|
Well. Things changed, havn't they.
שבוע לפני שאברהם התאבד, כלומר, יום שישי, הוא חזר מבית החולים
ביילינסון בפתח תקווה, עם צלקת חדשה למזכרת. הוציאו לו את
האפנדיציט בפתח תקווה, ובגיל שבע עשרה זה לא הולך ברגל.
|
כשנופר עבר על פניי בדרך לערסים הישובים מבוהלים מאחור, ראיתי
שעיניו אדומות, כאילו מיד יפרוץ בבכי. באותו הרגע ייחסתי את
העובדה הזו לכעס העצום שאצור בו.
אז טעיתי, אז מה.
|
Terry walked down Bay Street, with her purple rain coat and
her funny brown hat, and mingled. All the deli owners waved
at her as she passed, all thinking what a beautiful little
woman she is.
|
מה שעשה היה לקחת את הבטחון העצמי שביססה במשך שנה וחצי, ללעוס
אותו, למלא אותו רוק חומצתי, לבלוע אותו, לעכל קצת, ואז להעלות
אותו בגירה, ללעוס עוד קצת, ולירוק אותו לתוך מאגר פסולת
גרעינית.
|
Love entered the obstacle hall.
|
גיליתי שאם נופלים, אהה, סליחה, קופצים, מפיסגת האוורסט, מהצד
התהומי שלה, מגיעים בסוף לכזאת מהירות, שהאנרגיה הנצברת מטיסה
אותך ישר למימד אחר, הנקרא מימד גן העדן.
|
כל חייו של דור היו מורכבים רק מבחירות גרועות.
|
ג'ונזי פתח את העיתון. הכותרת הראשית אמרה:
"מדענים גילו את הגן ששולט על המוות". הוא מיצמץ. לא יכול
להיות.
"הרי אנחנו מנסים לגלות את זה כבר חמש שנים," מילמל לעצמו,
ממצמץ.
|
מצאתי מין לוח. מעל המשטח היה כתוב משהו באיזושהי שפה מוזרה.
זה היה לטינית. תוך כמה שניות הבנתי שמה שכתוב שם היה בדיוק מה
שחיכיתי לו.
"בקש משאלה".
|
ספיידרמן טיפס על הקיר הקרוב למקום מגוריו. "נראה שיש צרות
בדאון טאון," אמר לעצמו, מאזין לקולות ניפוץ הזכוכית מהצד השני
של הבניין. "אה, סתם פורעי חוק, אני אטפל בהם בדרך היחידה שאני
יודע. הדרך המגניבה," מילמל, חשב וצחק.
|
אז אני יושב לי שם בחוץ של מוזיאון ישראל, לא בישראל,
בירושלים, וככה חיכיתי שמשהו יקרה כי עד עכשיו לא קרה כלום
(חוץ מהציפור הזאת עם הדג הענק בפה שנחתה לי על הכתף, אבל גם
זה לא היה משהו מיוחד) ואז לא קרה כלום עדיין.
|
הרגשתי פגיעה, כנראה המנוע נדם. צללתי לעבר הקשת, בעודי רואה
את אישתי, והבן שלי, והבן שלי שעוד לא נולד. חשבתי על המשפחה
שלי, וקיוויתי שיהיה להם רק טוב, ואז הנווט שלי נפלט ולא חשבתי
יותר, הרפיתי מההגאים, התרכזתי בקשת, זה הזמן שלי, זה המקום
שלי...
|
"ראה! דימונה!" זעק אברהם והצביע לכיוון נקודה כללית באופק
הערבה המתפרשת.
|
חלמתי שאני עף, במין שטח הררי מושלג. היה כיף לאללה, והרגשתי
חופשי. נכנסתי למערה. זה לא נראה טוב מההתחלה. היה שם דרקון
ענק. הוא היה ממש גדול. הזנב שלו נגמר במין שלושה קוצים כאלה.
|
אל תשכח לחזור! אנחנו נחכה לך!
|
היא התיישבה, בעוד הוא הלך להפעיל את הסטריאו. הם תמיד היו
רואים את הסרט בלי קול, ועם אריתה פרנקלין מתנגנת ברקע. שרון
טענה שככה זה הרבה יותר מפחיד. ולסטר גם ככה צרח בסוף, ככה שלא
הייתה לו בעיה.
|
לסטר ושרון ישבו באחר צהריים חורפי וגשום בבית של לסטר, וצפו
באיזה סרט מאנגה, כשהיכתה בלסטר מגיפת חשיבה עמוקה.
|
לסטר הסתובב בבית בחוסר מעש ובעצבנות גם.
שרון הייתה בחופשה בניו יורק. היא החליטה לנסוע בלעדיו, כי זה
בדיוק ההיפך ממה שהיא רוצה. לסטר לא הבין, ושרון נסעה לפני
שהיא הספיקה להסביר לו.
|
כשחזרו מירח הדבש בטורונטו, חיכתה להם הפתעה קטנה.
|
שתינו די הרבה. בסוף הלילה דידינו החוצה. היה לה קר וכשהלבשתי
אותה במעיל שלי, יכולתי להרגיש שכתפיה נעות לכיוון בו הייתי
אני, כאילו שנינו, אני וכתפיה, היינו שני הצדדים הנכונים של
מגנט. תהיתי אז האם כבשתי כך גם את שאר איבריה, והתשובה לא
איחרה לבוא.
|
חבר שלי נולד נורמלי לחלוטין, עם כל החושים פועלים, והכל היה
בסדר. עד שהמסכן חזר מההלוויה של אמא שלו, שנפטרה מסרטן, ונקלע
לתאונת הדרכים המזוויעה הזאת. מהתאונה הוא יצא עיוור, חירש
ואילם.
|
אפילו האנשים שיצאו לסאם-בו מהמחשב אמרו לו לברוח מהר. הסדינים
מגיעים, ואין שום דבר שאתה יכול לעשות. חוץ מלברוח, יעני. בת
היענה היתה מותנעת בחוץ, השמיים הגבול, השמש כבתה, והקלישאות
רצחו את תוצרת הארץ עם גרזן קהה.
|
ראית פעם חזיר נשחט?" היא שאלה אותי פתאום. אני חייכתי במבוכה.
ככה שואלים מישהו שהיא מכירה רק שעה וחצי?
|
מאז שנולד עיוור, חושיו האחרים התחדדו מעבר לכל ביקורת. חוש
השמיעה שלו עזר לו להתחמק מהקומביין הגדול בשדה החיטה שבו עבד
כשהיה נער צעיר, בארקנסו.
|
וכשהוא בא לקופה מישקה אמר לו "בחיי, יהושע, שיהיה לך כל טוב,
באמת, כל טוב." והוא באמת התכוון לזה, ויהושע אמר לו "תודה רבה
מישקה, נתראה מחר, הא?" ומישקה אמר לו "בהחלט, כל טוב." ויהושע
הלך, והבת שלו נורא שמחה על המטריה.
|
היא לא ידעה אם זה עוד אחד מהתקפי הזיקה לאלכוהול שהיא הייתה
מקבלת פעם בכמה שעות עד לפני כמה חודשים, או שזה סתם התקף מוזר
של אימפולסים חשמליים במוח שלא מגיעים למקום הנכון.
|
מה לא היה נותן כדי שיוכל להתנות איתה לילה של אהבים, מוקפים
בנרות סגולים בוערים. חדר שלוש על שלוש על שלוש, מיטה זוגית
אחת ותו לא. מה לא היה נותן כדי לאבד את ראייתו נוכח הריתמיקה
איתה. את ראייתו היה נותן. הוא צחק, והלילה צחק איתו.
|
בפעם הראשונה ששמעתי את הקולות מהשמיים הייתה אחרי התאונת
דרכים. הלכתי לבי"ס, כשפתאום פגעה בי מכונית שהגיעה משום מקום.
זה לא כאב לי במיוחד, אבל הראש שלי נחבט באדמה.
אז התחלתי לשמוע אותם.
|
העולם המשיך בסיבובו, בזמן שינון ישב כמו גוש על הספה בחדר
שלו, וצפה בטלוויזיה 48 אינץ', באיזה סרט מאנגה בדי וי די.
העולם, בחוצפתו, המשיך בסיבובו גם כשינון קם לקחת משהו לשתות.
טקילה עם מיץ תפוזים והופ! ישר לגרון.
|
עבר זמן רב מהרגע שנולד, עד שהבין ראול, נער הסיפון, שהוא בעצם
כלוא בין העבר לעתיד.
|
יום חמים בנתניה. רעות נסעה בשברולט שלה לכיוון הקניון העבש,
ונתקעה בפקק. היא התחילה לבצע מעשים קטנים שמוגדרים כ"דברים
שאתה עושה כשאתה נתקע בפקק."
|
רעות וג'וני המשיכו לנסוע לכיוון הקניון.
"איך קוראים לך, אגב? עוד לא שאלתי את זה וזה מציק לי מאז ש..
נו, מציק לי." אמר ג'וני.
"רעות," אמרה רעות, בזמן שחיפשה מקום חניה, "קוראים לי רעות."
"רעות זה מגניב," קבע ג'וני, ויצא מהמכונית.
|
חצי שעה עברה מהרגע שיצאו מבית החולים, והם היו במכונית לכיוון
הקניון. ג'וני הסביר לרעות שההתקף בטוח לא יחזור שוב, ורעות
שאלה למה, והוא לא ענה לה, והיא קיבלה את זה.
|
בלילה רעות חלמה שהיא מתה ועולה לגן עדן, והיא נורא נבהלה כי
זה לא היה לבן, זה היה סגול כזה, סגול בהיר, ואז היא הבינה שזה
פשוט הצבע שהיא הכי אוהבת, ונרגעה.
|
כבר שלוש שנים שלא היה חושך.
"הוא מתחבא בשדה של התותים," אמרה לעצמה ביילי, חוזרת על כך
בכל בוקר.
|
שלום לא היה בחור מכוער ממש, אבל הוא גם לא היה יפה ממש.
התכונה האחרונה מנעה ממנו תמיד להשיג את הבחורות שרצה, בגלל
שהיה בחברה שרק הכי יפים וספורטאים מקבלים את כל הכוסיות,
ואנשים כמוהו, שלא היו יפים ממש, או ספורטאים ממש, אבל חכמים
ונחמדים
|
"אתה לא חולם שלמה. אני, הישות העליונה, החלטתי לעוות לך את
העולם, כדי שתבין שגם לחיות באנרכיה זה לא כל כך נורא." אמרה
הישות העליונה. "מה? מה ז'תומרת? כמה זמן זה יהיה ככה?" שאל
אותה שלמה. "עד שתלמד לשתף פעולה עם הסביבה שלך, שלמה..."
|
ערב. אני ואריה זוללים בבורגר קינג, כל אחד מאיתנו הזמין שני
דאבל וופרים מעוררי תאווה, חריפים עד לשד עצמותיהם, נוטפי
שומן.
|
I like the way you live
When you go through spins and turns
The dogs and fences clouds and burns
Your hands my wrist the woman curves
Then pat my head and pray remorse
Open bra's and eat me close
|
Compilation of TWO songs, swear to god.
|
תאכלי אותי בייבי
תשתי אותי
תוריקי אותי לגרונך, לצווארך
כמגדל דוד
כי גם ככה
סופי לצאת לך מכל החורים
|
כשאת שם
אני קם אלייך
בחיוך
|
היית יכולה פשוט
להיות טובה
והמזרון הופך לגהינום
אש להבה על סדיניי
|
If hearts had a brain, mine would be the dumbest."
(Well, I never heard anybody say that, nor read a quote much
like this line, but I'm quite sure someone smarter than me
already thought of it. It's quite a good line, no? And I
ain't that smart.
|
הלכתי בעודי אוהב אותה. הכל חשוך בשתים עשרה בצהריים, מצב
א-לוגי.
|
היא לעולם לא תדע שהכנסתי אותה אחרי שסיימתי את המשפט. ההודעה
נשלחה אליה אחרי עריכה. הכל מושלם בצד שלה. אצלי טעויות, אצלה
הכל... מושלם. כשאני מדבר איתה אצלי הכל מושלם. כשאני מדבר
איתה אצלה הרוב מושלם.
|
מחשבה אחת ויחידה מלאה את מוחי ההמום באותו הרגע ההוא, האיום,
הציפה את חללי מוחי והדביקה, כווירוס מחשבים נבזה במיוחד, את
כל התאים האפורים בבת אחת ובנחשול אדיר, וכך עמדתי במקומי,
המום ומזועזע, וחשבתי את המחשבה הסתומה: "הותקלנו! תירק את
המסטיק, חת'כת אפס!"
|
עיפרון שמונה בי כמו גב של גבר. הציור הפסאודו ריאליסטי הראשון
והאחרון שלי.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
"וכי השפן כי
מעלה גירה הוא
ופרסה לא יפריס
טמא הוא לכם,
וכי הארנבת כי
מעלת גירה היא
ופרסה לא תפריס
טמאה היא לכם"
ויקרא יא 5-6.
תגידו, האלוהים
הזה ליצן או
מה?
אחד מזדעזע מרמת
הידיעות של
הקדוש ברוכו
בזאולוגיה |
|
