|
פעם הייתי בת 16 וזה היה מאוד נחמד.
כשלבשה את אותה שמלה לבנה, נוהג היה הוא לומר לה שהיא נראית
כמו מלאך שנפל מן השמיים.
|
להיסתכל על הסכין גילוח שהוא השאיר אצלי ולרצות שהזיפים שלו
ידקרו אותי כשאנחנו מתנשקים. להסתכל על הפלאפון ולרצות לכתוב
לו הודעה. להיסתכל על הטישו שליד המיטה ולרצות שהוא יגרום לי
לבכות.
|
מנסה לסדר הכל בראש שלה, לראות מה מתאים לאיפה. שום דבר לא
נופל במקום הנכון. הכל מתערבב ומתערבל, הקלפים נטרפים שוב
ושוב, מסתחררים ללא סדר הגיוני.
היא חשבה שהיא בשליטה, שהיא מכירה בעל פה את הסדר של הכל, אבל
עכשיו שום דבר אינו כפי שהיה.
|
זה לא היה כיף, זה לא היה מרגש, זה לא היה שמח - זה היה בוקר.
בוקר מנומנם, אפילו, עייף ונסחב וזוחל ומעיק וכבד הרבה יותר
מדי. הרגשתי את הכובד בקיבה שלי, ברגליים ובעפעפיים. כמו
חילזון, הבוקר הזה זחל לו, כבד וחם ולח ודביק.
|
עמדתי על הגג של הבניין שלי, וירד גשם. הנפילה תהרוג אותי, את
זה גם ידעתי. ניסיתי לדמיין איך זה ירגיש, הרוח בפנים, ההרגשה
הזו שהאיברים הפנימיים שלך מנסים לעוף לשמיים, בעוד הגוף
החיצוני נכנע לכוח המשיכה ונופל למטה, למטה.
|
הידיים של קארין התמלאו בצבע טרי כשהיא ליטפה לי את השיער, אבל
לא היה לה אכפת. אהבתי אותה בגלל זה בדיוק - בגלל הדברים
הקטנים האלו, בגלל שהיא יודעת שאני אוהבת שמלטפים לי את השיער,
אז היא תעשה את זה בכל מחיר.
|
אז התחלתי לשתות. ולשתות. ולשתות. ואז הלכתי לרקוד. אני אוהבת
לרקוד כשאני שיכורה, זה פשוט יוצר לי כל כך הרבה צלליות, ערבוב
כזה של אנשים וצבעים רוקדים. גם צבעים יודעים לרקוד לפעמים.
|
ישבתי בכיתה, בשולחן השלישי בטור השני מימין. הגעתי לפני דקה
לשיעור השני ביום הראשון ללימודים של כיתה י"א. שני נכנסה
לכיתה, באיחור קל של עשר דקות. הרי אף פעם לא מגיעים לשעה
הראשונה ביום הראשון ללימודים.
|
לא קלים הם חייו של חתול. במיוחד חתול עם חלומות, ובעיקר חתול
בעל מימדים קטנים, כמוני. לבני אדם קטנים במיוחד קוראים גמדים.
לחתולים קטנים במיוחד עושים בעיקר קוצי-מוצי. אני שנאתי
קוצי-מוצי.
|
נעמה שוכבת עם תומר.
על המיטה של ההורים שלו שבחו"ל. הם דאגו להחליף מצעים כבר
מראש. תומר שוכב מעליה, מסתכל לה בעיניים, מלטף לה את השיער
וזז פנימה-החוצה, לאט. מנסה להאריך את הרגע כמה שיותר. נעמה
מסתכלת עליו חזרה, ומפנה מהר את המבט.
|
והנר המרצד רק מוסיף להרגשה, כאילו אומר לה שהיא לעולם תחיה
בחושך. תשאב אנרגיות מועטות מריצודים חלשים. תקליד בצורה
עיוורת מילים כושלות, שלא יכולות לתאר את ההרגשה שלה באותו
רגע, או בכלל.
|
הלכתי לשיעור, ולא הפסקתי לחשוב על גל, ככה שהייתי מאוד לא
מרוכזת. המספרים שעל מחברת המשבצות נראו לי מאוד מטושטשים,
והשרטוטים נראו בדיוק, אבל בדיוק, כמו העיניים הכחולות שלו.
נו, הגיוני.
|
כששאל את המוכרת של ההאגן דאז אם היא מכירה אותה, היא אמרה
שהיא באה לשם בימי ראשון, שלישי וחמישי לאכול גלידה, תמיד בטעם
עוגת גבינה ותות. את שמה היא לא יודעת. הוא התרחק מהדוכן
הלבן-זהוב והחליט שהוא עוד יחזור. לקניון האהוב שלו נוסף קישוט
חדש. אטרקציה חדשה.
|
ובינתיים כל מה שהאופק מראה זה שיקוף מעוות של איזה חדר קטן
ואפור בתוך הראש שלה. רק אם ממש מתקרבים לזכוכית המוזרה רואים
קצת ירוק, והרבה כחול בהיר. כנראה שזה אומר שיש תקווה.
|
בדירה מס' 7 נערה בת שש עשרה יושבת מול המחשב וכותבת לעצמה
שירים.
בדירה מס' 2 זוג נשוי טרי עושה אהבה בשקט-בשקט, בכדי לא להעיר
את הורי הכלה, שגרים בדירה 3.
|
"היא כל כך כייפית" הוא אמר, "ממש מתוקה", ונתן לי עוד משהו
לספר בבית המשפט אחרי שאני ארצח את המטומטמת הקטנה בדם קר, או
משהו לספר לפסיכיאטר שלי אחרי שאני אשרוד קפיצה ממגדלי
עזריאלי.
|
פתאום אני מרגישה
שהכל סביבי נהיה
יותר תזזיתי.
|
אני רוצה כמו בטרגדיות יווניות של אוריפידס, שאיזה אל יבוא
ויפתור את הכל. דאוס אקס מכינה. כי הפיתרון הוא נבירה כל כך
כואבת ומסובכת. ומה בכלל עדיף, נבירה או המצב הזה, של אמצע
הלילה ודמעות. כתיבהעוזרתלי. כ ת י ב ה ע ו ז ר ת ל י. מה זה
קצת שכנוע עצמי.
|
לא לקום כי ככה אמרו, כי אומרים שאסור לישון יותר מדי, כי זה
מקצר את החיים, כי החיים קצרים, כי אומרים שאתה צריך לעשות
איתם כבר משהו, שהגיע הזמן, שהחיים מתבזבזים-חשובים-חד פעמיים
מדי בשביל לישון כל הזמן.
|
אין לי מושג איזה עננים אני רואה עכשיו, אבל אני יודעת איך
הקרניים שיורדות לאדמה מבינהם גורמות לי להרגיש.
|
בוקר של יום ראשון.
אני לא מפסיקה להבריז מבית ספר ולהגיד שיש לי מיגרנות. לא
מפסיקה לצרוב דיסקים של סרטים שכבר ראיתי. לא מפסיקה לשבת ליד
המחשב. לא מפסיקה לחשוב על עגיל בלשון.
|
היא תגדל ותצליח, תלך לארוחות במסעדות יוקרתיות עם לקוחות
חשובים, תקבל הודעות בהולות לאיתורית, תסתובב עם סלולרי בגודל
מיניאטורי, תחייך לכולם בשפתיה הצבועות בבורדו עמוק, חושפת
שיניים לבנות ומבריקות.
|
הייתי מסדרת עכשיו, אבל עדיין כואבות לי העיניים. מסקנה - אני
יוצאת ליותר מדי דייטים. אבל איך אפשר למצוא חבר כשרואים רק
מטושטש? קודם מסדרים את הבלאגן בראש.
|
המגע של מים חמים, שכשהם נשפכים הם מעלים אדים. ממש כמו דם,
ישר אחרי שהוא יצא מגוף חי. מים סמיכים וחמימים שכאלה שפשוט לא
מפסיקים לזרום.
|
רק אני לבד מסתכל מסביב ורואה צללים שחורים-כחולים-סגולים
נוזלים ומטפטפים מסביבי, מסתחררים במערבולת קטנה במקומות בהם
אני מנסה לגעת, משמיעים קול צווחה דק, כאילו שאני מפחיד אותם.
|
ביישני: שלגיה הגיעה לבקתה שלנו ואנחנו שמחים נורא, אז אנחנו
מכינים לה מסיבת הפתעה.
|
פטי: רצית לדבר איתי על המאמר שלי, לא?
שרה: זה היה.. כן.
פטי: אסור לי לבטא את הדעות שלי עכשיו? זה העניין?
שרה: לא, זה לא העניין. רק שהעלית כמה.. האשמות רציניות,
וחשבתי שאנחנו צריכות לדון בהם.
פטי: כדי שתוכלי להגיד לי שאני טועה..?
|
אל הארכיון האישי (39 יצירות מאורכבות)
|
|
למי יש כל חודש
פגישת מחזור?
כמובן, לטמפון.
על החתום,
אדמו"ר
המשכנות,
בשם קול דמי
אחותך צועקים מן
האדמה. |
|
