[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








זיו שחם
ICQ 21019985 21019985
אל היצירות בבמה האהובות על זיו שחםאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי זיו שחםאל היוצרים המעריכים את זיו שחם
כוכבים בחוץ, התנ"ך, פרקי אבות, אני סימון נחמיאס,
לאה גולדברג, גן עדן לאורז, ביאליק, רבי עקיבא, הלל
הזקן, אליעזר בן הורקנוס, הרמב"ם, אלישע בן אבויה,
שעת החסד, רחל, הערים הסמויות מהעין, נתן זך, המלט,
יאיר הורוביץ, עשיו, כימים אחדים, זן ואמנות אחזקת
האופנוע, אושר (של עוזי וייל), מאה שנים של בדידות,
הוא הלך בשדות, שקיעה, השעון, עפיפונים, ספר הדקדוק
הפנימי, המרד השפוף, היום שבו ירו בראש הממשלה, לאן
הולך הזכרון כשאנחנו מתים, פחות אבל כואב, אדמיאל
קוסמן, ארמון הירח, 1984,דברים שצריך לעבור, אברהם
חלפי, מסביב לנקודה, פתוח סגור פתוח. רק לא פוסט
מודרניזם.

יליד 81' מחיפה.
אוהב לקרוא, אוהב לכתוב
אולי עוד יצא מזה משהו טוב.

מאמין גדול באהבה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
"את חושבת שהם יבואו?"
"אל תנסה להרגיז. אתה יודע שכן".
היא צודקת, כמובן. כל סתיו, מאז שהשתחררנו, על חוף הים. יום
הולדת לאסנת. חגי, פתי-בר, אסנת ואני. היא אמרה שהיא לא יכולה
לחגוג אחרת. אני מקווה שהיא תתחתן יום אחד וכל הבדיחה הזאת
תגמר, אבל עד אז...

את סיפוריו היה ברוך תמיד מסיים בבכי. אם היה זה מצחוק, או
מתוך שמחה גואה, או מתוך געגוע - היה בוכה בסוף הסיפורים.
הנשים בכו איתו, והגברים זרקו לו מטבעות.
זו כנראה דרכו של עולם.

מסעות
אני רוצה להוסיף כמה שיותר פרטים אבל שוב אני מספר על תהפוכות
הנפש שלי במסע. אבל זו הבעייה. לא מסתכלים ימינה ושמאלה במסע.
צועדים קדימה.

"תמשיכו בלעדי", הוא לוחש לעשב- פעם מעליו ופעם מתחתיו.
תמשיכו, אני כבר יגיע. אבל הוא לא אמר, והם לא שמעו, והם חיכו.
וכשהגיע עד למטה כבר החשיך והם החליטו לחזור כי לא לקחו איתם
די לחם. מחר נברח שוב. מחר באותו מקום, חמש וחצי.

הפסיעות החרישיות במעלה חמישים המדרגות לא העירו את תשומת לב
הדיירים. אור חדר המדרגות נותר כבוי, כך שגם העכבישים התנמנמו
בקוריהם כשעלה במדרגות, חבל מגולגל על כתפו. הוא טיפס מדרגה
מדרגה, אחת אחת- ולא זוגות זוגות כמו שנהג בעבר. צעדים רחבים
מדי יעירו את הכלב

עיניה בעיניי, אישוניי באישוניה. אני רואה שני עיגולים שחורים
כובשים את מעגל עיניה. אני רואה אותי מביט בה, דג נמשך לאור.
הדלתות נאנחות ונמרחות החוצה, נושפות. שנייה שלמה אני והיא
עומדים שם.
בוא כבר, רוני.

לחפון בין כפות הידיים כוס קרטון. להתחמם בקצות האצבעות.
להסתכל מאופק הכוס על הטיילת. על הכיכר. על הרחוב. על נהר
האנשים מכה גלים במדרכות השיש. בחצץ. באספלט. ללגום פנים של
אנשים חד פעמיים. ולחכות.

אהבה
ואז היא אמרה: "ספר לי סיפור".
הבטתי שוב על אישוניה הרחבים וסיפרתי לה את הסיפור שאני רוצה
לספר לכם עכשיו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
והג'ינס שלך מוכתם בגלל שאז שפכתי יין,
והלבנה שלי התלכלכה לגמרי בשוליים,
כשהורדתי את השקית עם הכלי ששברת,
שהנחתי אני בקצה השולחן.

אהבה
שירים שלי אלייך
כמו קלישאות ברוח
כמו נישאות בקלות-
דעת ומשקל.

אני כותב אלייך
אהובתי שלא.
אהובתי שלא היתה,
שלא תהיה,

שכול
חצוצרות חנוקות דמעות
מזקקות כאב.

ברכבת. את תתישבי מולי
תסדרי את התיק בתא מעלייך
ואת השיער המתולתל.
תנשפי. ותרימי מבט אליי.

פעם חשבתי שכל החול שלך.

אם כולם יקפצו מהגג
גם אני יקפוץ.

גם אמא שלי (הפולניה) תקפוץ.

לא 'סתיו' אנוכי
ולא סתם דימוי
לא מילה ולא אות
לא שגרת יום חול.

אני עומד מולך ומרגיש
איך מתייבשת לי הלשון

הומור
כשאני עם עצמי

הומור
כשאני עם כולם
אני מקפיד להפליץ בקול רם

געגוע
חטיבת הביניים שלי,
כמו טירה בקרקעית אקווריום.

הרהור
זה לא מדעי
לא אלוהי
או לא מובן.
זה הזמן.

איך בלילות דפים שנקברו קבר אחים
בקופסאות קרטון, ניילוניות וקלסרים
כמו ניצולים ממחנות חוזרים ומספרים

אם כלבים מריחים פחד
הם יריחו גם בדידות


אתה התקרבת אליי
ורדפת אותי אל ילדות
אל החול, אל בורות שנפלו.

דברים שראיתי היום בסגול
שהלכתי בהדר
לקנות לך ספר

החופש האמיתי היחידי הוא החופש ממשאלות הלב
והאושר האמיתי היחידי... הוא בכיוון הזה.
(תרגום לשיר של THE THE)

החורף צובע את השירים
ברדיו. ממלא מחדש בתוך הקוים.

אני עייף דלילה.
עייפתי שמשון.
נחשי מתי הלכתי לישון.

הקיץ סובב ומקיף ברחובות
במכונית מטאלית. בונה בתים ובמלונות-
במלונות תמיד אילת.

ארספואטיקה
סליחה,
מתי יוצא השיר הבא
שלי?

אם אשכב מספיק זמן
בשדה קוצים
אהיה לשדה קוצים

זה יהיה הקונצרט שלך
כשאני באוהל מדוד
בין פליטות של קיא
אקרא בשמך

שנים עשר יום השמש קפחה
ויבשה קוצים חממה את החול.
שנים עשר יום האדמה צמאה
ויומיים ירד גשם.

האם תבואי הבוקר
כמו שהלכת אתמול?
מי מסתובב סביב מי סתובב?
סביב מי?

את לא לא רואה איך זה דולף?
מה שמילא את הרחובות שלנו
שירדנו על האספלט יחפים לים,
את לא רואה איך זה נוזל - בורח מהעיר
זורם בואדי שבין כרמליה-כבאביר?

מקום
נמר יבש גווע בעין גדי
באישוניו יוקד חזון
מי נטע אותך פה ילד?
לך לישון

אולי אשתה משהו
אולי אבלע
אזריק-

נפחתי בלון אתמול
והאוויר יצא מהחורים

אכזבה
יש פגר שוכב
פרושה צלמיתו
בקווצות של פרווה מתייבשת-
אולי נעביר בה יד מלטפת
אולי יפגשו בה ידינו.


בית ראשון
שורה שנייה
חרוז ראשון
סגירת הפתיחה

ראשית מצא אהובה-
אל יקל בעיניך חיפוש.
אך אל תמצאנה טובה
מאורך השיר הנחוץ.

ארבעה קירות פסיק
דלת אחת פסיק
שני חלונות פסיק

בעצב תלדי בנים ובנות ועצב
הוא שמוליד. את כלי קיבול לו.

געגוע
אני מכבס בחול הרך
את הרעיונות הקשים שלי.
אני טומן מילים
איפה שצומחים רק ארמונות.

כשאני קורא שירה אני מיד
רוצה לכתוב שיר רע מיד
גסה.

ראית אתמול בטלוויזיה
סדרה על חברים?
יש שם אחת
שאוהבת אחר

אהבה
כתבתי ליד שמך סימן שאלה
נחש עגול עולה מסלסלה
ומיד מחקתי

לעולם. זה רק עד שיגמר העולם.
ולעולם שלי זה יקרה
עוד בימי חיי.
אז מה זאת לעולם?

עין עשן עולה ומסמן
קצה-בדל-סיגריה מתמשכת.

ילדה מטפסת על עמוד חשמל
לא רוצה באף כוכב לגעת.
ברכבת החשמל של קו הרקיע
שמור לה מקום אבל

מקום
הנה אחותי אוחזת בחנית
הנה המורה מכיתה א'
עומדות אחת בעורף השנייה
אני כבר לא רואה אותן.

כשאתה קטן
ירוק זה ירוק זה עץ

וגולש החוצה
ומקלף את צפרניו ושיערו
הכל נמס והוא יבש בעצמותיו
בעצמו, יבש, בעצם הוא

מחוסר ברירה אני מחייך.

סימני שאלה
צריכים לבוא בסוף כל שאלה
אבל לי יש רק נקודות.

גם באויר שלי אני חי,
כמו הרעש בסבך.
גם בעשן.

ספתא, ספתא.
המורה ללשון חרצה
שבספתא יש רק הדמות חלקית

הגיטרה-מן הלא מגולח
היה פול
השמן ששר בכבדות
היה רינגו

אולי בעוד שנה או שתיים תתבהר תמונה
פסיפס של רווחים יורכב
וקו יחבור אל קו.

געגוע
עכשיו זה הזמן לזכור
בין סדינים
מצייר אותך לידי
מוחק בעט (רועד)
עולם עצים ועלים
רעננים

הגות
על שלושה דברים אני עומד:
על הבשר
ועל האותיות
ועל מה שאינני יודע

עמדתי מול הבית
על השביל.
בובה שקועה באדמה
חטפה את מבטי

מקום
זה בוקר ערב חג סתווי
והפרחים מתכוננים במדרכה
שורות שורות אגרטלים
כמו לפני צניחה.

כולם רוצים מילים יפות
מילים עם נוף וטבע.
כולן רוצות שורות קצרות
שמזכירות אותו דבר.

יחסים
לא היה בינינו כלום מלבד אנחנו
שתינו את עצמנו שוב ושוב
שכחנו ונזכרנו נסענו וחזרנו
אך לא היה בינינו מלבדנו כלום

כשאציע לך ללבוש
את המילים שאני תולה
מחבלי שורות כחולות

פזמון
אז איך את אומרת "אני לבד
השמש לא זורחת לי".
תני לי את ידך
ונלך ברחובות של חיפה
מה שתראי כבר ישנה את דעתך.

אני שומע את קולך המיושן
צרוב משמש כנרות,
בגוד בודד צועק קפוא
כזבוב שוחה בשיר ענבר.

ריבוע של ים רצית
אחד יספיק.

תתלי אותו-
במסגרת תכלכלת- בחדרך.
את תרדמי.

חלמתי
שהלכתי במדבר
ובכל מקום בו דרכתי
השארתי עקבות

וסלע זה סלע.
כמה שהכיתי בו

מה אתם שרים
ילדי שנות השמונים

לא כל יין משתבח
עם הזמן אשר בורח,
יש יינות שמחמיצים.

אך יש כאלה שמוצאים
שטעמם תחילה הוא מר,
אבל בפה רגיש נשאר

ארספואטיקה
סליחה,
המטאפורה בכותרת-
זה בסדר?

עכשיו אני אוהב חלל.
בין תא לתא הוא
שוטף אותך ממני.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אני קורא עכשיו ספר.
אין דבר טוב ומשמעותי יותר לאדם מקריאה.




אל הארכיון האישי (19 יצירות מאורכבות)
מי שעומד מאחורי
ומלפני ומעלי
הוא העומד... 1,
2, 3!


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/ZivShaham
יוצר מס' 262. בבמה מאז 23/8/99 5:14

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לזיו שחם
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה