|
במהלך כתיבתם של כל הטקסטים,לא נפגעו בני אדם או
בעלי חיים וגם אם כן אז מה תעשו לי
במערה הכי טוב. הוא אומר את שתי המילים האחרונות בכזו סמיכות
שממחישה שלמרות שהעברית שלו הרבה יותר טובה מהערבית שלי, הוא
מעולם לא ישב בכיתה ולמד אותה. את הכל הוא שמע. מחיילים,
ממתנחלים, וקצת מאיתנו. ומה שהוא שמע נדבק ונשאר בדיוק כמו
שהוא נשמע. וקצת כמו כל הי
|
אני מתפוצץ מכעס. אני זועם ומאוכזב. וכל מה שאני יכול לעשות,
האזרח הקטן, זה לכתוב מילים אלו ולקוות שאחד מאותם שוטרים יקרא
אותם ויעשה אתם משהו. לא יבעט לאנשים בחפצים. לא יצעק על אנשים
כשהוא מדבר בפלאפון.
|
אין מראות בבית החולים
כאן לא סופרים חורים וצלקות
הביטלס ספרו 4,000 חורים באלברט הול
אני יכול לעצום עיניים ולשכוח כמעט את הכול
|
ועיוור אחד
שהיכה במקלו החלול על האדמה
אך לא שמע דבר.
|
בכרך ההולך ונבנה
של תל אביב,
ארמונות ענק
צומחים החוצה ממעבה האדמה כמו גבישים של קוורץ.
|
בשעה כה מוקדמת
הם צריכים לחצות את הארץ
לארכה ולרוחבה
|
שנים שלמות למדת את חשיבותה של ההבעה
ובשנים שאחר כך
למדת איך למחות אותה מעליך
|
ועוד לפני שפוצצתי את הבועה השלוש מאות
הגיע הקנגורו בקפיצות גדולות
שם ממי הסבון בכיס המפורסם,
אה, ואת החולצה שלי גם
וקפץ למעלה ולמטה כמו שרק הוא יודע,
כשמבטו בשמיים נוגע.
|
כוס קפה ,
שלנצח תישאר חמה.
תחושה של יום ארוך ומייגע שתם,
שלעולם לא תעזוב את חלל הבטן.
|
דממה
ורק קולות הצרצרים
או התרגום הגרוע
מסיחים את דעתי מהקשרים
|
התרבות נספגת
מכתימה
גובה מבינינו חללים
|
לא קיים הדבר ,
שלא ניתן למצוא בו את היופי.
|
שהחומר האפור, הכבד הזה, שטעמו מר.
הוא הדומה ביותר
לאותה אבן
|
ככה העיר הזו חיה,
על בלימה.
|
עיניי שורפות
כמו
קצות בהונותיה של ז'אן דארק
כשהאש
התחילה
ללחך בהן.
רק טעימה קטנה מהכאב
לרמז על הבאות.
|
מיישרת בפיהוק מתמתח את הקמטים של האתמול
גולשת אליי מתוך רכות של שינה
להעביר לי בנשיקה שאריות תחושה של מתוק
|
לא עולה אליה לרגל ,
רק מישיר אליה מבט.
|
אני פתאום מבין
כמה טוב את מקשיבה
כמה שקוף את רואה
ואיך העיניים העייפות האלה, לא באמת נסגרות אף פעם.
|
כשסיוון שביט אוהבת את ורדימון
בשישי בצהריים
כשהבית נקי וריחות של אוכל
הופכים עם הרוח
|
האישה החרדה שישנה לידי באוטובוס
דואגת ללטש קצה של תחושה
שהכל נפלא פה.
ולרגע כלום לא חסר.
|
נסגור את העיתון ונפתח ונסגור שוב ושוב עד שכל הידיעות כולן
ימסו לכדי ידיעה אחת סתמית.
|
נצטווינו להזהר ולהשמר מכל משמר, כאשר תהיה לנו עצמאות מדינית,
פן נעשה מעשים דומים. וכך נאמר במקורותינו:
"וכי-יגור אתך גר, בארצכם, לא תונו אתו. כאזרח מכם יהיה לכם
הגר הגר אתכם, ואהבת לו כמוך - כי -גרים הייתם בארץ מצרים"
(ויקרא, יט 33).
|
|
|
מה שהיה, תשכח
מזה,
מה שיקרה
לא משנה...
ד"ר מישה רוזנר,
מאבחן חולה
אלצהיימר. |
|
