|
לתשומת לב הנכנסים, היצירות בדף אינן מייצגות יותר.
הן כאן כמו משקעים וכמו קורי עכביש.
לעניינים מעודכנים:
http://www.frozenmay.com
רגש זה מאי בסוף האביב
כשהגשם נושק לחום
ומרטיב את עורה הלבן
לוחש לה למצא אהבה
כזאת שתחמם את רגליה
- י.ד.
היא אמרה שהוא בוכה המון, בעיקר בגלל מה שיצא מהעולם שהוא ברא,
מה שהרס לו כל שמץ של גאווה ושל בטחון עצמי. אני חשבתי שזה
בגלל שהוא בודד. היא אמרה שהוא היה רוצה שנשתתף בצערו ושננסה
להבין אותו. הרי זה לא קל להיות אלוהים.
|
לולה מסתכלת על ידה ומטיילת איתה לאורך גופה; מלחיה דרך צווארה
אל שדיה, נותנת לאצבעה להסתובב סביבם סחור סחור. ממשיכה אל עבר
טבורה, ויורדת מטה, ומשך כל הזמן הזה בוחנת את בבואתה במראה.
כן. זוהי דמותה הניבטת למולה.
|
התיישבנו על ספסל בשדרה ובהינו בירח. החיוך ההוא שלה לא מש
משפתיה. מבטי נע בינה ובין הירח, עד שנח עליה לחלוטין. המבט
שלה לא היה ממוקד, כאילו תפסה במבטה את השמיים ואת כל תכולתם
בבת אחת. לפתע התרוממה ועלתה על הספסל. היא שלחה ידה לעבר
השמיים ונסתה לגעת בירח.
|
הוא קם מהמיטה ומזרועותיי העייפות והחל להתלבש. ורק רעש הגשם
חיפה על השקט הבלתי מוסבר אך המוכר ומילא את החלל.
אז לאן את רוצה ללכת, שאל נער היומולדת, ואל תגידי לי שאת לא
יודעת, לי כבר נמאס תמיד להחליט לאן הולכים ומה עושים ו.
|
היה לי אבקת הסוכר
ואהיה לך האבק
|
סוסיך הלבנים
שועטים אל הלילה שלי
|
בעיניים בורקות פגשתי אותו
פזרתי שער והצעפתי מבט
|
|
|
מבקיע כמוני
מגיע פעם בדור,
אולי אפילו פעם
בעשור.
מתוך "1001
משפטים שאלון
מזרחי עוד לא
אמר, אבל סביר
שיאמר אותם
מתישהו" |
|
