[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








תיאה גרין
https://www.facebook.com/pages/Thea-Photography/428070870621623




'כי אלף כבר מתי
ואלף עודני חי
ואלף שמעתי
על תעתועי דרכי'

(אלכסנדר פן)


אל היוצרים המעריכים את תיאה גרין




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה
הם הביטו זו בזה, חייכו ונסעו לראות סרט.
האולם היה ריק. זה היה יום ראשון בעיירה נידחת.
היא חייכה: איזה יופי. הקרנה פרטית.
הוא הביט בה ואמר: איזו יפה את. אני חושב שחיכיתי לך כל חיי.

ייסורים
אז איך אני נראית עם החלוק הזה? אני שואלת את הבחור שלי.
זה עושה לך בטן של הריון, הוא עונה, וחוץ מזה, מה אכפת לך איך
את נראית, את הולכת למסיבה?

געגוע
אתם תתחברו גוף ונפש.
אתם תעלו, אתם תרדו, ואין למעלה מזה.
גם לא השמש בצהרי היום.

מקאברי
אנחנו פוסעות שלושתינו על שביל החצץ, זו לצד זו, בתוך שיירה
ארוכה של אנשים. עצים גבוהים מצלים על השביל משני צידיו,
ופרחים מסוגים שונים בכל מיני צבעים עושים אור בעיניים. מקום
פסטוראלי.

זוגיות
את מצפה שאחרי שנה של ביחד הוא יקנה לך בושם, צעיף קשמיר, או
שלפחות יזמין אותך לחופשה קצרה בקאריביים.
אז זהו, שלא.
ערב אחד הוא מגיע עם ג'יפ.

זוגיות
הם ינשקו זה את זו על הלחי.
שפתיים יגששו שפתיים.
לשון תלקק לשון.
ידיים ילטפו גוף.

ביוגרפיה
הלילה היא שוב יוצאת והפעם לתל-אביב. אני שואל אותה: "מתי את
חוזרת?" היא אומרת לי: "תוך חצי-שעה". בטח. רק להגיע מכאן
לתל-אביב זה חצי שעה. היא תטעה בדרך כהרגלה ואז זה עוד שעה
לפחות. אני שואל אותה מתי היא חוזרת כי מישהו חייב לשאול ואני
הגבר היחיד בבית הזה.

אינטרוספקטיבי
"אתה יודע מי זה ברלוסקוני?" הוא שואל את הילד המתפתל מכאב תוך
כדי שהוא מזריק לו סם הרדמה מקומי בשתי זריקות כואבות במיוחד.
"לא", מסנן הילד ועיניו דומעות, "ומה זה בכלל קשור?"


לרשימת יצירות השירה החדשות
געגוע
Good morning they write
and add icons of smiles
but for me it's the morning of longing

כמיהה
It's too much for me now, be surrounded by masks
overhead and as well underneath
So forgive me, my friends, for not showing my gown
need my spirit to grow and to breathe.

רומנטיקה
Kingdom Road was the road to the twilight
The road to uncertainty, wretchedness and pain
The road to the kingdom, which promised no palace
Where the darkness and dimness have reigned

מצב
The first one made the first call
and then I heard the others up high.
Millions of twitters of millions of birds
vibrating the earth and the sky.

אהבה
לי מרווין שר שיר אהבה
(אנו שותקים, ודממה במכונית
הנוסעת בכביש החשוך)
הוא שר במקומנו
(ודמעות בגרון
זוחלות בכיוון ההפוך)
הוא אומר בשבילנו.

געגוע
צדפים של שירי געגוע מגיעים מהים
נפרשים כפסיפס צבעוני על חופים רקומים
וחלום שנבנה לו בחול נאסף בזריחה
אל ראי של פסים אדומים.

בא לי כינרת
עם בריזה של לפנות ערב
שמעיפה את כל הצלחות החד-פעמיות
משולחן האוכל

מצב
בגלל הפגם שבשלמות
שאצטרך לשאת עימי,
והעידוד הלא אוהד
שכמו כפיתי על עצמי.

אהבה
(אם היית גבר
הייתי הולכת להתאפר
או מעבירה יד בשערי
ולא שואלת כל כך הרבה למה)

אהבה
הגן יזכור את הימים
שבילי עפר ומדרגות
אתה תזכור אותם, בשמי
עם המדים והחגור

עצב
היא רוצה שיבטאו את שמה
נכון,
אז היא חורזת חרוזים לשמה,
תיאה.

געגוע
הסוף, שחור-לבן
עולה בתום הסרט,
היינו כאן
זוכרת ?

בכל דבר פשוט ויומיומי אני מחפשת את הערך המוסף,
זה שיגרום לי לחיוך קטן או לעווית בלתי רצונית, כך על הסף,
בין הייאוש והתקווה אני הולכת, על הקו הדק שבין לקפוץ מאושר
ובין לקפוץ מהחלון, בין היפר-האקטיביות ובין החידלון.

הרהור
אני חייה
ממשבר למשבר
מייאוש לייאוש
מדמעה לדמעה
מתה וחייה
מעצב לעצב
מכאב לכאב
מנסיעה לנסיעה.

הרהור
בחלוני בלילה צמרת וכוכב
ורוח של שרב עוטפת עצבותי
הרדמי, אני פוקדת
אך מה יהיה ומה עכשיו
ומה יפציע בחיי, מה במותי.

עצב
יסלח לי אלהים
על התפילות
בנעלי ההתעמלות

רומנטיקה
והיה אביב
של לילות גועשים
וערפול החושים
בין סדין ובין כסת

הרהור
קופסא אחת
יכולה להפוך לתיבת פנדורה.
עניין של פרופורציות

מבט אחד
יכול להפוך לאינטימיות גדולה.
עניין של הסתכלות

ימי ספורים, מן הסתם, כמו גם ימיכם
ודרכו של עולם, מן הסתם, מייסרת,
ואין סתם דומה לסתם.

קובץ שירים
אתה האהבה של חיי.
והיו אחרים שאהבתי
והיו אחרים ששכבתי
אבל רק אותך,
ורק איתך.

תחושתי
חשופות הכתפיים מתערבבות
עם מכוסי השחורים
ובבתי הקפה
יושבים אנשים מוזרים

האירי את התפאורה
החושך הזה עלול להרוס את חייך.

קובץ שירים
אתה בשוכבי ואתה בקומי
והבל יהיה יקומי.

עצב
תיבכי ילדה, עכשיו שאת לבד,
הם לא רואים כמה עמוק העצב,

בירח מלא של חצות, כשחומות נפרצות,
אני מסתפקת במחסומים
או בגדר שאפשר לעמוד משני עבריה
רק בשביל לקבל חיבוק


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה
לטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל שהפקתי הבאת לי כדור הרגעה ואני
הבאתי לך את "מינוטאור" של בנימין תמוז. אז גם הפכתי להיות
תיאה. זה היה חודשיים אחרי שנפרדנו, תקופה בה גיליתי שגם משהו
גמיש ושרירי כמו לב יכול להישבר.




אל הארכיון האישי (19 יצירות מאורכבות)
אני שם עליכם
פס.
רחב.




הזונה.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/TheaGreen
יוצר מס' 48103. בבמה מאז 13/2/05 11:17

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לתיאה גרין
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה