנבים מעוותים, ארנבים מפלצתיים.
|
כל היצורים שלפניי החלו למחוא כפיים. מזל, הבהמה העיראקית,
החזיקה חזק בידה של החברה האתיופית שלה שהתחילה ממררת בבכי
לתוך השדיים הענקיים של הבהמה שניחמה אותה. למזל היה שיער
קצוץ, מלבין ברובו, שהיא לא טרחה לצבוע. טיגסט, או טיגרסט, כל
כך התלהבה כשהן הגיעו היום
|
גל מתחיל להתחרפן. מאז שנינט הוציאה את האלבום החדש הוא במצב
רע. הוא נכנס לעוויתות כל פעם שמשמיעים שיר מהאלבום וכשאביב
גפן מושמע, הוא מקבל פריחה והתקף אפילפסיה. לא ראיתי אותו ככה
מאז לאב ג'נריישן. הלילה אנסה לדבר איתו.
|
יום אחד נתקל בכותרת בעיתון הספורט "הסגולים חוזרים לליגת
העל". זה הפתיע אותו. הוא בכלל לא ידע שיש קבוצה שלובשת סגול.
|
אחרי זה ישראל החליטה שאם יש נפט וכסף ואמריקאים, אפשר להתחיל
להתפרש. אז החליטו להקים אי מלאכותי מול תל אביב וכמובן שכל
הערוצים התנחלו על החוף עם ארטיקים וכובעי שמש בשביל לצלם את
המדידות ואת הדחפורים וכל השאר.
|
הכרוז מכריז על עוד אליל שקר שעולה אל הבמה והמוני פרוצות
קטנות צורחות את שמו באקסטאזה, כמגיעות לאביונה רק ממשמע שמו.
אני חייב להפסיק לחשוב כך. עלי להיות טהור, טהור במעשיי וטהור
במחשבותיי. רק כך אוכל להושיע את עם ישראל.
|
ניסיתי להסביר לך שלסיפורים שלי אין סופים טובים. אני כותב על
דברים שנגמרים, על פרידות, על מוות, לא על חיוך מדהים ועל אושר
שגואה בלב.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
באיזה שפה ערפת
לא שולט?
בתחתונה.
יש לי יש לי. |
|
