|
קיווי חוגג ימי אי-הולדת, כי ימים כאלה יש הרבה
ויומולדת יש רק אחד.
תגיבו,תנקדו, תקראו - הסדר לא חשוב.
והרי תמצית הקיווי :
קראו לה סיוון או גלית או רונה - השם משתנה, הסיפור נשאר קבוע.
זה לא שהוא לא רוצה, הוא פשוט לא יכול. הוא מנסה, חושב שהפעם
זה זה, הפעם הוא מאוהב לתמיד.
|
נישקתי אותה.
נישקתי אותה שוב.
ואני לא מדבר על נשיקה של דוד, על המצח, ולא נשיקה סתמית של
חבר על הלחי.
|
לאנשים טיפשים יש מגוון חיות : חמור, פרה (יש לה את המבט החכם
הזה בעיניים - אומר שוביניסט ידוע). ). לעומתם לחכמים יש את
הינשוף.
על חזירים אני לא ארחיב, גם לא על קרציות.
|
נכון שזו גם אשמתי, הרי יכולתי לקנות בחנות דפדפת חלקה, אך לא,
אני בחרתי דווקא משובצת, כאילו שזה מה שיעזור לי לשמור על
השורות ישרות.
|
אני אוהב את ההחלטיות שלה בשיחותינו
- נו, אז לאן הולכים ?
-לים, כמובן.
אז הלכנו לקניון.
|
"למה לכולם חוגגים כל שנה ? ולי רק פעם בארבע שנים ?" - שאלה
מיכל את אביה.
|
"זוכר את הסוודר הוורוד שקנית לי לפני 5 שנים ? "
כמובן שאני זוכר, אח"כ צילמתי אותך איתו ובלעדיו ועשינו אהבה
כמו שרק את ואני יודעים לעשות אהבה, ומאז יש לי חיבה מוזרה
לסוודרים ורודים....
|
וגם אני רוצה להשתתף ומספר בדיחה, אבל שלי לא מצחיקה אותם, חוש
ההומור שלי לא מספיק מפותח לטעמם...
|
ימי שלישי הם הימים האהובים עלי.
הימים של דניאלה אני קורא להם.
אני קם מוקדם, שותה קפה, יורד עם הכלבה לסיבוב, עושה קצת כושר,
מתקלח ונכנס לבית של דניאלה.
יש לה שיער שחור, גלי, ארוך, גוף מדהים, וחזה... אני חושב על
זה תוך כדי סיבון הסכו"ם... החזה שלה...
|
צילה, המורה שלי, אומרת שיש לי דמיון עשיר. ההורים אומרים לי
להפסיק לחלום. הם כמו כולם אינם מבינים שאני חי בשני העולמות.
כמו כולם אני הולך לבית הספר, מכין שיעורי בית, משחק עם חברים
ובמחשב, אבל שלא כמו כולם אני חי בעולם נוסף.
|
"לא ! לא ! לא ! זה ממש לא זה אמרה לי שקד, יש פה עודף סוכר,
אני הולכת להקיא מרוב מתיקות" ואני דימיתי בעיני רוחי את עופר
עף מהצוק כלפי מטה מתרסק לו בחדווה על האבנים למרגלות הצוק.
|
והסקס, הזמן בו אנו חצי בפוקוס חצי בבהירות, מעין חדות חושים
מעורבבת עם קהות שלא חשתי מעולם.
|
כשם שעברה וחלפה התקווה
בא במקומה ונשאר הגורל
|
מתחת לסוודר
כולן די דומות
לכולן יש את אותם איברים
|
עץ נופל, בניין קורס
כשאת עוד מחבקת
את כר החלומות שלך
בשקט מתנתקת
|
פגשתי ילדה עם ברק בעיניים
אהבה ללא גבול וחיוך על שפתיים
דיבור עם כל חי ודומם וצומח
ושיער שגולש וניצוץ וגם ריח
|
אני השלגיה
אשר אתה, פיטר פין, וגמדך הקטן
אספתם מהיער במצב שינה
|
תם הסיוט
כבר אפשר לכבות את האור
ולשכב לישון בשקט.
|
כאשר השעון צלצל 4 בבוקר החלטתי סופית שניצחת.
|
היום קיבלתי המון טלפונים. אפילו אבא התקשר ובירך אותי למזל
ליום הולדתי ה - 25, לא רציתי לקלקל לו ולומר "אבא, תתעורר,
תכיר את הילדים שלך, היום אני בן 26",
|
כבר מתוקה, אני כבר מגיע ליצירה מספר 897635 כרגע, אני עדיין ב
5 אבל כבר, רק עוד מעט.
|
זה יכול להיות סיפור אהבה, זה יכול להיות טרגדיה יוונית.
|
אל הארכיון האישי (72 יצירות מאורכבות)
|
|
אם אני אשלח,
ואללה, חמישים
סלוגנים לבמה
חדשה, בטח גם אז
בוש האהבל הזה
לא ימצא אותי,
אינשאללה!
אוסמה בין-לאדן |
|
