|
למון ליים נולד בחורף 1983 וחי באיזור המרכז.
כותב סיפורת קצרה ועמומה, מרגשת ונסתרת.
כתיבתו נוטה לתמימות, ופתיחות ותמיד משאירה ספק, מה
בדיוק קרה שם...?
בביקורות עליו נכתבו פעמים רבות על מחסור במילים.
הוא כותב תמיד יותר בין השורות... הקוראים היקרים
מתבקשים להפעיל קצת את הדמיון, בתקווה שיבינו למה
הוא התכוון.
רק בזהירות, כי כשהשפיות נגמרת....
"איזה קורס?"
"אני אעשה ג'אגלינג לילדים חולים."
זה היה מאוד מוזר לראות איש אתיופי עם שיער שיבה וגלימה
מסורתית אומר "ג'אגלינג?" ועוד כשזה אבא שלי, מתפלא על מה אני
מדבר.
|
הן שוחחו על הכל חוץ מה"מחלה". הן צחקו בלי סוף, העלו זכרונות
מהתקופה שגרו בדירה הקטנה בדרום העיר. כשהסלולרי של אביגיל
הודיע רשמית כי עליו להכבות כי הסוללה נגמרה, חיוכה התרחב
יותר.
|
מביט בה, הוא מחייך שוב כשהאושר גואה בליבו. בפניה ליד ערוגות
הנענע הקטנה היא נושקת לו על הלחי ואוחזת בידו. הם יושבים על
שפת השלולית ועושים גלי-עיגולים במים.
|
בהתחלה כשהייתי שולייה זוטר הוא זלזל בי. למרות שאני זוכר בטון
הדיבור שלו שהוא רוצה שאתאמץ ולא אצא כשולייה, שרק מטאטא לו את
הבקתה. הוא ראה עד כמה אני חרוץ, לא עבר הרבה זמן והוא גם נתן
לי לעיין בספרים שזכר בעל פה ישר, הפוך ובדילוגים...
|
לעזאזל, חשבתי לעצמי, כל הכיתה רואה אותי כאילו אני הכותל
המערבי שלהם. טוב, הם לא דוחפים לי פתקים, אבל כולם בוכים
עליי. נהייתי הפסיכולוג של הכיתה ואפילו עוד כמה מהשכבה, מ-י"א
4. אבל במקרה הזה אני חייב לעזור לה - יותר מלהקשיב. כי החרא
שיש לה על הלב, כמעט גרו
|
חצאיתה האדומה מתנופפת ברוח ולא אכפת לה כשדמעה סמויה מן העין
יוצאת ומסרבת לחזור.
|
"אין לי חלום טוב לתת לך", אמרתי.
מבטו ענה "אין דבר כזה חלום טוב. אין דבר כזה חלום רע. כל מה
שיש לך הם חלומות טובים שהם רעים שהם טובים. אני רוצה אחד, אני
אתן לך אחר תמורתו."
|
זה קצת מוזר, אבל נראה לי שהעולם זז.
|
אהוב ליבי, התרחקת מאוד
כה מהר, ועזבת ביתך
וכה רבו, הימים, הלילות
בם ימרר בעצבות ליבך.
(שיר עם קלטי, תורגם לעברית)
|
הוצאתי לה טבעת: "תהיי שלי לעד?"
היא ענתה לי: "לך חפש ת`חברים שלך אלעד!
|
יש לך עיניים כמו של דובי
הן בצבע חום כהה
|
אם אתה עצבני אסור לזרוק את הכדור חזק מדי, כי הוא יעוף לך ישר
לפרצוף.
|
אבל אני?
אני לא כמו כולם
אני הולך לאשפוז בכפיה.
ורק בגלל שמרוב שעמום
הסתובבתי עם מסור ובאיום
כמעט חתכתי את הראש
|
לא יכולת לחכות? למה אתה ממהר כל כך?
|
יופי לך, עכשיו אחרי מה שאמרת תבכי. איך ידעתי? תפגעי בעצמך
כמה שתרצי, לי כבר מההתחלה יש תשובה בשבילך, את והפרינציפים
שלך...
|
היא קמה מהמיטה וצעדה לא יותר מאשר שלשה צעדים מחוץ לחדר
השינה, ושוב חזרה אליו. היא התכופפה מעט לכיוון המיטה. ישן כמו
דב. היא נשקה לו ולחשה באזנו בוקר טוב בטון שהיה ממיס את כל
השלג מהחרמון. הוא לא זז אפילו ס"מ.
|
רישום ראשון ע"י AI-CS2.
גודל A4
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
- פנינים? הו
לא... אלה שיני
החלב של
הילדים.
השרשרת היותר
ממיוחדת של
כבשל'ה מכה
שנית. |
|
