|
"תראה בני" אמר אלוהים, בעודו משחק עם הפירסינג בלשון:
"מאכלי הים זה לא העניין.
על מאכלי ים אני בדרך כלל נותן קילקול קיבה קטן,
מקסימום דוח חניה בתל אביב, אם תופסים אותי ביום רע"
|
באולם הריק
צופה אחרון
עוד רתוק
בך.
|
מדהים איך תל אביב דומה
לתמונה הדו-משמעית המפורסמת
נערה יפה / זקנה מכוערת.
גם את למעשה.
|
אני מצטער
אבל אין יותר
אמר השלד.
|
אם עוד נותר בי יופי
הרי הוא כמוס
|
שום אסון לא קרה,
אך גם לא דבר טוב.
כמו מסטיק כשנגמר הטעם
או אישה שמפסיקים לאהוב.
|
ביקשנו צל מבדידותנו היוקדת
|
יאמרו הרגלים המשיכי לכת
יבקשו העיניים הוסיפי-ראות
|
ברית לנו עמומה וחמקמקת
כריח הגשם הראשון, הקל.
כקור, כמגע הטל -
|
בשמי הלילה השתוללו ברקים
והשאירו שלל צילומי שחור-לבן
מאהבתנו אז
|
הנה גרגירי חיי
המזדרזים לחמוק.
תמונה, משפט,
הבזק של זכרון.
|
הלכתי לבד ברחוב וקניתי גלידה
וכששאל המוכר איזה טעם
לא ממש ידעתי
|
היום עטפתי אבוקדו
בעיתון להתרכך
וחשבתי על ליבי הקשה
|
הניצוץ ברק פתאום
בעינו של האיש האפור
והמר
הוא אמר:
בשביל יום שכזה -
שווה כל השגרה
|
העגל רוצה לינוק
יותר משהפרה רוצה להיניק
לפחות כך נדמה לו
|
כל דבר שאתה עושה
צריך שתוסיף לו את המילים
זאת הפעם האחרונה ש-
|
לא לחמתי בשדה הקרב זה מכבר
|
משורר, תמיד טוב שיהיו לו
פנקס קטן, ורגשות דרוכים
למקרה של סערת ברקים מפוארת
לכלוא בפנקסו
|
לפעמים נדמה כי השנים
אינן בהכרח באות לקראתי
|
הגיבור עם הגוף המושלם יתאהב בנערה
ויציל את העולם לאחר סדרת פעלולים
ודברי שנינות נושאי מוסר השכל.
בשידור החי את תורידי שערות מהרגליים
|
מזכיר לי כמה בריא אני
וכמה מאושרים חיי
|
תוך כדי הידוק הרצועות הבחין מבטי המזוגג
כי בין האנשים הממוגנים מדי
עומד ילד אחד מחזיק אימא אחת ביד אחת
וביד השניה מצביע על חייל ושואל
|
לו רק יכולתי לעצום את אזני
להיות מבצר של שקט
|
אחת לזמן נשברים חיי
במחזוריות מדאיגה
שהיתה אמורה כבר להרגיע אותי
|
עלים נושרים סלילים ברוח
חלון סתווי זהוב-אדום
וזכרונות - בועות שפתיים
יד שזופה עזבה פתאום
|
בשבת ניסינו כוחנו בריבת פירות
בחשנו יחד אלבומי תמונות
וזכרונות נשכחים של מגירה תחתונה
|
ציפור קטנה אף פעם לא לחשה לי
אך ציפורים גדולות תדיר החרישו את אוזני.
מפת הרחובות - אין בה שמץ הגיון
לא עכבר ולא גבינה.
|
עם השנים נערמים
קטעי שורות וחלקים
משירים שרצו להיכתב
ולא ידעו כיצד
|
ראי, אהבה -
שעותיה אחרונות.
|
התחילה השלכת. זה לא בשל.
הבשר כבר התבשל יותר מדי.
מעתה יהיה רק יותר
סיבי וקשה ויבש.
|
זאת - הבדידות הנושכת
שיניים חדות וריר.
בוא - עשני היום מפוייסת
|
זכרון הפריחה והבוסר
חוזר להפך בבשר
|
הקוצר שוב יקצץ
תקוות הדשא להיות עץ.
שוב ידרס הכלב
שוב יושלך.
|
לאט נרגע אוויר הערב מחום היום הסואן.
ושקט קריר של קיץ.
|
היום בקניון, אמא צעירה אמרה לילד
תזוז, אתה מעכב את האיש.
מפאת שעברתי שם, שימשתי לה איש
|
היום הסתכלתי בתמונות שפיתחתי בעבר.
הן מעולם לא עברו לאלבום
|
זאת שאלה מאוד נוקבת. פתאומית! בלי יריית אזהרה, או פצצת תאורה
או איתות בקשר. כבר מזמן לא שאלו אותי את השאלה הזו. גם לא
שאלתי את עצמי. אין לי תשובה חדמשמעית, לא-כל-שכן מוכנה מראש.
או מלב. או מקרב לב.
|
הוא לא שחור
שום אסון לא קרה
אך גם לא דבר טוב
|
אל הארכיון האישי (33 יצירות מאורכבות)
|
|
