|
בפראג, עד להודעה חדשה.
(:
ותודה גדולה ל:
ג'וני מיטשל, ניק דרייק, בוב דילן, פינק פלויד, ג'ף
באקלי, אלג'יר, קינג כרימזון, פי.ג'יי הארווי,
לאונרד כהן, הביטלס, קאמל, רדיוהד, קוקורוזי, דיוויד
גריי, נינה סימון, סיגרוס, דמיאן רייס, סינמטיק
אורקסטרה, ניל יאנג, אביתר בנאי, דיוויד בואי,
הסמית'ס, קרול קינג, הוולווט אנדרגראונד, המי, ערן
צור, מיילס דייויס, דרים ת'יאטר, רונה קינן, הדלתות,
פרנק סינטרה, בל אנד סבסטיאן, סוונדייב, אסף
אמדורסקי, דיפ פרפל, אליוט סמית, פיונה אפל, המודי
בלוז, ג'ניס ג'ופלין, טום ווייטס, שלום חנוך,
רוקפור, אלניס, הכבש הששה-עשר, סיימון אנד גרפנקל,
החלונות הגבוהים, אינדיה ארי, סודה סטרים, קרישטוף,
מאיר אריאל, הנדריקס, מאסיב אטק, לד זפלין, מיוז,
פורטיס הד, מוהב 3 וטורי איימוס שהביאוני עד הלום.
מפשילה את מכנסי הטרנינג המוכתמות ולוקחת סכין גילוח חצי חלוד
מהארון. מגלחת את הקוצים השחורים עוד פעם ועוד פעם, עד שהעור
כל כך יבש שהוא מתחיל להתפורר.
מסדרת על הפלטה שורה יפה של חומר.
|
האנשים משתגעים וצדים את חיות הבית שלהם. כל הצעצועים הופכים
לנאצים ומשמידים את משחקי הקופסא. השולחנות צפים באוויר. הים
התייבש ודגים נופלים מהשמיים. כל הצבעים הקימו הסתדרות ועכשיו
הם תובעים זכויות. היתושים תובעים את היתושות.
|
אני מוצאת את עצמי טובעת בתוך הכרית שלך, מהולה היטב בריח
המתוק המשכר של העור שלך. אתה רוכן אליי ואני משחקת לך בשיער.
המבט שלך מאד ממוקד בי, עמוק כזה, מנסה לחטט ולחדור עמוק, ואני
לא נותנת מנוח לעיניי שלי, נותנת להן להתרוצץ בפראות על תווי
פניך, ללא הפוגה.
|
עייפת דרכים ושחוקת נעליים שבתי אליך לילה אחד, כתשעה חודשים
לאחר שנפרדנו זה מזו באחד ממסעותינו הכתומים. נפגשנו אנחנו
באחד כזה. אתה עם תיק על הגב ומברשת שיניים קשורה לצוואר, ואני
עם שקית מלאה אפרסקים וסרט בשיער.
|
כל אותו הזמן, התרוצצה במוחי המחשבה, איה אתה, מדוע לא הופעת.
דמותך וקולך היו כל כך חסרים לי אז, שלרגעים חיפשתי לסיים את
הכל בבושת פנים, אניקליימקס אמיתי ושוחק.
|
בכיתי מולך לילה שלם
כשהכעסים שהיו בי התעייפו ונעלמו
|
אני אוהב אותך בעירום.
אני מערים כדי לאהוב אותך.
|
יש חלקים ממני ברומא ובטיבט
פיסות שננטשו בקטבים
ואני נושבת לכל ארבעת הכיוונים
|
ארווה צמאוני
בעור נשי חשוף
מדברי
|
הנחש הזה נשק לי
אינספור פעמים.
|
המילים הטפשיות האלו בורחות ממני.
הן ממאנות לשתף איתי פעולה, להרכיב לך מכתב ראוי וכנה, כותבות
בכוונה את ההיפך ממה שהתכוונתי לתאר.
הן גורמות לכל הרגש האדיר הזה להישמע חסר-ערך, יבש ומרוקן.
|
כששברי מילותייך
נאנחים עם שלי
|
העורבים בחדר מנקרים את פניי
(כן,
לרגעים הם נעימים ממך).
|
למרגלות האוניברסיטה בברונו
פגשתי את האהבה המפוספסת שלי.
|
כשהוא משוטט ברחובות עיר זרה ומצלם נופיה בעיניו
כשהוא נוהג שלוש שעות בשקט מוחלט
כדי להגיע לביתו.
|
אנדוד בין הצלעות ובין
היתר
הוא יפה ממני
|
בחוד שרוף חרטת בגפי
שם, תאריך, כתובת
כדי שאם אאבד אי פעם, אדע לאן לחזור.
|
נעמי נושכת שפתיה
כמו שונאת את השמיים
היא מתרוקנת
כי כובתה בה אש של מלחמה.
|
אתה תבער לי בין הידיים ותהיה לי דרקון ענק נושף אש
ותשרוף אותי כמו ששרפת את כל הגפרוריות שלך
|
את נוהגת להסתובב עירומה בלילות
|
אבל שתקתי, בעיקר כי אהבתי את הדרך שבה אתה מתקפל לצידי,
רגע לפני שאנחנו נרדמים.
|
מקנאה לך כל כך
שהינך נושם בלעדיי
|
הם לוחשים
לילות באים חוזרים הולכים
ומדוע עודך שותקת
|
אל תרוצי אחרי הרכבת.
איזה מין אדם רץ אחרי רכבת נוסעת
ובאמת חושב שינצח בסוף.
|
לכתוב לך 'להתראות' זה בלתי אפשרי כמו לשנוא אותך.
החפץ שהייתי בין נשימותיך, הותך. הילולות החמצן בראשי, מבהירות
שהיית שם עד לפני רגע. אז, כשנצמד רקיע לדשא, בבת אחת, דעיכה.
|
כשאני מתגעגעת אליך וכועסת על עצמי. זה חוזר אליי, כמו שהיה
פעם. תפסיק אותי, באמצע ובסוף ולפני שאקרע. תוותר על כל מה
שאינו אני, תלחש לאויבים שלך שאתה פורש מהמלחמה. תבוא אליי
הביתה, תכין לי סלט פירות ותנשק לי את הפטמות לפני שנשכב. אני
שלך.
|
אני מפל שוצף של חיבורים סודיים, לא הגיוניים, ואני אוהבת פרא,
אדם אחד- מושך ופקוח עיניים, שטומן בעצמו אוצרות מוזהבים. אני
אוהבת אותו- נושך בלי סיבה, חופן וחולם, מתפוצץ ובוחן, מרחף
מעל לחולותיי כאילו הייתי שדה ירוק ופורח, מזיע ומתנשף, נושב
בי חרישית.
|
אני כל כך מוכנה בשבילך. אני כל כך מוכנה. הכי. רק בשבילך.
הגוף כולו זועק אליך, למגע היבש, ללטיפות הסוחטות.. אני דרוכה
כולי, מצפה בכליון עיניים לבואך, זועק אל עצמותיי, מזמר להן
שירי ערש דווי, עוד!
|
את מתחילה כמו ציפוי שוקולד על עוגת גלידה קרה. טעמך הראשוני
מפתיע, ענוג, מעורר את החושים.
אני מתגעגעת לנגיסות בך, לפיתוי העדין שבמרקם הנשי של גופך. אל
מגדלי הקלפים שבנית סביבך, כמו אומן סיני. בובת פורצלן, מטרה
נייחת לכעסים שמציפים אותי. רוצים לזכות בך שוב
|
אין דממה בתוכי. מכבסת את עצמי שוב ושוב, ממלאה את הריאות
בסבון. חושבת על איך היית מנקה לי בעדינות את הבטן באמבטיה,
אומר לי: "את כל כך מתפנקת, פשוט תענוג". המעלות יורדות מתחת
לאפס. הדמעות שלי קופאות בתוך העיניים.
|
קצה האוזן, שעליו שערות קצרות וצפופות, יצרוב בכאב של גיבורים,
אז אפנק את עצמי בשלד של דג, כפרס. חתולי רחוב אחרים ירכינו
ראשם כשיראו אותי שם, אוזרת כוחות וממלאה מצברים לקראת מלחמה
חדשה, שתקבע, באופן זמני אבל בטוח, מי ישלוט בסמטאות.
|
אל הארכיון האישי (89 יצירות מאורכבות)
|
|
חשבתם פעם, מה
היה קורה אם
לכולם היו
גרביים צהובות?
זה לא היה
נוראי? |
|
